פתיחת שנת הלימודים מלווה בחוסר ודאות רבה בכפרים הלא מוכרים. אך החששות מהמורה החדשה והאתגרים בבית-הספר נבלעים בדאגה קונקרטית יותר: איך להגיע לבית-הספר?
"היה שיפור במהלך השנה היו קווים שהוסיפו והיו קווים שביטלו", אומר מוחמד אלקרינאת מהכפר אלקרינאת, ומתייחס לשינוי שהיה בעקבות מאבקים רבים. "אבל אני לא יודע מה יהיה ביום ראשון, אם תהיה הסעה לכולם, רק במהלך השבוע הראשון אדע מה המצב".
בשנים קודמות נאלצו הרשויות המקומיות הבדואיות לספק שירותי הסעה גם לתלמידים המתגוררים בכפרים לא מוכרים. משרד החינוך אמנם הקצה כסף לנושא, אך הכסף לא הגיע ליעדו או לא סיפק את כל הצרכים.
לצד בעיות ההסעה עלתה בשנה האחרונה בעיה נוספת – המחסור בכיתות גן. "30 ילדים בגיל הגן יישארו כנראה בבית השנה כי יש מחסור בכיתות" אומר אלקרינאת. בכפרים אחרים הילדים לא מגיעים לגן לא רק בשל המחסור בכיתות, אלא גם בשל מרחק הנסיעה. המצב דומה בכפרים אל בקיעה ואום אל בדון, שם לילדים בגילאי הגן אין פתרון ועל אף ניסיונות להקים גן ילדים, הילדים יישארו גם השנה בבתיהם.
לדברי איברהים אלחמאיסי, ראש הוועד באום אל בדון, איום הריסת הבתים המרחף על תושבי הכפר משפיע על התנהגות הילדים. "המצב גרוע, הם כועסים, הם עצובים, חלקם החלו לקלל כמו מבוגרים".
הורים מהכפר הלא מוכר אום מתנאן, שנהרס בתחילת יוני, מספרים על ירידה משמעותית בהישגים הלימודיים. ההורים חוששים שהישגי התלמידים ימשיכו להידרדר בצל החיים באוהל ואיום ההריסה המתמיד.
גם באום אל בדון ישנה בעיית הסעות. אלחמאיסי מספר כי באוטובוס ההסעות נדחקים 70-100 ילדים על מנת להגיע לבית-ספר. לדבריו, חלק מהילדים כל כך כועס עד שהם, "לא עולים להסעה או יורדים ממנה והולכים ברגל הביתה". למרות פניותיו למשרד החינוך ולחברת ההסעות הבעיה לא נפתרה. "אני מאמין שאם יש אנשים טובים העניין ייפתר, אני לא יודע מה יהיה".
