"זה עצוב מאוד שאנחנו נאלצים לשבות עכשיו, ערב פתיחת שנת הלימודים", אומרת ל'דבר' הגר כרמוש ציטרון, אם בית מרכזת בפנימיית כפר הנוער בן שמן. "גם הסגל וגם הילדים חיכו לחזור. אבל אין ברירה, חייבים להיאבק על תנאי העובדים, אחרת כל העסק יקרוס". העובדים בכפרי הנוער הכריזו אתמול (שלישי) על שביתה ללא הגבלת זמן במחאה על הסחבת במשא ומתן על העלאת שכרם.

"בכפר שלנו יש כ-330 ילדים ונערים שמגיעים אלינו גם מהרווחה וגם דרך החינוך ההתיישבותי", אומרת כרמוש ציטרון. "היו אמורים להיות לנו בימים הקרובים ימי הסתגלות עם הילדים החדשים, ותכננו לקיים בסוף השבוע קבלת שבת חגיגית לפני תחילת שנת הלימודים ויום פעילות כיפית בבריכה עם פעילות ספורטיבית, וחבל מאוד שכל זה לא יקרה. אבל אין ברירה אלא לשבות, משום שאי אפשר להפעיל את כפרי הנוער בלי לדאוג גם למדריכים. הם אלה שעושים את כל הקסם הזה עבור הילדים ודואגים להם".

לדבריה, קשה מאוד לקלוט בימים אלו מדריכים, בייחוד בעלי רקע בחינוך שהולם את הדרישות המשמעותיות של התפקיד – להיות המבוגר האחראי לחיי הילדים והנערים בכל ההיבטים, בכל זמן שהייתם בפנימייה. "זו עבודה שצריך בה אנשים שמסוגלים להתחייב, לבנות אמון וללוות את הילדים לאורך שנים. אבל זה לא קורה. מגיעים לפה צעירים אחרי צבא בני 23-22, ואחרי שנה או שנתיים בתפקיד הם עוזבים. אנשים בוגרים יותר, עם משפחות, מתקשים להחזיק עם שכר נמוך כל כך".

ערן כרמלי, בן 38, מדריך שש שנים בכפר הנוער מבואות ים ליד מכמורת. "היום שלי מתחיל בהשכמה עם הנערים ב-8:00 בבוקר, ישיבות, אחרי זה הפסקה ואני חוזר לעבוד ולהיות איתם אחרי בית הספר החל מ-16:00 ועד 12:00 בלילה. לפעמים, אם יש בעיה – קופצים גם בשעות הקטנות של הלילה. מה שצריך".

אף שהוא מגיע עם ותק בחינוך ובהוראה, לרבות שנים של הוראה בתיכון, ולמרות דרישות התפקיד התובעניות – השכר שלו מגיע ל-9,000 שקלים ברוטו. "לפעמים 10,000 אם אני גם עובד כמה שבתות. העניין הוא שחלק ניכר מהשכר אינו מחושב לפנסיה. השכר הפנסיוני שלי הוא 6,000-5,000 שקלים".

העובדה שהמדריכים נדרשים להתגורר בכפרי הנוער כדי להיות זמינים 24/7 יוצרת אבסורד נוסף, משום שעלויות הדיור מגולמות בשווי מס בשכר, ומקטינות להם אף יותר את שכר הנטו. "בשנתיים האחרונות הייתה עלייה קלה בשכר, בעקבות העלייה בשכר המינימום שהשפיעה על רכיב ההשלמה לשכר מינימום, שהוא לא רכיב פנסיוני". ההסתדרות נלחמה והשיגה לכפרי הנוער מענקים בשנה שעברה, אבל היו כפרי נוער שהמדריכים בהם קיבלו את המענקים רק אחרי יותר משנה. "צריך פה הסכם שכר הגיוני ומלא. העבודה שלנו שקולה לעבודה של מורים, והשכר לשכר של עבודת ניקיון. המון מדריכים עוזבים אחרי שנה או שנתיים כי התנאים לא מתאימים ואין תחושה של אופק.

"הדרישה המרכזית שלנו היא החלה של הסכמי המסגרת באופן מלא על כלל כפרי הנוער, בלי משחקים, ותוספת משמעותית לשכר הבסיס הפנסיוני של העובדים, כי כולנו חרדים לפנסיה שלנו. הדבר הנוסף שאנחנו דורשים הוא שיחזרו לדבר איתנו על הסדרת הפרופסיה של מדריכים בכפרי נוער. כבר היינו בשיח על זה עם משרד האוצר, אבל במקום שנתקדם, ההצעה שלהם הייתה דה-פקטו לבטל את חוקת העבודה, את האפשרות של ועדי העובדים לשבת בוועדות פריטטיות בנושאי פיטורים ודיור ולהגביל את כהונת המדריכים בכפרי הנוער לשמונה שנים – שזה בדיוק ההיפך מלהתייחס למקצוע הזה כאל פרופסיה, זה להפוך אותו למקצוע שקולט רק צעירים חסרי הכשרה. לצערי מתחילת המלחמה הדיונים בנושא נפסקו".

הגר כרמוש ציטרון (צילום: אלבום פרטי)

לדברי כרמוש ציטרון, התלמידים בכפרי הנוער לא יוכלו לשוב ללימודים ב-1 לספטמבר. "לא תהיה להם מסגרת לימודית, ואלה ילדים שקשה להם בבית ועל הפנים להשאיר אותם שם. המקום הזה הוא מקלט. זה המקום שמקבלים בו דברים שאי אפשר לקבל בבית – אוכל חם, תשומת לב, המון השקעה. האוצר צריך לדאוג לילדים האלה ולמדריכים השקופים של כפרי הנוער. שנים שאנחנו מתחננים. זה דור העתיד וצריך אנשים רציניים שיטפלו בהם. צריך להעלות את המשכורות ולמשוך לכפרי הנוער את המחנכים הטובים ביותר שיישארו כאן ויהיו יציבים. ואת זה אפשר לעשות רק עם שכר הוגן".

משרד האוצר: "הממונה על השכר מצוי במשא ומתן מתקדם מאוד למודל שכר מעודכן ואינו מתנגד להצטרפות כפרי הנוער במגזר הציבורי להסכם המסגרת. על כן, אין מקום להכרזת סכסוך עבודה, מתוך חשיבה ורצון לזרז הסכמות שהתעכבו, על ידי נציגי ההסתדרות. לאור האמור, ובפרט בשעת מלחמה, הכרזת סכסוך עבודה היא ניצול ציני של מועד פתיחת שנת הלימודים לטובת דרישות נוספות שלא דובר עליהן עד כה".