4,300 דיירי הדיור הציבורי בישראל היו צריכים לקבל 2,700 דירות חדשות בסוף שנת 2024. אך נכון לסוף אוגוסט, הם יקבלו רק כ-1,100 דירות, וכלל לא בטוח ש-1,600 הדירות האחרות יירכשו. בדיקת 'דבר' מעלה כי מדובר באחד הכישלונות החמורים ביותר של המדינה מול אזרחיה העניים ביותר.

התנאי שמנע רכישת מאות דירות

לאגף הרכש של משרד השיכון, האמון על רכישת דירות דיור ציבורי חדשות, יש שני מסלולי מימון עיקריים: הראשון, הבטוח והוודאי מבין השניים, הוא כספי קרן הדיור הציבורי. כספי הקרן מועברים אליה ממכירתן של דירות דיור ציבורי לדייריהן בהנחה. מנגנון הקרן, כפי שעוצב על ידי חבר הכנסת לשעבר רן כהן, שהגה את רעיון הקרן, מעביר את התקבולים ממכירת הדירות ישירות לקרן, ומאפשר למשרד להשתמש בו למטרה אחת בלבד – רכישת דירות חדשות. בפברואר 2024 שר השיכון יצחק גולדקנופף סירב להאריך את תוקפו של החוק שאיפשר את מגנון המכירה בהנחה, הידוע גם כחוק רן כהן, המכירות פסקו והקרן הפסיקה לקבל כספים.

המסלול השני הוא תקציב המדינה. בסוף 2021, שר השיכון לשעבר זאב אלקין חתם על הסכם מול משרד האוצר ומשרד השיכון, שהבטיח תקצוב של 2.5 מיליארד שקלים עבור רכישתן של 1,700 דירות. להסכם היו שלושה תנאים מרכזיים – שניים גלויים ואחד סמוי. הראשון תחם את תקופת הרכישות לשלוש שנים בלבד, עד סוף 2024. השני הבהיר שהמקורות התקציביים לרכישות לא יגיעו מבסיס התקציב, קרי כסף שהובטח בחוק התקציב ויכול לשמש את המדינה רק למטרה אליה יועד, אלא ממגוון מקורות אחרים: רזרבות כספיות שהמשרד שומר לשימושים שונים, עודפי תקציב שלא מומשו, קיצוצים בפרויקטים אחרים, כספי הסוכנות היהודית ואפילו אפשרות של שימוש מחדש בדירות לא שמישות. או בשורה התחתונה: כספים שהמשרד יצטרך לגייס. 

אך החשוב מכולם היה התנאי השלישי, שלא הוצג לציבור והתגלה רק בחודשים האחרונים: למשרדי השיכון והאוצר שמורה הזכות שלא לממש את תקציבי ההסכמים של אלקין, כל עוד לא מומשו כל תקציבי קרן הדיור הציבורי. התנאי הזה, שהאחריות לקיומו נמצאת במחלוקת בין אלקין למשרדים, הוא שחיבל בסופו של דבר בתוכנית כולה, ומציב בסימן שאלה גדול את היתכנות רכישתן של 1,600 הדירות שהמדינה התחייבה לרכוש.  

ההסבר לכך נעוץ בעובדה שביום בו הסתיים 'חוק רן כהן' (הוא חוק הדיור הציבורי), אי שם בתחילת 2023, היו בקרן הדיור הציבורי כ-1.5 מיליארד שקלים שאפשרו למשרד השיכון לרכוש כ-1,000 דירות חדשות על פני פרק זמן בלתי מוגבל. כבר אז היה ידוע שיהיה מדובר באתגר לא פשוט: בעיות במנגנון הרכישה אפשרו למשרד לרכוש במהלך שנת 2022 רק 200 דירות, ובשנה הקודמת לה – 50 בלבד.

בנוסף לקושי הבירוקרטי, באותו זמן נרשמה התייקרות משמעותית במחירי הדיור, שאמורה הייתה להקשות על תהליך הרכישה. אך המשרד עמד בכך, ותוך שנתיים ריבע את כוח הרכישה שלו, ועד סוף ספטמבר הקרוב צפוי למצות את כלל כספי הקרן. אז הוא יוכל לגשת לתקציבים אותם סיכם מול אלקין למימוש 1,600 הדירות הנוספות. אלא שבהתאם לתנאי הראשון, יוותרו לו פחות משלושה חודשים למימוש אותם כספים.    

הכשל: שימוש בכספי הקרן לפני כספי המדינה 

לא כל 2.5 מיליארד השקלים צפויים להיעלם. 200 מיליון שקלים מתוכם כן יגיעו לידי מימוש, אך אלה ירכשו לא יותר מ-100 דירות. 1,600 דירות שהובטח שיירכשו יאבדו כלא היו. אך עולה השאלה, מדוע משרד השיכון והאוצר בחרו להשתמש קודם כל בכספי קרן הדיור הציבורי, בהם יכלו להשתמש בכל זמן נתון, במקום בתקציב תחום בזמן? 

לטענת משרדי השיכון והאוצר, כוונתם הייתה להספיק לרכוש את כל 2,700 הדירות האלה עד סוף השנה, אך בגלל המלחמה וקשיים נוספים, לא הצליחו לעמוד ביעד. לדברי נתנאל לפידות, האחראי על הרכש במשרד, אלקין ידע והכיר את התנאי שמאפשר להם להשתמש בכספי הקרן לפני כספי המדינה. אלקין מצדו טען שהמשרדים "עשו לו תרגיל", והתנאי כלל לא היה אמור להתקיים. שר השיכון הנוכחי, גולדקנופף, כלל לא התייחס לאחריותו ביישום התקציב, התחייבות אותה ירש מאלקין. 1,600 דירות ייעלמו, ואיש לא לוקח אחריות. 

בדיונים שמתקיימים בימים אלה במשרדי האוצר והשיכון, ינסו להבין כמה מאותם כספים שהובטחו עוד יוכלו לבוא לידי מימוש, והאם ניתן להאריך את תוקף השימוש בהם לתוך שנת 2025. האחריות לכך מוטלת על כתפי השר גולדקנופף, שלא נראה כמי שמפגין עניין בנושא. אך במשרד האוצר כבר מזהירים: כספי הרזרבות, העודפים ושאר מקורות התקציב שאין להם שיוך ברור – יועברו למימון צרכי המלחמה.  

ללא שר מחויב לנושא, ועם לחצי מלחמה והמשבר הפוליטי סביב התקציב, ניתן להניח שספק אם משהו מהסכום שהובטח יופנה לדירות חדשות.