במועצה אזורית מטה אשר יש 32 יישובים. שמונה מהם מפונים בעקבות המלחמה: הכפר הבדואי ערב אל-עראמשה, הקיבוצים אדמית, חניתה, אילון ומצובה, והמושבים בצת ולימן. מנהלים במערכת החינוך במועצה מספרים על ההיערכות לפתיחת שנת לימודים ראשונה מסוגה.

"חשוב לי שהילדים יהיו ביחד"

מוחמד מזעל, מנהל בית הספר היסודי אל-עראמשה

"תפקידו של בית הספר לא נעצר בהקניית ידע לתלמידים. בית ספר בונה קהילה", אומר מוחמד מזעל, בן 60, מנהל זו השנה השישית של בית הספר היסודי אל-ערמאשה. בעברו ניהל את שלוחת המתנ"ס של הכפר ומילא תפקידים שונים במשרד החינוך. "חשוב לי שהילדים יהיו ביחד, שההורים יהיו ביחד. שהצוות החינוכי יעמוד יחד מול הילדים אחרי שנה שלמה שלא ראו אחד את השני. ידעתי שאם לא נחזיר אותם ללמידה במוקד אחד בשנת הלימודים הקודמת, לא נפתח את שנת הלימודים הנוכחית ביחד".

לומדים בשייח דנון

מאפריל 2023 בית הספר פועל בבית הספר התיכון בשייח דנון, כפר ערבי במועצה, שבו גם עתיד להיפתח בית הספר היסודי באוקטובר, במבנה שעדיין נמצא בבנייה.

ב-8 באוקטובר היישוב שצמוד לגדר הגבול עם לבנון פונה תחילה ביוזמת המועצה ובהמשך ביוזמת המדינה לשני מוקדים: האחד במזרח ירושלים והשני בנצרת. בהמשך עברו כל התושבים לנצרת. הניסיון שכל התלמידים ילמדו במוקד אחד נעשה לאורך כל תקופה המלחמה. "מהרגע שהכפר התכנס לנצרת הקמנו בית ספר במלון יחד עם מחוז צפון, שסייע בהגברת הצוות החינוכי ובפעילויות הפוגה. המודל הזה עבד עד גבול מסוים, כי קשה לשמור על מסגרת לימודית ככה כשההורים שם והילדים יכולים בכל רגע ללכת. אז השארנו את כיתות א'-ב' ללמוד במלון, ושאר התלמידים החלו ללמוד בחווה החקלאית באום אל-גנם, גם זה הודות למחוז צפון ולמנהל החווה החקלאית.

מוחמד מזעל (מימין) ואייל רייס, סגן ראש מועצת מטה אשר. מזעל: "מהרגע שהכפר התכנס לנצרת הקמנו בית ספר במלון" (צילום: דוד טברסקי)

"ככה לימדנו עד שהתושבים החלו לחזור לערב אל-ערמאשה או לסביבה: כפר יאסיף, עכו וכו'. כשהכיתות קטנו צירפנו את התלמידים הנותרים לבית ספר יסודי דומה לשלנו בכעביה חג'אג'רה. כשכולם חזרו חילקנו אותם לשני מוקדים: 60 תלמידים למדו במזרעה ו-50 תלמידים בבית ספר השלום בשייח דנון. 20 תלמידים נוספים היו מפוזרים ברחבי המחוז. חלק מהתלמידים לא למדו בכלל". באפריל החלו כלל התלמידים ללמוד בשייח דנון. מזעל התגורר בנצרת בהתחלה, ואחר כך בכרמיאל. "כשהתחילה החזרה הגדולה עברנו לדיר אל-אסד עם המשפחה של אישתי".

"אנחנו חיים בצל של נפילה"

יום הלימודים יתחיל ב-08:00 בבוקר ויסתיים ב-16:00 אחר הצהריים. "בין 14:00 ל-16:00 תהיה פעילות בלתי פורמלית, כמו מוזיקה". על התלמידים לדאוג לארוחות צהריים, "אבל יכול להיות שנבין בהמשך שזה משהו שאנחנו צריכים לדאוג לו".

מזעל והמועצה החליטו שההסעות לבית הספר יהיו באחריות ההורים. "הסיבה לכך היא שאף על פי שההורים שבו לערב אל-ערמאשה, הכפר עדיין מוגדר מפונה, ועל פי החוק משרד החינוך והמועצה לא יכולים לתפעל הסעות. הבהרתי להורים שאם קורה משהו, אני לא מעוניין שהאחריות תהיה עליי. הכוונה כמובן רק לתלמידים המגיעים מערב אל-ערמאשה. לתלמידים שגרים כרגע במקומות אחרים יהיו הסעות לבית הספר".

בית ספר השלום בשייח דנון. "עובדים, אבל כל הזמן חושבים על הכטב"מים ועל הטילים" (צילום: דוד טברסקי)

החלטה זו מקשה לשמור על מסגרת חינוכית. "אני לא יכול לכעוס על תלמיד שמגיע ב-08:15 ולא ב-08:00, כי אני יודע מאיפה הוא הגיע ואיך. גם במלחמה וגם בשנת הלימודים הבאה יהיה קשה מאוד להחליט אם מערבים קב"סים (קציני ביקור סדיר – מ"מ) ואיך.

"אומנם התרחקנו מהגדר, אבל אנחנו חיים בצל של נפילה. שייח דנון לא מוגנת וגם נהריה לא. לפני שבוע נהרג מישהו מעיריית נהריה. אנחנו חיים בשגרה של מלחמה: עובדים, אבל כל הזמן חושבים על הכטב"מים ועל הטילים. זה ממש לא נוח. מתח לא נורמלי".

מערך התמיכה הנפשית מתוגבר

קיום יום לימודים ארוך מסייע גם להורים. "זה מאפשר להם לעבוד יום עבודה מלא ולפרנס את הבית. המציאות הזאת ומעמדו הכלכלי-חברתי הנמוך של בית הספר, 8.2 במדד הטיפוח של משרד החינוך ובאשכול למ"ס 2, מקשים להתמודד עם הפערים הלימודיים, החברתיים והרגשיים של התלמידים". מדד טיפוח הוא מדד של משרד החינוך לפי מצב סוציו-אקונומי. בניגוד למדד של אשכולות הלמ"ס, ככל שהציון גבוה המעמד הסוציו-אקונומי נמוך.

"המלחמה והקורונה השפיעו מאוד על הפערים הלימודיים. לכן במהלך השנה הקרובה יהיו שיעורי תגבור באנגלית, במתמטיקה ובשפה. אני רוצה שבסוף שנת הלימודים תלמידי שכבה ג' יידעו לקרוא אנגלית, ערבית ועברית. אחרי זה קשה ללמוד את זה".

מזעל מודע לקשר בין הפערים הלימודיים לבעיות הרגשיות של התלמידים. "להיות יישוב צמוד גדר מייצר אצל התלמידים פחדים וחרדות. אנחנו עובדים בשתי רמות: כבר בשנה שעברה העסקנו פסיכולוג נוסף לבית הספר, ויחד עם יועצות בית הספר איתרנו תלמידים שעלולים לחוות קשיים בעקבות המצב והצענו להם טיפול. מי שרצה קיבל דרך בית ספר ומי שרצה מהמועצה". מלבד הטיפול הפרטני, הצוות, היועצות והפסיכולוג העבירו סדנאות המעניקות כלים לביטוי עצמי ולהתמודדות עם חרדה שהועברו בכל הכיתות.

מתוך התפיסה של בית הספר כבונה קהילה, חלק מפעילויות בית הספר מיועדות להורים. "חלק מתפקידו של רכז הקהילה שלנו הוא פעילויות הקשורות להורים כמו סדנאות והרצאות למיניהן".

הקרקע שעליה יוקם בית הספר היסודי בשייח דנון. מזעל: "אני מעריך מאוד את הצוות שהגיע לכל מקום שבית הספר היה בו השנה" (צילום: מיכל מרנץ)

עם זאת, למזעל עוד לא ברור המספר הסופי של התלמידים. "כרגע רשומים 130 תלמידים, ועוד לא ברור לי מה קורה עם 20 תלמידים. גם הצוות החינוכי עבר לא מעט בשנה האחרונה וצריך לתת על זה את הדעת. אני מעריך מאוד את הצוות שהגיע לכל מקום שבית הספר היה בו השנה, אף שרובם הגדול לא גרים בערב אל-ערמאשה אלא ביישובים סמוכים שלא התפנו".

כמו בבתי ספר אחרים בחברה הערבית, למזעל אין מחסור במורים. "כלל הצוות ממשיך איתנו לשנה הבאה, למעט חלק שקיבלו פטור ממשרד החינוך מסיבות אישיות. אני תופס את שיטת העבודה של הצוות ככוורת. כולנו קשורים ומשפיעים זה על זה. אין הפרדה בין החשיבה על הדינמיקה הבלתי פורמלית לפעילויות לבניית הקהילה ולתכנון תוכנית הלימודים".

"שילמדו ללמוד ושיאהבו לבוא לכאן"

אחת התוכניות של בית הספר המיועדות לצוות החינוכי היא תוכנית 'מרום' של משרד החינוך. "זו תוכנית המעניקה מעטפת פדגוגית למורים אחרי שתלמידים של בית הספר מקבלים ציון נמוך בשני מקצועות במבחני המיצ"ב. קיבלנו את התוכנית הזאת לפני חמש שנים, ועכשיו אנחנו לכאורה לא צריכים אותה, אבל היא טובה ולכן אני מעוניין שנמשיך בה בשנת הלימודים הקרובה".

מזעל יודע כמובן כי לכלל התוכניות נדרש תקציב. בשנים האחרונות מנהלי בתי הספר מקבלים את תקציב גפ"ן, שהם מנהלים ישירות ומחלקים בין קטגוריות מובחנות מראש. משרד החינוך קובע את גובה התקציב לפי אמות מידה כמו גודל בית הספר ומיקומו במדד הטיפוח. "מלבד גפ"ן יש לנו ארנק נוסף – תוכנית 'תנופה' המיועדת לבתי ספר מפונים, שמתוקצבת ב-2,300 שקלים לבית הספר ו-2,700 שקלים לרשות המקומית. 75% מהתקציב מיועדים ליוזמות חברתיות-חינוכיות ומענים נוספים כמו שעות תקן, ו-25% מיועדים למענים חברתיים ורגשיים. גם בנק הפועלים מתקצב בתי ספר מפונים.

"אני מציב שני יעדים: האחד הוא שהילד ילמד ללמוד, כדי שבהמשך חייו יוכל ללמוד מה שהוא מעוניין, ואלו יכולות חשובות יותר מרכישת ידע בלבד. היעד השני הוא שהילדים יאהבו לבוא לכאן. שיקומו בבוקר וכל באי בית הספר, מאב הבית ועד המנקה, יקבלו את פניהם בשמחה".

"מאמין שנצליח לממש את התכניות שלנו. אנחנו פלמ"חניקים, נמצא דרך"

אורן דרמון, מנהל תיכון לאומנויות מנור כברי

"אנחנו שרויים בתוך אי-ודאות", אומר אורן דרמון, בן 49, מנהל זו השנה החמישית של בית הספר התיכון לאומנויות 'מנור כברי' בקיבוץ כברי. דרמון, המתגורר בקריית טבעון, ממלא תפקידי חינוך כבר 30 שנה: הוא ניהל את התיכון במועצה אזורית משגב, ומילא שורת תפקידים בחינוך הבלתי פורמלי, בעיקר בתנועת 'הנוער העובד והלומד'. "חשבנו שהשנה נהיה אחרי המלחמה, וזה לא קורה".

אורן דרמון. "חשבנו שהשנה נהיה אחרי המלחמה, וזה לא קורה" (צילום: דוד טברסקי)

בתיכון לומדים 355 תלמידי שכבות ט'-י"ב מהקיבוצים כברי, בית העמק, שבי ציון, כליל, חניתה, אילון, אדמית ונתיב השיירה. 40% מתלמידי בית הספר מפונים. "בתחילת המלחמה לימדנו ב'משמרת שנייה', כלומר שעות הצהריים, בבית הספר היסודי בבית העמק. כבר בסוף נובמבר חזרנו לכברי והיינו צריכים לפנות את הצבא מכאן".

"למידה אמיתית מתקיימת רק במפגש פנים אל פנים"

בשנה האחרונה דרמון מצא את עצמו "נוסע פעמיים בשבוע לבקר את התלמידים המפונים המפוזרים ב-32 בתי ספר. "היינו צריכים להתאים בין מגמות לתלמידים באזור שבו הם נמצאים מכיוון שאנחנו בית ספר לאומנויות, ולא בכל בית ספר יש מגמות של אומנויות. לפעמים זה דרש מהתלמידים לנסוע לא מעט. באיזשהו שלב התלמידים חזרו לגור בסביבה.

"אני מאמין שלמידה אמיתית מתקיימת מתוך מפגש ושיחה על המציאות הסובבת את התלמידים, ואני מאמין גדול במפגש משמעותי בין תלמיד למחנך, ושכל עוד הוא יפגוש אותו כל יום – יהיה לתלמיד יום טוב. הדרך היחידה שבה המטרות האלו יכולות להתממש היא במפגש פנים מול פנים. בשום אופן לא בלמידה מרחוק. זה גם מצמצם את הסיכוי להתנהגויות סיכוניות בקרב בני הנוער. אם נותנים לבני נוער יותר מדי זמן פנוי ולהיות במיטה מול מסך כל היום, הם בהחלט ישתו ויעשנו.

הכניסה לחדר הצוות בבית הספר. דרמון: "הציבו שתי מיגוניות אחרי שהודעתי לראש המועצה שלא אפתח את בית הספר בלעדיהן,  אבל ההסעות לא ממוגנות" (צילום: דוד טברסקי)

אלא שלדבריו, התפיסה שלו, שההורים מסכימים איתה, מתנגשת עם המציאות. קיבוץ כברי שוכן בטווח אפס שניות של נפילת כטב"ם. המשמעות היא שהמבנים עצמם צריכים להיות מוגנים וחדרי ביטחון למיניהם אינם מספיקים. "רק לפני חודש נהרג חייל מעבר לכביש. בית הספר בן 40 שנה ואף פעם לא מוגן כמו שצריך, ועל זה אנחנו עובדים במלוא המרץ. הציבו שתי מיגוניות אחרי שהודעתי לראש המועצה שלא אפתח את בית הספר בלעדיהן. אבל ההסעות לא ממוגנות.

"כרגע יש לי מספיק מרחבים מוגנים ל-240 תלמידים. באפריל שעבר אמרו לי שיבנו בבית הספר עוד מרחבים מוגנים. בונים רק עכשיו והם יהיו מוכנים רק בנובמבר. כיתות האם ממוגנות. הבעיה היא ששאר המבנים והכיתות של בית הספר מפוזרים, ועל כן נדרשים יותר מרחבים מוגנים. העניין הוא הטופוגרפיה של בית הספר ולא ספירת ראשים".

"התלמידים מרגישים בטוחים יותר עם מבוגרים לצדם"

דרמון מוסיף צעד להגברת הביטחון שנעשה ביוזמת בית הספר עצמו. "אנחנו מתכוונים להדביק על חלונות בכיתה מדבקות המזהירות מהתנפצות של חלונות. אם טיל ייפול, אחת הסכנות לפציעה היא מהזכוכיות של החלונות. את המדבקות השגנו מתורם. את הביטחון אנחנו עוד מנסים להשיג, אבל את תחושת הביטחון אני חושב שאנחנו מצליחים להעניק".

ביום הראיון בשעות מוקדמות יותר התקיים מפגש הכנה למסע לפולין שהתלמידים עתידים לצאת אליו בסוף הקיץ. "במהלך ההכנה היו לא מעט נפילות, וניכר שהתלמידים מרגישים בטוחים יותר עם מבוגרים לצדם. עדיף שהתלמידים יהיו פה, אחרת הם יילכו לים בשבי ציון".

"מה שאני לא אעשה לא יהיה"

מלבד חוסר הבהירות הביטחונית, יש גם חוסר בהירות פדגוגית. "בתשפ"ד קיבלנו מתווה בגרויות מותאם, אבל לא ברור מה יהיה בתשפ"ה".

הפעילות החברתית היא נדבך חשוב בתפיסה החינוכית של דרמון. "אני חניך ומדריך בתנועת נוער. כמה שאפשר להיות במעגל ובחוץ, אני מעדיף. אבל גם זה מתנגש במציאות הביטחונית. בשנה שעברה הצלחנו להוציא לפועל את כל הפעילויות שרצינו עם התאמות הכרחיות. אני מאמין שנצליח גם השנה להוציא את התוכניות שלנו לפועל. איך? לא יודע. אנחנו פלמ"חניקים. נמצא דרך.

בית הספר מנור כברי. דרמון: "אני מאמין שנצליח גם השנה להוציא את התוכניות שלנו לפועל" (צילום: דוד טברסקי)

"אני גם יודע שאף אחד לא יעשה במקומי, ומה שאני לא אעשה לא יהיה. המשרד יכול לתקצב אותי, שזה כמובן חשוב, אבל אף אחד לא יבוא מהמשרד ויגיד לי 'יש לנו תוכנית חלופית לסמינר שכבתי או לטיול נודד'.

"הצוות החינוכי קטן ויש לי יותר מחנכים ממחנכות". ניכר שהמחנכים מחויבים לבית הספר. ביום הריאיון 20 מורים מצוות המחנכים הגיעו לבית הספר אף שזה יומם החופשי. "לסדר את הכיתה או משהו כזה", אומר דרמון. גם סגן המנהל מסתובב. "אני לא יודע מה הוא עושה פה. הוא גם בחופש".

חלק מהמורים התפנו, חלקם במילואים

חלק מהצוות החינוכי התפנה. "בתחילת המלחמה תושבים רבים התפנו, ובמשך רובם הגדול חזר. שבעה מתוך הצוות החינוכי הם מפונים, ושתיים לא גרות באזור: אחת בקיבוץ מעגן מיכאל והשנייה בקריית אונו. אני לא מצפה שהן יגיעו לכאן כל יום, ולכן התאמנו את המערכת לפי הצרכים והיכולות שלהן".

החזרי הנסיעות של משרד החינוך נמוכים במיוחד וכוללים נסיעה בתחבורה ציבורית בלבד. "בית הספר מחזיר בהגינות על נסיעות, אבל זה נוהל שאנחנו מבצעים בלי קשר למלחמה. יש לי מורה לקולנוע שמגיע פעמיים בשבוע מתל אביב כבר 25 שנים אז אני מכסה את נסיעותיו. אין מה לעשות. אם רוצים מורים טובים צריך לשלם".

חניית האוטובוסים ליד בית הספר. "אם הצוות שלי מבין מה תפקידו במציאות הכאוטית שאנחנו נמצאים בה, תחושת החוסן והמסוגלות שלו תגדל" (צילום: דוד טברסקי)

סוגיה נוספת בצוות של דרמון היא השירות במילואים. "שישה מכל הצוות של בית הספר, חמישה מורים ואב הבית, קיבלו צו 8 בתחילת המלחמה. יצא שאלו מורים למקצועות מאוד ספציפיים, כמו פיזיקה ומתמטיקה. מנהל בית הספר לשעבר, שיצא לפנסיה לפני ארבע שנים, לימד פה שלוש יחידות מתמטיקה כדי לסייע. לא הסכים לקבל תשלום".

אבל יש דברים שהם בלתי ניתנים להחלפה. "כרגע יש לי מורה אחד במילואים, שהוא במקרה גם מחנך כיתה בשכבה י'. יש לנו מסורת שמחנך הכיתה משוחח עם תלמידי הכיתה החדשה שיחות אישיות של חצי שעה. אז המורה, אף שהצליח להיפגש עם ארבעה תלמידים באחת היציאות שהיו לו, לא יכול לשוחח עם כל התלמידים עכשיו, אבל זה לא שאני יכול לבקש ממורה אחר להחליף אותו".

"אני לא מבין בביטחון, אבל בחינוך כן"

המקורות התקציביים של בית הספר מגוונים. "מלבד גפ"ן יש לי תקציב 'מוחזקות' המיועד לבתי ספר קטנים בפריפריה, ומאחר שאנחנו בית ספר לאומנויות, תשלומי ההורים גבוהים יחסית. אני עוסק בגיוס מקורות נוספים.

"אני לא מבין בביטחון, אבל בחינוך כן. אם הצוות שלי מבין מה תפקידו במציאות הכאוטית שאנחנו נמצאים בה, תחושת החוסן והמסוגלות שלו תגדל. אני משתדל בשיחות שלי עם צוות בית הספר והתלמידים לא להיות בסימן קריאה, אלא להגיד מה אני חושב ולתת לצד השני להחליט בעצמו".

"בנינו מכיסנו גגות ממוגנים לגני הילדים"

עדי קינן, מנהל הקהילה של קיבוץ כברי

מועצה אזורית מטה אשר מורכבת ברובה הגדול מקיבוצים. לכל קיבוץ יש מערכת חינוך האחראית על המעונות ועל גני הילדים מלידה עד גן חובה ועל החינוך הבלתי פורמלי מכיתה א' עד י"ב. עדי קינן, בן 47, הוא מנהל הקהילה של קיבוץ כברי כבר ארבעה חודשים, ואחראי בין היתר על מערכות אלו.

עדי קינן. "בניית גג מבטון יקרה יותר מהוספת ממ"ד, וזו פעולה שפיקוד העורף פחות מורגל אליה" (צילום: דוד טברסקי)

"אני במקור מקיבוץ אילון, ומתגורר בכברי בעקבות זוגתי", הוא מספר. הם ביחד 12 שנים ויש להם ארבעה ילדים. "ב-15 השנים האחרונות עסקתי בהוראה, וגם עכשיו אני עובד בתיכון ואורן הוא המנהל שלי".

"המועצה לא שמה שקל על המיגון"

"האתגר הכי גדול לשנת הלימודים הקרובה הוא מיגון. טווח הכניסה למרחב מוגן הוא מיידי, ולכן בניית ממ"דים אינה רלוונטית. מה שנדרש הוא שהגג יהיה מבטון. בניית גג מבטון יקרה יותר מהוספת ממ"ד, וזו פעולה שפיקוד העורף פחות מורגל אליה.

"בגיל הרך יש לנו חמש מסגרות חינוכיות עם כ-100 תינוקות ופעוטות. אם יש סיכוי מסוים לוותר על גג מבטון לטובת ממ"דים בגילים גדולים יותר, פה אין סיכוי. זה בלתי אפשרי שתינוקות ופעוטות, שחלקם לא יכול ללכת בכוחות עצמם וחלק הולכים לאט מאוד, יגיעו למרחב מוגן בטווח כניסה מיידי".

גן הילדים בקיבוץ כברי. "אנחנו נאלצים לצמצם לפעוט את המקום שהוא יכול לשחק בו וליהנות, פשוט כי זה מסוכן" (צילום: דוד טברסקי)

לשניים מתוך חמשת המבנים יש גג מבטון, ובשלושת המבנים האחרים רק שליש ממבנה הגן עשוי מבטון. "המשמעות היא שהגן יכול לפעול רק בשליש מהמבנה. במציאות שהיא גם ככה לא פשוטה, אנחנו נאלצים לצמצם לפעוט את המקום שהוא יכול לשחק בו וליהנות, פשוט כי זה מסוכן.

"יום הלימודים של הגיל הרך הוא מ-07:30 עד 16:00, והגנים פועלים לאורך כל השנה". יום הריאיון שנערך בסוף אוגוסט, היה "יום הלימודים האחרון".

"מרגע כניסתי לתפקיד באמצע המלחמה, עיקר העבודה שלי הוא לנסות לשנות את התפיסה הרווחת סביב הביטחון. אנחנו לא צריכים ממ"דים שייתנו לנו עוד שטח עבודה. אנחנו צריכים ששטח העבודה הקיים ישרת אותנו.

שני גגות מבטון נבנים לגני הילדים בהשקעה של 700 אלף שקלים. "הכול מכיסנו, מהקיבוץ עצמו. היינו חייבים, כי אם לא – היינו נאלצים לקצר את יום הלימודים של גני הילדים. המועצה לא שמה על המיגון שקל".

מלבד מוסדות החינוך של הקיבוץ, יש בקיבוץ כברי בית ספר תיכון ובית ספר יסודי. "אני לא מבין את סדר בניית המיגון. התיכון הוא המוסד החינוכי הכי ממוגן בקיבוץ. איך זה יכול להיות? זה לא ברור שצריך להתחיל מהגיל הרך ולסיים בתיכון? כלומר באלו שאינם יכולים לרוץ למקלט?"

"לאף אחד לא אכפת, לצערי, מחינוך בלתי פורמלי"

בעיית המיגון קיימת גם במבנים המשמשים את החינוך הבלתי פורמלי, שלחלקם יש גגות מבטון ולחלקם אין. "אני יכול לשכוח מהשגת מימון לבניית גגות למבנים", אומר קינן. "לאף אחד לא אכפת, לצערי, מחינוך בלתי פורמלי".

מערכת החינוך הבלתי פורמלי מיועדת לכיתות א'-י"ב, ושעות הפעילות משתנות בהתאם לגיל. לשכבות בית הספר היסודי יום הפעילות כולל ארוחת צהריים בחדר האוכל בסיום יום הלימודים בבית הספר ופעילות עד 16:00. התלמידים בשכבות הגבוהות יותר יכולים לאכול גם הם בחדר האוכל, אך הפעילות שלהם מתקיימת בשעות מאוחרות יותר.

בתי הילדים בקיבוץ כברי. "יש מחסור במדריכים, וחמור מכך – במדריכים מנוסים" (צילום: דוד טברסקי)

120 ילדים בכיתות א'-ו ו-100 בני נוער נוספים בכיתות ז'-י"ב חניכים במערכת החינוך הבלתי פורמלי. כל שכבת גיל מחולקת ל'בית' הכולל מבנה עם מדריך 'מוביל' של הבית.

"את חדר האוכל מיגנו במהלך המלחמה ואנחנו משתמשים כמובן רק במבני החינוך שיש בהם גגות מבטון. במהלך המלחמה העברנו חלק מהפעילויות של הגיל הרך והחינוך הבלתי פורמלי למבנים מוגנים אחרים בקיבוץ כמו גלריות, בית קפה וספרייה, שמעניקים את המרחב המוגן ותוכן חינוכי".

"המחויבות שלי היא לקיים מערכת חינוך ברמה הגבוהה ביותר לתושבי הקיבוץ"

קינן אומר שהמחסור בצוות חינוכי מורגש בעיקר בחינוך הבלתי פורמלי. "תגברנו בעובדת נוספת בגיל הרך בעקבות המלחמה, אבל הסתדרנו איכשהו. הבעיה היא בחינוך הבלתי פורמלי. יש מחסור במדריכים, וחמור מכך – במדריכים מנוסים. יש לנו שתי גננות לשעבר שמבינות עניין ותופסות תוך כדי תנועה, ויש עוד מדריכים שאין להם ניסיון בכלל וזה מאתגר. אני מכיר את הפרויקט של התנועה הקיבוצית 'רילוקיישן חינוכי'. חבל שהיא לא גם לגליל המערבי.

"אני מתנגד לתפיסה של החינוך בלתי פורמלי כמשלים לחינוך הפורמלי. יש לחינוך הבלתי פורמלי מטרות בפני עצמו. בימים כתיקונם בית הספר נגמר ב-14:00 והילדים חוזרים, אוכלים צהריים יחדיו ומתחילים את הפעילות. אבל בימים אלו, שבהם בית הספר מתקשה למלא את יום הלימודים שלו, הוא בונה על החינוך הבלתי פורמלי בדיוק מאותה תפיסה של חינוך משלים לחינוך הפורמלי.

"ההורים גם כמובן מצפים מאיתנו להשלים את הפער. בית הספר מודיע להם על שעת סיום הלימודים וזה עניין סגור. אנחנו לכאורה יותר נזילים, ולכן יכולים מבחינתם להשלים את הפער. אבל זה קשה להחזיק את הילדים עוד שעה, וזה אתגר שאנחנו מתקשים לעמוד בו. בסופו של דבר, המחויבות שלי היא לקיים מערכת חינוך ברמה הגבוהה ביותר לתושבי הקיבוץ. הם משלמים לא מעט, ועל המערכת להעניק להם את הטוב ביותר".