ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי

הבת שלי, מיטל, הציעה לי לכתוב בלוג על פרוייקט החיים שלי, תזונה נבונה, ובתור אחת שמרגישה שליחות בנושא הזה נעניתי בחיוב. אני מודה לה על היוזמה ועל ההזדמנות שנפתחה. זה גם נותן לי את המקום לשאול את עצמי ואתכם, הקוראים, שאלות מעניינות ולפעמים קשות על איך אנחנו אוכלים בעידן הפוסט-מודרני של המזון.

המטרה שלי היא לתת כלים על מנת לנווט בין הבחירות האין סופיות שאנו עומדים בפניהן היום כמעט בכל רגע, לזהות את הסכנות שמסתתרות ומוסתרות בכוונה במאכלים רבים וטיפים איך לשמור על הבריאות. בבלוג הזה לא תמצאו מתכונים, לא תדעו כמה ויטמינים יש בתפוז ולא נדבר על איך יורדים 10 ק"ג בעשרה שבועות. אני כאן כדי להביא לתשומת לב הציבור שאנו עומדים בעיצומו של אסון בריאותי בגלל רעילות הסביבה התזונתית שלנו. היום צריך המון תבונה וידע – ממש דוקטורט – כדי להבין מה באמת אוכלים כשקונים אוכל בסופר ואפילו כשאנחנו חושבים שאוכלים בריא ובמידה, פעמים רבות זה ממש לא כך.

בנוסף, אקדיש חלק ניכר מהבלוג לנושא של התמכרות לסוכר ופחמימות מזוקקות – איך זה קורה ומה ניתן לעשות בעניין.

מה זה בכלל תזונה נבונה? הגדרת המילה תבונה – בינה, חכמה, פיקחות, אינטליגנציה, שכל ישר, היגיון, לוגיקה, רציונליות, שיקול-דעת. כדי לאכול נכון ובריא היום צריך המון תבונה ואף יותר מזה. צריך להבין מה מזיק במזון שלנו היום – מה עיקר ומה טפל, מה נכון לכולם ומה דורש התאמה אישית. בקיצור, מסובך.

נתחיל בסיפור אישי ואיך בכלל הגעתי לנושא הזה:

אני גדלתי בבית שומר מצוות בעיר סמוכה למונטריאול בקנדה. מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי ממתקים, חיכיתי לאכול אותם, מה שהיה אף פעם לא הספיק ולא ידעתי לשמור ל"אחר כך" כשהיה לי. בתור אנשים שהקפידו על אוכל כשר בחו"ל היו המון מגבלות בנושא האוכל. אמא שלי הגדירה את עצמה כ"קצת משוגעת על הבריאות" ובגלל זה אכלנו לרוב אוכל שהיא הכינה בבית והיה מעט ג'אנקפוד בבית – גם מתוך הבחירות המוגבלות של הכשר. זה היה מקור להמון תסכול מבחינתי וקנאה בחברים שהיה אצלם בבית "מגירת ממתקים" ועוגיות שוקולד צ'יפס בלי הגבלה. היום, כשאני מבינה כמה הסוכר ממכר, ושאני מסוג האנשים עם נטיה להתמכרות לסוכר, אני מבינה שהיא הצילה אותי מהסבל הנוראי שכרוך בלגדול כילדה שמנה. מנגד, הייתה הרבה התעסקות בנושא האוכל בבית וכמו בהרבה בתים יהודיים טובים, נתנו המון אהבה דרך האוכל. גדלתי עם הרבה מסרים כפולים בנושא של אוכל, דיאטה והשמנה – צריך לגמור את מה שיש בצלחת, ומנגד הרבה התעסקות סביב ירידה במשקל, דיאטות למיניהן וכמה חשובה הפיגורה.

הייתי ילדה פעילה מאד ולא הייתי שמנה – פשוט אהבתי ממתקים קצת יותר מדי. גם בתור נערה אהבתי לאכול, במיוחד ג'אנקפוד, אבל הצלחתי להגביל את האכילה והייתי רק "קצת עגלגלה". כמו נערות רבות (מדי), למרות שהייתי במשקל תקין הרגשתי שמנה והרצון העז להיות רזה יותר היה מקור לתסכול והרגשה התמידית שאני לא מספיק טובה, לא רזה כמו….

הבעיות סביב המשקל התחילו להיערם אחרי הנישואין. גרנו בקיבוץ ופתאום הייתי אדון לעצמי – אף אחד לא מגביל אותי בתקציב ולא משגיח עלי. בן הזוג שלי לעולם לא התערב במה שאני אוכלת ואיך אני נראית –  הוא קיבל ואהב אותי בכל מצב. עם החופש החדש התחילו מסעות קניות של ממתקים וחטיפים בכלבו ואחת לכמה זמן בולמוסי אכילה כשהייתי לבד בבית. התחלתי לעלות במשקל וכאבו לי הרגליים. הייתי סטודנטית לסיעוד, ולמדתי על תזונה וקלוריות ובפעם הראשונה בחיים עשיתי דיאטה של ספירת קלוריות, הצלחתי לרדת 7 ק"ג והייתי ממש חתיכה.

שמרתי על המשקל הזה עד שהתחלתי להביא ילדים לעולם. ההריון היה צ'ק לבן לאכול כל מה שרוצים. אחרי הלידות, התסכולים שמלווים אימא צעירה – העייפות, העומס וחוסר הזמן הביאו לכך שלא הקפדתי לאכול בצורה מסודרת ואם היה לי רגע לעצמי פיציתי את עצמי בספר טוב וקערה אחרי קערה של "משהו טוב" לידו.

עם הזמן האכילה שלי יצאה מכלל שליטה, בולמוסי אכילה, הסתרת אוכל בשידה ליד המיטה, אכילת יתר בזמן הארוחות (מה שאף פעם לא היה), השמנת יתר והמון בושה. יכולתי ללמד דיאטנית מה זה תזונה נכונה, ולא הייתי מסוגלת ליישם על עצמי את כל הידע הנפלא הזה. הייתי אישה מצליחה – עבודה טובה, זוגיות מוצלחת, שלושה ילדים חמודים והדבר שהכי רציתי – לרדת 15 ק"ג – לא הצלחתי. כישלון, תסכול ופחד, היו רגשות שליוו אותי בכל רגע והאוכל שלט בחיים שלי. כל הזמן המחשבות שלי היו עסוקות במה שאכלתי, מה אוכלים ומה אוכל בהמשך. הייתי נוכחת חלקית בכל יתר החיים וכל זה מתחת למסווה של אישה חיובית, אנרגטית ומצליחה. תמיד הייתי שחקנית טובה והצלחתי לעבוד על כולם – גם על הקרובים ביותר.

עבדתי כאחות במרפאה בקיבוץ והגיעה רופאה חדשה. היא הייתה אישה מצחיקה ושמנה ואהבתי אותה מאד מהרגע הראשון. היא סיפרה לי שהיא מכורה לאוכל כמו שנרקומנים מכורים לסמים ושהיא הלכה לטיפול קבוצתי בהתמכרות לאוכל וירדה 20 ק"ג. זה היה כאילו מישהו הדליק את האור במוח שלי – וואו! זה נכון! אני כזאת, אני נרקומנית של אוכל. הלכתי לקבוצה טיפולית וירדתי במשקל. אחרי שנה סיימתי את הטיפול, הכרזתי על עצמי כאחת שהייתה מכורה וכבר לא, ואחרי שנתיים כאחות שכירה בקיבוץ חזרנו הביתה ליישוב הקהילתי בו בנינו את ביתנו.

ואז קרה מה שקורה להרבה מכורים שחושבים שהתרפאו ולא ממשיכים לקבל טיפול ותמיכה – חזרתי לשימוש. עברנו משבר כלכלי והדרך היחידה שיכולתי להתמודד עם הקושי היה דרך האוכל שהיה חבר מנחם, עושה נעים בפה, מכהה את הרגשות וזמין תמיד. השמנתי בחזרה את מה שירדתי והייתי אומללה. מה שהיה שונה הפעם הייתה ההבנה שלי מהי הבעיה – שהבעיה שלי ההתמכרות ולא ההשמנה. הלכתי לקבוצה בשיטת 12 צעדים, קבוצת תמיכה הדדית שנותנת מענה לאנשים שמגדירים את עצמם כמכורים לאוכל ומצאתי החלמה מההתמכרות לסוכר ומאכילה כפייתית. זה היה לפני 20 שנה. אני היום חיה נקיה מהסמים שלי, סוכר, קמח, ומאכלי בולמוס אחרים, וחופשיה מהאובססיה והאחיזה שהייתה לאוכל על חיי.

בתור אחות, ואחת שאוהבת את המדע, התחלתי לחקור את הנושא של התמכרות לסוכר ואכילה כפייתית. התחלתי להתחבר למומחים מכל העולם העוסקים בנושא מבחינה מקצועית וגם למדתי איך הסוכר (בדומה לחומרים ממכרים אחרים) חוטף את המוח ומונע מאיתנו לחשוב בהגיון, מה שמביא לאכילה בלתי נשלטת. התחלתי לחקור ולקרוא על המשבר הבריאותי העולמי בעקבות המזון המתועש והמחלות המטבוליות שקשורות לתזונה ששמנים ורזים חולים בהם והבנתי שגם פה בארץ צריך לעשות משהו בעניין. התחלתי להרצות לקהל הרחב על הנזקים של הסוכר והאוכל המתועש ועכשיו אני גם בלוגרית.

ברוכים הבאים לבלוג על תזונה נבונה.

ליצירת קשר: foodwisezippi@gmail.com
מוזמנים לבקר גם בעמוד הפייסבוק שלי.