יורם מצגר, שגופתו חולצה מעזה ביום שני בלילה, הובא למנוחות בקיבוץ ניר עוז היום (חמישי).

מצגר נחטף מקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר, וצה"ל הודיע ב-3 ביוני על הירצחו בשבי. אישתו, תמר (תמי) מצגר, נחטפה אף היא לעזה ושוחררה.

חיותה ספדה לו בשם הקיבוץ: "יורם נחטף מביתו יחד עם תמי שחזרה ומאז דרכם נפרדו. קראנו לו מצגר. הוא דיבר ערבית רהוטה ויידיש מהבית. נפרדים ממך מצגר יקר, אדמת ניר עוז שכה אהבת תאסוף אותך אליה".

בנו ניר מצגר: "אבא יקר ואהוב. נחטפת מאיתנו לפניי עשרה חודשים, שם היית יחד עם אמא. נחמה קטנה שהיית שם עם אימא ועם חבריך. בסרטון שבו הופעת נראה שאתה מבין היטב עם מי יש לך עסק".

"כל אחד כאן מכיר אותך מנקודת מבט אחרת. אבל נספר על מצגר הבשלן: חמין בשבת, צנצנות חמוצים וסנדוויץ' פרצוף לנכדים. לימדת אותנו המון, בעיקר לדבר בביטחון, גם כשאנחנו לא מבין מה מדברים. מצגר החבר: שמרת על חברויות במשך שנים. אם מישהו צריך עזרה אז עוזרים, גם אם לא הייתם בקשר שנים. ומצגר הדברן: בערבית מתובלת בסיפורים ובדיחות אינסופיות שסופרו שוב ושוב.

"לתאר אותך בצורה הטובה ביותר אפשר במילים שלך. היית אומר על המצב במדינה: בשל מחסור בסוסים אצילים, שמו את האוכפים על כלבים".

עמית, נכדתו של יורם: "אני מעדיפה להסתכל על איך שסבא חי ולא על איך שהוא מת. אף פעם לא היה משעמם איתו. היה מפתיע לשמוע על הכניסה לכותל או הפריצה לסואץ. סבא היה דברן גדול ויכול לספר סיפורים שעות: על הגדה, על התקופה בהולנד עם סבתא, על הקיבוץ, בפרטי פרטים, וככל שהתעניינו הוא סיפר עוד ועוד.

"הוא היה מתווכח גדול, וכשהייתי מתווכחת איתו הייתי רואה את ניצוצות ההנאה בעיניים שלו, והתווכחתי איתו עוד. הוא היה מתעניין בכולנו. מכין לכל אחד בדיוק את המאכל שאהב".

ליים מינה, חבר של יורם: "לפני כמה ימים מלאו ליורם 80, לכאורה קשיש, אבל הוא היה צעיר ושובב. 80 שנים בשנות מצגר זה המון. כמה ימים לפני האירוע ערכו ליורם אירוע 80. הגענו שבוע קודם. ישבנו איתו ועם תמי במרפסת ודיברנו, למעשה יורם דיבר.

"הוא סיפר על המפעל שעבד בו. אף שהיה בגיל פנסיה, יצא בכל בוקר למפעל והכין ארוחת בוקר לעובדים. סיפר על היקב שהקים עם חברים בקיבוץ. אבל יותר מכל דיבר על הנכדים וסיפר כמה הוא גאה בהם. עבר אחד אחד וסיפר עליהם".

"הוא היה איש של אנשים שמתחבר מהר. תמי סיפרה שהוא יצר קשר מהיר עם המחבלים בשבי. בזכות הערבית הוא השיג להם הטבות. פה פיתה, שם מקלחת".

"היינו בטוחים שיורם ישרוד. לא הייתה שום סיבה שיסיים כך את חייו. גם יורם האופטימי היה צועק לשמיים ושואל איך זה לעזאזל קרה לנו".

"הצוואה הציבורית שלו לדעתי, אני אדבר בשמו: 'אני יורם מצגר, בן 81. לא האמנתי שאחזור בארון. המדינה הפקירה אותנו. היום היום ה-321 ואנחנו מתרגלים לספור. אני רוצה להגיד שהחטופים לא סופרים ימים, אלא סופרים שניות, וכל שנייה שווה שנה, היא נצח, תופת, מלחמת הישרדות, פחד מהפצצה של צה"ל או ממחבל שיתעלל.

"אין משימה לאומית חשובה מהחזרת החטופים. אין מחיר להחזרת החטופים. לא פילדלפי, לא נצרים ולא ניצחון מוחלט. צוואתי היא להחזיר את כולם עכשיו, בלי שטיקים ובלי טריקים".

איילה מצגר, כלתו של יורם ופעילה בולטת לשחרור החטופים: "אהבת אותי כמו הבת שלך. סליחה שלא הצלחנו להחזיר אותך בזמן. סליחה על חודשי התופת שעברת. אתה איש של אנשים, והופקרת על ידי ראש ממשלה שלא מעניין אותו אנשים. הבנתי שמדובר על מאבק על דמותה של המדינה. בין הערכים שעליהם גדלת וגידלת לבין ערכים של כוח ושחיתות. עצם המאבק על שחרורכם הוא הזוי. כל מדינה מתוקנת הייתה פועלת לשחרורכם. אני מתחייבת להמשיך. אני פונה לשרים השפויים: נתניהו כשל בלהחזיר את החטופים. הזיזו את נתניהו מתפקידו ותנו לנו לחזור לשפיות. יורם, סליחה על מה שעברת, ונוח בשלום".

יונה פאוקר, חברה של יורם: "מצגר אוהב אנשים באשר הם, בעיקר חברי ניר עוז, והתגאה בהם כאילו היו ילדיו".

דוד מצגר, בן דודו של יורם: "את שנות הילדות שלנו עשינו יחד. עד שנות ה-20 עשינו הכול יחד. כשהתבגרנו הוא פנה לאן שהוא פנה ואני לאן שאני. שנינו שרידים של ניצולי שואה. במשך השנים נודע לנו איך המשפחה שלנו נרצחה. לפני 22 שנה, כשנפטר אבי, הגיע אדם לבקר אותנו בשבעה. סיפר שביקר בעיירה אוסטקוב, בפולין. שאל אותם איך המשפחה נרצחה. הם לא זכו לבוא לקבר ישראל. אתה יורם זוכה לבוא לקבר ישראל. הושקעו בזה מאמצים רבים וזכית בזה. למרות החזות החיצונית שלי, החרדית, היינו בקשר טוב כל השנים. כיבדנו אחד את השני וחיינו יחד והאכלנו אחד את השני בבית. השיחה האחרונה שלי עם יורם הייתה על הנכדים, לפי דעתי הנחמה של יורם תהיה שיקימו משפחות ויהיו עוד יורמים ועוד מצגרים".

אולה, כלתו של יורם: "נתת למדינה כל כך הרבה והיא לא הייתה שם בשבילך. תמי סיפרה שדאגת לנו מאוד, והידיעה שלא ידעת מה קרה לנו הופכת לי את הבטן. אני מבטיחה שנשמור על הפירמה של מצגר. לא נהיה שלמים עד שכולם חוזרים. לו יהי".