העסק: עזיזו (AZIZO) חוות לבנדר – אטרקציה תיירותית-חקלאית, מזקקה, מפעל וחנות למוצרי לבנדר במושב כנף, הוקמה ב-1987, נפתחה לקהל הרחב לפני כ-10 שנים. בעלים: דן (64) ולילך (60) אסרף. עובדים: בשגרה 12, כיום 5. היקף פעילות: 30%-20%.

"לבנדר זה צמח מרגיע, עוזר להירדם", אומר דן אסרף, בן 64, בעלי חוות הלבנדר עזיזו במושב כנף ברמת הגולן. "אפילו הדבורים אצלנו בחווה רגועות יותר. עוזר במצבים של דיכאון וחרדות. הדבר המרכזי שאני מרגיש שאני יכול לתרום לציבור בימים אלה זה לתת לו ליהנות מהצמח המופלא הזה. אנשים שבאים לפה יוצאים רגועים יותר".

הדגלים הסגולים שמקדמים את פני הבאים למושב מובילים לחווה שהקימו דן ולילך אסרף ב-1985. ריח עדין ומרגיע שממלא את האף והלב עולה מחלקות לבנדר מזן ייחודי ואיכותי שמקורו בפרובנס.

הכניסה לחוות AZIZO. "בערבית עזיזה זה יקירתי, אהובתי" (צילום: סוניה גרשפט)

דן ולילך אסרף היו בגרעין המייסד של מושב כנף. "היינו חבורה של רווקים ורווקות", מספר אסרף, "בסוכנות היהודית אמרו לנו 'לכו תתחתנו. כשיהיו מינימום 16 זוגות נרשה לכם לבנות מושב'. בין 1985 ל-1991 גרנו במושב אליעד, כ'מושבוץ' – מושב שהוא קיבוץ. היו לנו מכונת כביסה משותפת ותקציב חודשי משותף. כשנמאס לנו, שלחנו לסוכנות היהודית רשימה של 12 זוגות, ואישרו לנו להקים את המושב. האמת היא שעד היום חלק מהחברים ברשימה עדיין רווקים", הוא מספר בחיוך שובב.

החזון של חווה לגידול לבנדר היה של המדריך החקלאי של המושב, מוריס נאמן, שהציע את הלבנדר כתחליף לנרות הנפטלין שבהם השתמשו באותה תקופה לדחיית עש. החווה קרויה 'עזיזו' על שם כתובת לטינית שנמצאה על משקוף בבית הכנסת הקדום שנמצא בדיר עזיז, סמוך לבריכת המים העתיקה שממנה שואב המושב את מימיו. "בכל השפות הערביות – בתימנית, במרוקאית, בפרסית – עזיזה זה יקירתי, אהובתי", אומר אסרף.

ניצול מלא של סגולות הלבנדר

בחווה 50 דונם של פרחי לבנדר סגולים שנקצרים מדי קיץ ומשמשים לייצור מוצרים ייחודיים. "חומר הגלם מהקציר הזה מספיק לנו לכל השנה", אומר אסרף. חלק מהיבול נקצר ידנית ומיובש במשך כמה שבועות. הזרעים מופרדים מהפרחים ומשמשים חומרי גלם לרבים מהמוצרים שמייצרים בחוות עזיזו. "חלק מחלקות הלבנדר נקצרות באמצעות טרקטור עם מקצרה מיוחדת. הפרחים נכנסים טריים למזקקה, שם מוחדר אליהם קיטור שסופח את השמן, ובסוף תהליך העיבוי מופק שמן אתרי לבנדר טהור". תוצר לוואי בשם הידרוסול משמש אף הוא חומר גלם קוסמטי.

החנות בחווה. מגוון מוצרי קוסמטיקה (צילום: סוניה גרשפט)

בחנות הקטנה והסגולה של בני הזוג יושבת לילך ואורזת מארזי שי. על המדפים בחנות שמדיפה ריח נעים ומרגיע, מסודרים בקבוקוני שמן אתרי לבנדר לטיפולים רפואיים וקוסמטיים, סבונים וקרם גוף. כריות ובובות ממולאות בזרעי לבנדר – להרגעה ולהרחקת עש מבגדים – נחות בסלסלות קש. בחנות נמכרים גם מוצרי מזון ייחודיים שמייצרים בחווה, בהם דבש מפרחי לבנדר, קונפיטורות מתובלות בצמח ואפילו ליקר לבנדר ושוקולד לבנדר. בבית הקפה הצמוד לחנות אפשר לשתות קפה עם לבנדר ולהתפנק בגלידה בטעם לבנדר.

בית הקפה בחווה. יש קפה לבנדר (צילום: סוניה גרשפט)

במרכז המבקרים שמאחורי החנות מוקרן סרט על החווה. הביקור בחווה, שפתוחה בכל ימי השבוע, הוא חינמי. "העונה שלנו מתחילה כבר במרץ-אפריל, כשהפריחה בשיאה, והמון אנשים מגיעים לפה להירגע, לצייר", אומר אסרף. "הרווח שלנו מגיע ממכירת המוצרים ומבית הקפה. בשנה רגילה מגיעות לפה המון קבוצות של משפחות, גמלאים, חיילים, זוגות. אם היית מדבר איתי בקיץ בשנה שעברה, לא היית מצליח לתפוס אותי בטלפון".

"גם במלחמה, החקלאות לא עוצרת"

כשפרצה המלחמה סגרו את העסק לשלושה חודשים. דן גויס למילואים למשך תשעה חודשים, והחליף את הרבש"ץ הקבוע של היישוב שיצא למילואים. "להיות רבש"ץ זו עבודה 24/7. בנינו פה מחלקת הגנה יישובית מאומנת ומתופעלת לעילא ולעילא", הוא אומר. "אחרי שלושה חודשים לילך הודיעה שגם אם סינוואר יבוא בכבודו ובעצמו, היא פותחת את העסק בשעה עשר וסוגרת בשלוש".

מאז החווה פתוחה מדי יום, "וראו זה פלא – אנשים כן מגיעים", אומר אסרף, "אומנם לא בכמויות שהיינו רגילים, הייתה לנו ירידה של 70%-80% בפעילות, אבל מגיעות משפחות ויש גם מטיילים. אנשים מפונים מהמלונות מגיעים לפה להירגע. כל יום אנחנו ממציאים את עצמנו מחדש: משלוחים, השתתפות בירידים, נוסעים למכירות במפעלי היי-טק, בניינים, עיריות שמזמינות אותנו. עשינו פופ-אפ של 'שוק לבנדר' בנמל תל אביב".

לפני המלחמה הועסקו בחווה 12 עובדים. כיום עובדים עם דן ולילך עוד שלושה עובדים. "עכשיו כל המדינה בממ"ד והכבישים ריקים, אבל החקלאות לא עוצרת. צריך להשקות, לדשן, לטפל, לסדר את ההשקיה. זה עסק שבנוי על המשולש הקדוש: חקלאות, תעשייה ותיירות".

"זו לא שליחות, זו הישרדות של המדינה. זה מה שצריך"

לאסרף חשוב להדגיש: "אנחנו לא בוכים. משתמשים במה שיש, חוסכים איפה שאפשר ומנסים להמציא את עצמנו איפה שאפשר". בשלושת החודשים הראשונים המדינה נתנה מענק. אחרי זה כבר לא ביקשו. "אתה יודע איזה סיפור זה לבקש מענק? אנחנו עובדים, שורדים, בסדר. נפלו פה טילים ושרפו לי חלק מהשדה, לא ביקשתי פיצויים. נשרפו קצת צינורות מים ונשפכו קצת מים. בסדר, לא קרה כלום. יש חטופים, יישובים שחוטפים ירי ישיר.

"המדינה מוציאה הרבה כסף. אז לא נורא, יהיה בסדר. על התקופה שהיינו סגורים קיבלנו כסף לפני חודשיים, וכל עוד אנחנו לא רעבים ללחם, יכולים לשלם משכנתא, מסים ושכר לעובדים, הכול בסדר. המדינה פגועה, פצועה, כואבת, כל אחד צריך לתת מה שהוא יכול. אני קם בבוקר ומשדר חוסן ושגרה. לוקח את הדברים בפרופורציה. לא נוסע עכשיו לחו"ל. נשאר פה. זו לא שליחות, זו הישרדות של המדינה. זה מה שצריך".

"אנשים מכל הארץ אומרים: 'באנו דווקא בגלל המצב'"

התמיכה שהם זוכים לה מציבור המבקרים מרוממת את רוחו. "אנשים מגיעים מכל הארץ ואומרים 'באנו דווקא בגלל המצב'. כל היום מתקשרים אלינו ואומרים: 'אנחנו מתקשרים לחזק אתכם', מבקשים הצעות מחיר למארזים לוועדים ולמקומות עבודה. זה משמח אותי. אני לא יודע אם זה כי רוצים דברים בזול או כדי לעזור לנו, אבל כך או כך – ברוך השם העסק עובד ועל זה אני מודה לציבור".

מארז מוצרי לבנדר. "ברוך השם העסק עובד ועל זה אני מודה לציבור" (צילום: סוניה גרשפט)

לדברי אסרף, הטילים הנורים לכיוון צפת ורעשי הפיצוצים שמהדהדים באופק לא מאיימים על השלווה בחווה. "אנשים נעמדים ושואלים ברוגע מאיפה זה מגיע, וכשזה נגמר ממשיכים כרגיל. אני לא יודע אם זה הלבנדר או שאנשים באמת יותר רגועים". בכל מקרה, הוא מזמין אנשים לבוא לדרום הגולן: "זה אזור יחסית רגוע, יש פה מרחבים פתוחים ויפים. עצוב לי לראות שהכינרת ריקה באמצע אוגוסט. המסר שלי לאנשים: תאהבו אחד את השני. אולי זה קלישאתי, אבל זה נכון, וזה הדבר הכי קשה והכי נחוץ".

ניתן ליצור קשר באתר, בפייסבוק, באינסטגרם או בטלפון 050-5871515. שעות פתיחה 10:00-15:00 בכל ימות השבוע