ביום רביעי יתרחש אחד האירועים ההזויים של אופ"א: נבחרת דרג שלישי בליגת האומות (ביום טוב. ביום רע היא נבחרת דרג רביעי), תארח במגרש נייטרלי את נבחרת בלגיה, במסגרת בית 2 של ליגה האומות, דרג א'. בבית הזה משחקות גם אלופת העולם 2018 ואלופת אירופה 2021, הלא הן צרפת ואיטליה.
איך ולמה נקלעה נבחרת ישראל לששת המשחקים המטורפים האלה, אפשר לקצר למשפט אחד: שני ניצחונות על אלבניה, פעם בדרג ג' ופעם בדרג ב', אפשרו את הביזאר הזה. אחרי הכל, הבית הזה הוא אסון לנבחרת ישראל. ראשית, הוא לא אטרקטיבי אם אי אפשר לארח את הנבחרות הגדולות האלה בבלומפילד או בסמי עופר. שנית, אם ישראל תיקח פה נקודה מ-18 זה סנסציה עולמית.
הפער המקצועי הוא בלתי אפשרי לגישור בשום צורה. שלישית, אי אפשר ללמוד מהמשחקים האלה כלום: לא מתכוננים דרכם למוקדמות המונדיאל שיחלו בעוד שבעה חודשים, לא לומדים כלום ממשחק שברובו ישראל לא תחזיק בכדור ולא תהיה בשטח המגרש של היריבה, ובטח לא מפיקים לקחים כאשר הסגל לא מאוזן, ישראל בלי השוערים המשמעותיים שלה בפתיחת הקמפיין, בלמים פצועים ושחקנים לא בכושר. משחקי ליגת האומות הגיעו כדי להחליף משחקים ידידותיים ואין לי ספק שישראל לא הייתה בוחרת ביריבות כאלה כדי להתכונן למוקדמות המונדיאל, בחיים לא.
עצוב לדבר על נבחרת ישראל. אולי זה הגיל, אולי חוסר הסיקור וחוסר העניין וחוסר הביתיות, גרמו לכך שהשבוע חשבתי לשבריר שנייה כי אלון חזן עדיין מאמן הנבחרת. המינוי של רן בן שמעון היה חטוף וירד מהר מהכותרות.
הנבחרת פשוט לא מעניינת, ועם הפיאסקו של מכבי חיפה והפועל ב"ש הקיץ באירופה, כמו גם הפיאסקו של הנבחרת האולימפית, נדמה שבילד אפ עלוב כזה למשחקים בפרופיל כזה גבוה, כמו בשישי ושני, לא היו פה מעולם. דיסוננס מובהק בין היריבות לבין העניין שהיריבה שלהן עושה פה.
***
ואז ניגשים לסגל. אם ביוני, כשנקבעו שני משחקי ההכנה – תבוסה מול הונגריה וניצחון קל על בלארוס – כל מי שלא היה לו כרטיס לחופשה בתאילנד או בלאס וגאס, הוזמן. הסגל לא היה קשור לכלום ולא הצביע על מגמה, ולכן נדמה שהסגל הפעם מאכזב ברמת "עם זה אנחנו הולכים לעבוד שנתיים".
בסגל 26 שחקנים, 7 מהם בלבד הם שחקני הגנה. מיגל ויטור ושון גולדברג פצועים ואם אנחנו נצמדים למערך שרן בן שמעון רוצה לשחק איתו, אז יהיו בהרכב 5 שחקני הגנה. בסגל שני בלמים בלבד ובמערך הזה צריכים שלושה בלמים, אז עומרי גנדלמן, קשר בוקס טו בוקס, אחד מהשניים הטובים בישראל (השני דור פרץ), ישמש כבלם. הוא לא בלם, הוא לא היה בלם והוא לא טוב כבלם, אבל אין, אז הוא יהיה בלם. שלושה בלמים לשני משחקים תוך 3 ימים. מה יקרה אם יורחק בלם, ייפצע בלם, יורידו קשר או חלוץ מ-16 הקשרים והחלוצים בסגל (16!)?
יותר מזה, מה קרה לסתיו למקין, הוא לא שיחק 270 דקות בטורניר האולימפי רק לפני חודש, או התאמן מאז בשחטאר דונייצק – קבוצת ליגת אלופות – והוא צפוי גם לעבור לפרטיזן בלגרד. לא מדובר בשחקן שיושב בבית, הוא הרי זומן עכשיו לנבחרת הצעירה שיצאה מתמונת העליה ליורו (לא צברה נקודה ב-5 משחקים). בשביל מה יש נבחרת צעירה? בשביל לספק שחקנים לבוגרת.
וגם, איך ולמה ננעלנו פתאום על דני גרופר כמגן שמאלי חלופי לרוי רביבו, כשאופיר דוידזדה משחק בליגה טובה יותר וברמות גבוהות לא פחות? בלי לספור את משחקי גביע הטוטו, דוידזדה צבר העונה 409 דקות בגביעי אירופה, גרופר שיחק בכלל העונה רק 223 דקות, 0 דקות באירופה, ישב על הספסל בלודוגורץ הבולגרית או לא נכלל בסגל במשחקים בעלי פרופיל גבוה כמו מול לבסקי סופיה וצסק"א סופיה.
אז נכון שהוא לגיונר, אבל בדיוק בשם אותו פרמטר, אם הוא כן, למה למקין לא? למה אנחנו מרשים לעצמנו להיות בלי הגנה מול נבחרות חזקות מאוד, לא לזמן את כל הבלמים הכשירים הסבירים, ולהסתמך על 7 שחקני הגנה שיחלקו 5 עמדות?
כשמסתכלים על סגל הקשרים והחלוצים, ונזכרים במה שאמר בן שמעון רק השבוע – "סיכמתי עם ערן זהבי שלא יפרוש בינתיים מהנבחרת" – תמוהה העובדה כי בנבחרת ישראל לא נספרים שחקנים צעירים יותר מזהבי, שמשחקים וכובשים, אבל הם מוגדרים כ"בעייתיים".
אז מואנס דאבור פרש ופתר "בעיה". עומר אצילי פרש כדי לא להופיע לעתירה שהגישה נגדו שדולת הנשים, אבל לא ברור לי למה דיא סבע, שון וייסמן וירדן שועה לא מוזמנים, בפרט כשהם משחקים טוב ובפרופיל גבוה. אם מכבי חיפה מתעלמת מרעשי הרקע סביב הפוסט של גברת סבע, אז למה נבחרת ישראל מתעלמת מסבע עצמו? מה עשה דיא סבע שהקיא אותו מהנבחרת, מישהו יכול פעם אחת לעמוד ולומר?
ולמה שון וייסמן שפותח בהרכב של קבוצה בליגה שנייה ספרד, וכבר הוכיח את עצמו בנבחרת ישראל, לא בסגל. מענישים אותו על ההתחצפות ליוסי בניון ואלון חזן? אי אפשר לפתור את זה בשיחה בארבע עיניים מול המאמן החדש? הרי על פי אותו עיקרון, וילי רוטנשטיינר לא היה צריך לזמן את ערן זהבי אחרי שזרק את סרט הקפטן, או היה צריך להחליף אותו ואת מואנס דאבור בעקבות התקרית ביניהם במשחק בסלובקיה. האם מה שקרה לנבחרת בעידן ההענשות ואחר כך בעידן הויתורים, לא הביא את מאמן הנבחרת – המאוד אינטיליגנט – למצוא פתרון ביניים?
וירדן שועה? לא נגמלנו כבר מהנוהג – אין סעיף כזה בתקנון – שמי שלא עושה צבא לא מוזמן לנבחרת? הרי איפה נולד הנוהג הזה, אצל רוני קלדרון בתחילת שנות ה-70. מישהו החליט – ולא עיגן את זה בשום מקום – ששחקן שלא עושה צבא, או משתמט במהלך שירותו, לא מוזמן לנבחרת. ואז זו הייתה מדינה אחרת מאשר היום, שבה כמעט כל אזרח שני לא עושה צבא. מאז התחילו שחקנים ערבים לשחק נבחרת, זומנו מתאזרחים שחלקם אף עזב את הארץ, אף אחד מהם לא עשה צבא.
ואלה שכן עשו צבא, כולם מנשה זלקה? הרי זלקה יש רק אחד, השאר מגיעים מדי פעם לצבא. האם אדם שטעה בגיל 18, ורוצה לתקן באמצעות שירות לאומי – כפי שעשו ליאור אסולין הי"ד או יגאל אנטבי או ברק בכר – לא יכול להיות בנבחרת? ואם כן יכול, על מה בדיוק משלם ירדן שועה עכשיו שלנבחרת ישראל ומאמנה יש פריבילגיה להתעלם ממנו? על ימיו בנוער של מכבי ת"א?
ועכשיו, כשיש כבר סגל, מעניין להתבונן על החלק ההתקפי שלו. יש שם כמה שחקנים בכושר נהדר וכמה שחקנים שצריכים להיות בנבחרת, לא בטוח שלחלון הזה. זה כאילו מדינת ישראל חיכתה בכיליון עיניים שמנור סולומון יחזור לשחק ומיד הוא הוזמן לנבחרת. רגע, אין לו משחק רשמי כבר כמעט שנה, תנו לו כמה משחקים להשתפשף, לקרוע נעליים, לבדוק שהוא לא קורע רצועות. אם הסגל כל כך מלא חורים בהגנה, לאן בדיוק מיהרתם? יש פה עוד 15 שחקני קישור והתקפה, חכו חודש.
וכשכל הדברים האלה צצים וצפים ומעוררים כל כך שאלות, אתה חוזר לנקודת ההתחלה ושואל את עצמך, איך הפכה נבחרת ישראל מהדבר הכי חשוב בכדורגל הישראלי לדבר הכי לא מעניין. בדיוק בגלל זה: כי יש כל כך הרבה שאלות שמערערות את האמון שבין הנבחרת לאוהדיה.
