״לחשוב שכולם מתחילים את שנת הלימודים, ורק אחותי לא, זה קשה. בשנה שעברה היא התרגשה מאוד לפני תחילת הלימודים״, מספרת ירוס, אחותה הבכורה של היימנוט הקטנה שנעדרת כבר יותר מחצי שנה, ואמורה לעלות לכיתה ד׳. ״היא הייתה מאושרת, היא ממש אוהבת ללמוד וללכת לבית הספר״.
״מחר תפתח שנת הלימודים, ואני עם רגשות מעורבים״, מספרת מוריה ג׳ורנו, מחנכת הכיתה של היימנוט, בבית הספר ׳שבט סופר׳ שבחצור הגלילית. ״מצד אחד שמחה -התחלה חדשה וציפייה לקבל את הילדים המתוקים. מצד שני, הלב כואב ויש עצב לדעת שאנחנו מתחילים את השנה בלעדי התלמידה היקרה שלנו היימנוט. זה לא פשוט גם לחברים שלה בכיתה, היא חלק מאיתנו, מההרכב הכיתתי״.
ירוס מספרת שידידיה, האחות הקטנה שעולה מחר לכיתה ב׳ באותו בית הספר, כואבת מאוד את המצב ״היימנוט תמיד הייתה לוקחת לידידיה את התיק, כדי שהיא לא תסחוב אותו, ומהרגע שהיא נעלמה ידידיה לא מפסיקה לשאול שאלות ולתהות איפה היא״.
גם אחרי כל הימים האלו במשטרת ישראל אין עדיין קצה חוט למה שעלה בגורלה של היימנוט הקטנה, ״בתחילת השבוע הגענו המשפחה למשטרה, ואמרו לנו שאין התקדמות. אני משתגעת מזה איך קשה למדינה למצוא ילדה שנאבדה בבית שלה? אנחנו משתגעים שאין כיוון, שאין מידע״.
ג׳ורנו מספרת שילדי הכיתה ובית הספר בכלל מתמודדים עם המצב הבלתי אפשרי בעזרת עשייה, הפרשות חלה, תפילות וברכות שכתבו להורים המודאגים של חברתם לכיתה. במקביל, בית הספר נמצא בקו האש של חיזבאללה, ״אנחנו בתוך המלחמה, מעלינו טילים ושומעים את היירוטים. הילדים חוששים, אני נמצאת שם בשבילם מרגיעה ומחבקת. אנחנו מתפללים ומייחלים לרגע שהיא תחזור אלינו בריאה ושלמה״.
