"היית אבא אוהב, איש משפחה. גרמת לי להרגיש אהובה ומוערכת", ספדה היום (רביעי) רותי מונדר לבעלה אברהם מונדר שהובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ ניר עוז. "אהובי, אנחנו מכירים 62 שנים. חיינו יחד בהרמוניה 58 שנים. גידלנו ילדים, טיילנו. צפינו בכדורגל ובמכבי תל אביב בכדורסל. באהבה ובכבוד. היית אדם ישר ומסור לכל אוהביך. אהבת מאוד את אוהד הנכד. אהבת לשיר ושרת בחגים. אהבת את נט קינג קול ואריק איינשטיין. היית כל כך רגיש והיו שירים שהביאו אותך לדמעות. היית אבא אוהב, איש משפחה. גרמת לי להרגיש אהובה ומוערכת. אנחנו מתגעגעים אליך כבר תקופה ארוכה מאוד".

אברהם מונדר נחטף ב-7 באוקטובר מקיבוץ ניר עוז יחד עם אישתו רותי, בתו קרן ונכדו אוהד, ששוחררו בפעימה הראשונה של עסקת החטופים בנובמבר אחרי 49 ימים בשבי. נרצח בשבי חמאס בעזה בגיל 79 וגופתו חולצה מחאן יונס ביום שני בלילה. בנו רועי מונדר, שנרצח ב-7 באוקטובר ונקבר בקיבוץ מצר, נטמן גם הוא בבית העלמין בקיבוץ.

שושי בן עזרא, אחותו של מונדר מקיבוץ מצר, אמרה על קברו: "מה אומרים כשקוברים אח אהוב שנרצח בשבי אחרי חודשי עינויי גוף ונפש? זה לא נורמלי. גדלנו בגבעתיים. כמעט לא רבנו. אברהם היה מדריך שלי בשומר הצעיר. מאוד שמחתי כשהקים את משפחתו בניר עוז. אהבתי לבקר אותם בקיבוץ למרות הריחוק הגיאוגרפי. דאג כל כך לילדים, לאוהד, לקיבוץ, למדינה. אבל אף אחד לא הכין אותי לשיחת הטלפון ב-7 באוקטובר. אמר לי 'צבע אדום, אסור לדבר' וטרק. זו שיחתנו האחרונה. נאבקנו כל כך. צעקנו, צעדנו, הפגנו. אבל לא לסוף הזה פיללנו. שאחי, איש קיבוץ ושלום, העביר את חודשי חייו האחרונים במנהרה ובתחושת הפקרה. אני מתנצלת אחי שהמדינה שכל כך אהבת הגיעה אליך באיחור של עשרה חודשים. זה לא הגיע לך".

 

קרן מונדר, בתו של אברהם: "אבא'לה אהוב, לא כך רציתי להיפרד. במפולת הסלעים שהיינו בה, לצערי ניתן למצוא נחמה בכך שאתה מוצא מנוחה באדמת הלס של ניר עוז. אני מודה לכוחות הביטחון שהחזירו אותך אלינו. היו ימים שחששתי שאיבדנו אותך במנהרות.

"אפשר היה לשמוע את המחבלים בקיבוץ יורים, צועקים, משחיתים בבית, באים להורגנו. ואתה אבא, שעד רגע זה התכנסת בדממה בכורסת הטלוויזיה – קמת בשקט להחזיק את ידית הממ"ד. האבא שפוסע עם מקל נעמד להחזיק את הידית ולהגן עלינו. זמן קצר אחר כך הם פרצו. צעקו, הפילו אותך על הברכיים. מחוץ לממ"ד המשכת בשתיקתך כשסימנו לנו לצאת. אוהד נשאר איתי. זו הפעם הראשונה שהשארתי אותך מאחור בידיעה שגם הגרוע מכול יכול לקרות לך. האדם שדאג לי כל ילדותי. אבי הקשיש שזקוק לעזרתי. כל השעות בשבי דאגתי לך. האם הרגו אותך? האם חסו עלייך? פחדתי שאתה לא אוכל ולא ישן. כמה הופתענו לגלות כששוחררנו שגם אתה נחטפת. שמחתי שאתה חי ודאגתי שגם אתה שם בתנאים הנוראיים מהם חזרנו. חשבנו עוד פעימה אחת, שתיים, שלוש, שש וגם אתה תחזור. חשבנו שדואגים לנו.

"אבא שלי היה איש טוב. עם אימא טיפחו את הבית, את הקיבוץ, את הביחד. את ערכי העבודה והערבות ההדדית. כולם התאהבו בך, בטוב הלב שלך. אני בוחרת לזכור ולהזכיר לא רק את הסוף הנורא, אלא נוצרת בלבי את כל הרגעים שלנו יחד. צופה בך משחק כדורגל, בחזרות במקהלה שומעת את קולך היפה בין כל הקולות. שוברת איתך שיאים חדשים במטקות. עוזרת לך להפריד בולים מהמעטפה ומתרגשת כשאתה מחליף בולים עם אנשים ממדינות רחוקות. זוכרת את החיוך והקריצה המיוחדים שלך. לעולם לא התביישת לומר 'אני לא יודע' ומייד מיהרת לארון הספרים לחפש תשובה. היית השופט הכי מחמיר של עצמך. הלוואי שהיינו מתברכים במנהיגים עם רוח דומה. אפשר היה להציל אתכם אילולא הממשלה הייתה מחפשת תמונת ניצחון מדומה. אני דורשת שהממשלה תעשה הכול ומייד להציל את כל החטופים".

חנה'לה קראה בשם הקיבוץ: "אם מישהו היה בא לקיבוץ ומחפש את אברהם, היו אומרים לו שאצלנו יש רק מונדר. חלק בלתי נפרד מהמרקם האנושי שלנו. התחנך בשומר הצעיר ברמת גן. עם חוש הומור שופע ומעט ציני. הגיע עם גרעין צבר המהולל. העבודה הייתה חשובה לו. הוא היה חייב לעבוד כדי לחיות. שנים רבות בנירלט. כשהגוף בגד בו, עבד בקומונה בקיפול בגדים ומגבות. דבקות מעוררת השראה בעבודה.

"אוהד נכדו מילא את ליבו והרחיב אותו. מלחמות ישראל והמצב הביטחוני פגעו בו. ההומור היה לכעס ומרירות. מונדר אהוב ויקר, איננו יודעים מתי ואיך הגעת למותך בשבי. אנו מקווים שנחסכו ממך הידיעה על מותו של רועי. אנחנו מקווים שזכית לשמוע על עוצמת המאבק של משפחתך לשחרורך ולשחרור יתר החטופים. יהי זכרך מבורך אהובנו. אדמת ניר עוז תחבק אותך.

"אוהב שירה. חייל שלחם במערכות ישראל. איש עבודה חרוץ ומתמיד. הגון וישר. איש משפחה דאגן ואוהב. סליחה מונדר שלא הצלחנו להציל אותך. שאבדה לנו המדינה שאהבת. אוהד מתאר אותך כעקשן ומתעקש שנמשיך להיאבק שכולם יחזרו.

"את רועי קברנו במצר בהלוויה מאוד קשה. בלי אבא, אימא ואחות. רק קהילת ניר עוז והמשפחה. אמרנו שם שנקטף באמצע חייו ממשפחתו, מקבוצת שקד, מניר עוז. מהכדורגל שכל כך אהב. מליברפול.

"עבדת כחשמלאי ונהג בית בקיבוץ. התמודדת עם מחלת ילדות. טיפלת בעצמך. חיפשת לממש את כישוריך. אהבת לצלם. נסעת לפני כמה שנים עם ההורים לחו"ל וכולם חזרו כל כך מלאי התפעלות מהעזרה שלך לכל המבוגרים סביבך. אתה נטמן עכשיו לצידו של אבא. אדמת ניר עוז תאסוף אותך באהבה. תישאר חלק ממרקם חיינו".

יאיר מוזס, בן קבוצתו של רועי מונדר: "קישקיש קראנו לך בקיבוץ. בגן חיפושית ובקבוצת שקד. ילד שובב. צוחק בקולי קולות. מפנק את חבריו ומכבד אותם. הספורט מילא את חייך. את מכבי נתניה, מכבי תל אביב בכדורסל, ליברפול. עם הידיעה על כך שרצחו אותך למדנו כמה משמעותי היית בקהילות האוהדים. מתנדבים וש"שים בקיבוץ אהבו אותך. מגיל צעיר עבדת בחשמליה וכחשמלאי בקיבוץ. היית בן אוהב עם קשר עמוק עם הוריו. בשבת שמחת תורה קרה לנו הנורא מכול. אנחנו מנסים לדמיין את המפגש שלך איתם. מחייך ומסביר להם שלא עשית להם דבר אך הם רצחו אותך. נאבקנו בשמך לשחרור ההורים שנחטפו. שמחנו כשאימך חזרה, וכל כך כאב לנו כשהתבשרנו על מותו של אביך בשבי. אוהבים אותך, חבריך מקבוצת שקד".

שיר חייק, בת קבוצתה של קרן מונדר: "קרן, הלב שלנו איתך מאז 7 באוקטובר במסע הקשה שהמשפחה עוברת. מונדר, קראת לי סונגי בניגון קולך העמוק. היית צריך לחיות עכשיו. לזמזם שירים. לצחוק. לזמזם ניגונים. אפשר היה להשיב אותך. דע לך שאנחנו זוכרים את דמותך וקולך. לעולם לא נשכח. לעולם לא נסלח. דע לך שכל רועה ורועה, יש לו ניגון. ומשירם אפשר לפרוש דשא שלם של אנשים יקרים מקהילת ניר עוז".

אייל מור, אחיינו של אברהם מונדר: "דודי האהוב היה ציוני גאה ופטריוט. ב-67' כשנלחם כצנחן ונפצע בקרב על ירושלים היה לו ברור שחיילים לא מפקירים. כשנענה לקריאת בן גוריון ליישב את הנגב, היה ברור לו שהמדינה ערבה להתיישבות. תמיד היה בטוח שחייו בחבל ארץ זו מגשימים את הציונות. ב-15 השנים האחרונות נפל דבר. שלטונות המדינה החלו לא לאהוד את קיבוצי עוטף עזה. לתעדף אותם פחות. התקצוב, המיגון. להסית נגדם בתקשורת. מנהיגי המדינה נמנעו מלהגיע אליהם. אבל מונדר היה בטוח שלמרות הכול, אנחנו אחים.

"כשהביעו התושבים את חששם מפני הטרור, הרגיעו אותם. כששאלו למה קיצצו את כיתות הכוננות והנשקים, אמרו להם 'שטויות'. מונדר הלך לישון אחרי חגיגה עם רועי וקרן, וקם לסיוט מתמשך. מה הרגיש כשנודע לו, אם בכלל, שרועי נרצח? כשראה את אישתו, בתו ונכדו נחטפים? על ההנהגה שנמנעה חודשים כה ארוכים מלשחרר אותו? אין לדעת. כנראה מילים כמו הפקרה או בגידה. אילו ידע שמתייחסים לציר פלדלפי כנכס אסטרטגי, היה ככל הנראה אומר שהנכסים האסטרטגיים האמיתיים של המדינה הם ערכיה. הגיע לך סוף אחר".

את הממשלה ייצג בלווייה שר הפנים, משה ארבל (ש"ס). אדם שעמד בסמוך אליו שאל אותו איך התחושה להיות כאן, וארבל השיב לו "אנחנו צריכים לעבוד יותר קשה".