שנת הלימודים תשפ"ה נפתחה הבוקר (ראשון), בצל מלחמת חרבות ברזל ושביתה בתיכונים. במערכת החינוך השנה ילמדו 2,558,000 תלמידים, 179,300 מהם יתחילו את לימודיהם בכיתה א'.

עשרות אלפי תלמידים מהצפון ומהדרום יתחילו את השנה בבתי ספר חלופיים. רבים מהם פונו מבתיהם וילמדו בבתי ספר הסמוכים לאזורים אליהם פונו. תלמידים בצפון שלא פונו מבתיהם אך מתגוררים סמוך ללחימה, ילמדו ביישובים ולא בבתי ספר אזוריים.

514,000 תלמידי התיכונים לא פתחו הבוקר את שנת הלימודים, עקב שביתה של ארגון המורים העל-יסודיים, שנאבק בדרישת משרד האוצר לשינויים בתנאי העסקת המורים, בהם חוזים אישיים. המו"מ בין ארגון המורים העל-יסודיים למשרד האוצר נמשך כבר שנתיים וחצי, ופגישה שהתקיימה הלילה בין הצדדים בניסיון להגיע להסכמות נכשלה.

מספר בתי ספר באזורי הגבול בצפון ובדרום הוחרגו מהשביתה, בהסכמת ארגון המורים ומשרד החינוך. בצפון: בית חינוך גליל מערבי בכברי; בית הספר נופי גולן בקצרין, ובית הספר התיכון במג'דל שמס. בדרום: בתי הספר בשדרות, אופקים, נתיבות, המועצות האזוריות שדות נגב, שער הנגב, אשכול ומרחבים, ובית הספר שיקמה בקיבוץ יד מרדכי. גם בבתי הספר התיכונים לחינוך מיוחד יתקיימו לימודים, למעט כיתות חינוך מיוחד בחטיבות העליונות.

שר החינוך יואב קיש בביקור בבית הספר גואטמלה בירושלים ביום הראשון ללימודים (צילום: אור גואטה)

שר החינוך יואב קיש ביקר הבוקר בשלוחת תל אביב של אורט דנציגר קרית שמונה, ובבית הספר היסודי גואטמלה בירושלים. קיש אמר שהוא מקווה ששביתת המורים העל-יסודיים תימשך יום אחד בלבד. מחוץ לבית הספר נערכה הפגנת מחאה נגד קיש, במחאה על רצח ששת החטופים בידי חמאס שגופותיהם חולצו ושמותיהם פורסמו הבוקר.

אביגיל יוגב ממושב שומרה, כיתה א', נהריה: "אנחנו רגילים לגור במושב"

האווירה בכניסה לבית הספר כצנלסון בנהריה חגיגית. הילדות והילדים הגיעו עם חולצות לבנות, מחברות וקלסרים חדשים, וההתרגשות רבה. בין העולות לכיתה א', גם אביגיל יוגב, שמפונה מביתה במושב שומרה לנהריה הסמוכה. אביה, אלדד, שלוחם בכיתת הכוננות ביישוב, הגיע איתה ליום הראשון. ״אביגיל תלמד בבית הספר הזה למשך כל השנה", הוא אומר. אביגיל מתרגשת לספר שהיא תלמד בכיתה א'2, עם חברתה מהמושב, אגם.

אביגיל יוגב עם אביה אלדד, בכניסה לבית הספר כצנלסון בנהריה (צילום: יהל פרג')

"אני מרגיש לא קשור קצת, לא קשור לנהריה ולבית הספר הזה, אנחנו רגילים לגור במושב", מספר אלדד, "אני יוצא פעם בשבוע ורוב הזמן אשתי עם הילדים, זה לא פשוט. המושב נטוש, הלול שלי קיבל פגיעה ישירה ויש עוד כמה פגיעות". למרות הארעיות, וחוסר הוודאות האופף את התושבים בצפון, אביגיל צועדת עם תקווה בלב לעבר קשת הבלונים בבית הספר, לעבר כיתה א׳.

שיר קמרי מקרית שמונה, כיתה ז', שלוחת תל אביב של אורט דנציגר: "תל אביב גדולה מדי, זה לא בשבילי"

בית הספר העל-יסודי של קרית שמונה, שכל תושביה מפונים, פוצל על צוותו ותלמידיו לשתי שלוחות, בצפון ובמרכז הארץ. בשנה שעברה למדו התלמידים שפונו לאזור המרכז במתחם הסינמה סיטי בגלילות, והשנה עברה השלוחה למבנה חדש בתל אביב, של בית הספר גוונים, סמוך לרחוב הרכבת בעיר. שביל עם שטיח אדום נפרש בכניסה, שלט חגיגי וגם דוכן פופקורן. שר החינוך, יואב קיש, הגיע לבקר במקום.

שר החינוך יואב קיש בביקור בשלוחת תל אביב של תיכון דנציגר קרית שמונה, במבנה בית הספר גוונים בתל אביב ביום הראשון ללימודים (צילום: הדס יום טוב)

דוכן פופקורן בכניסה לשלוחה התל אביבית של אורט דנציגר קרית שמונה (צילום: הדס יום טוב)

שיר קמרי מקרית שמונה מתחילה היום את כיתה ז' בשלוחה התל אביבית. היא מתגוררת במלון בתל אביב, עם הוריה ועם אחיה ואחותה הגדולים. אחות נוספת שלה גרה אצל חברה בחיפה, כדי ללמוד בתיכון שם.

שיר קמרי מקרית שמונה, סמוך ל'שלוחת תל אביב' של תיכון דנציגר בבית הספר גוונים בתל אביב (צילום: הדס יום טוב)

היא לא בטוחה שתמשיך כאן. "אנחנו מתכננים לעבור לחיפה וללמוד עם בני הדודים שלי", היא מספרת, "אני לא אוהבת את תל אביב. זו עיר גדולה מדי, עם אנשים מוזרים, זה לא בשבילי. כאן אני צריכה שילוו אותי לבית הספר, בקרית שמונה אני הולכת לבד. אני מתאמנת באומנויות לחימה בקרית שמונה. זה הדבר אני הכי מתגעגעת אליו. אני לא מצליחה למצוא פה מקום שמתאים לי. איתי במלון כמעט אין ילדים מקרית שמונה, והתחברתי עם ילדים ממושב לימן.

לשאלה מה היתה רוצה שיקרה בשנה הקרובה היא אומרת: "בא לי הביתה, ובא לי שאחי החייל יחזור בשלום".

רחלי ביטון וחגית כדמון, מורות בשלוחת תל אביב של אורט דנציגר קרית שמונה: "רוצים לתת להם את התחושה הכי קרובה לבית"

רחלי ביטון וחגית כדמון, מורות בשלוחת תל אביב של תיכון אורט דנציגר בקרית שמונה, פתחו הבוקר את השנה. כדמון, תושבת יסוד המעלה, מלמדת מתמטיקה ומדעים, וביטון, תושבת קרית שמונה, היא מחנכת ומורה ללשון. שתיהן בוגרות בית הספר דנציגר בעצמן.

רחלי ביטון (מימין) וחגית כדמון, מורות בשלוחת תל אביב של בית הספר אורט דנציגר קרית שמונה (צילום: הדס יום טוב)

הן כבר שנה בתל אביב, אבל הלב בגליל העליון. "אני מקווה שנחזור הביתה כמה שיותר מהר, ונוכל להמשיך את השנה בבית שלנו, אבל אני חוששת שנצטרך להישאר פה עד סוף השנה", אומרת ביטון. היא מרוצה מהמבנה החדש של בית הספר: "בשנה שעברה למדנו במבנה שלא היה בית ספר במקור, בסינמה סיטי בגלילות. השנה התברכנו בבית ספר אמיתי לכל דבר, אולי זה יוכל להידמות לבית ספר המקורי".

הבת של ביטון מתחילה השנה את כיתה י' בבית הספר, והיא מקווה שתצליח ללמוד. "זו השנה שמתחילות הבגרויות, ואני מאוד מקווה שהיא תרגיש שהיא יכולה לממש את עצמה כמו בבית".

כדמון מקווה שהמאמצים של הצוות ליצור אווירה נורמלית במצב הלא-נורמלי יצליחו. "בתוך השגרה החדשה שנוצרה לתושבי הצפון ולתלמידים, התקווה שלי היא שהם יצליחו להסתגל לשגרת לימודים רגילה כמה שאפשר. אנחנו בתנאים של בית ספר, של המורים מהבית, אנחנו רוצים לתת להם את התחושה הכי קרובה לבית. אני רוצה שהם יגיעו למקום שהם השיגו משהו, שהם בביטחון, שהם בתחושה שהם לא שונים מאחרים והם מסוגלים."

אליאן ניסנוב, כיתה י', אופקים: "מפחדת שתהיה עוד הסלמה"

אליאן ניסנוב, בת 14 וחצי, מתחילה היום ללמוד בכיתה י' בבית הספר הרב תחומי עמל באופקים, אחד מבתי הספר שהוחרגו משביתת מורי התיכונים עקב קרבתם לאזורי הלחימה. אחיה עולה לי"ב באותו התיכון.

"אני חושבת שהציפיות שלי הן פשוט ללמוד ולהשתפר", היא מספרת, "השנה שעברה הייתה לא פשוטה, ואני מקווה שהשנה הזו תהיה יותר סבבה. שתהיה לי יותר מוטיבציה ללמוד, שיהיו דרכים יותר כיפיות שהמורים ילמדו אותנו בהן. האמת היא שאני חוששת יותר מדברים שקשורים למלחמה מאשר מהפן הלימודי. אני מפחדת שיתחמם המצב עוד פעם ותהיה עוד הסלמה. אני חוששת שזה ישפיע לי על השגרה, על הלימודים, על המפגש עם החברות".

נטלי, אמה של אליאן, פותחת את השנה בלב לא שקט. "המלחמה מביאה איתה הרבה חששות. היא עוד לא נגמרה, עוד יש הרבה חטופים. אנחנו עוד לא יודעים איך הדברים ייראו. הרבה חששות ביטחוניים, הרבה מורכבויות. אנחנו צריכים שהילדים שלנו יקבלו יחס מתאים, מענה נכון שהולם את כל המורכבויות שיש. יש ציפיה שהמערכות יעבדו ביחד – מערכת הביטחון והחינוך. שהדברים הללו יתואמו כדי שנוכל להיות רגועים. "

אליאן ניסנוב (מימין) ואמה נטלי בפתיחת שנת הלימודים בתיכון רב-תחומי עמל אופקים (צילום: אלבום פרטי)

ניסנוב עומדת בראש ועד ההורים של בית הספר, שרק ברגע האחרון הוחלט שהלימודים בו ייפתחו למרות השביתה. היא מקווה להסכם שיסיים את מאבק המורים. "אני מברכת על ההחלטה של רן ארז להיעתר לבקשת ראשי הרשויות, ולאפשר את פתיחת הלימודים בעיתה ברשויות שנפגעו ב-7 באוקטובר", היא אומרת, "אנחנו מצפים ששנת הלימודים תיפתח בכל התיכונים, שיגיעו להסכמים והילדים שלנו יפסיקו להיות הכדור שנמסר ממקום למקום, בטח בשנה כזו קשה ומשמעותית. זה פגע מן הסתם בכל הילדים בארץ, למשל שאין ציוני בגרות. בפריפריה זה עוד יותר משמעותי עבור הילדים שכן מציליחים להגיע לתוכניות עלית בצבא ובעתודה, וזה מבאס שזה נופל על זה.

"חשוב לנו שיהיה הסכם שייתן יציבות והשנה תעבור כמו שצריך, עם מבחנים וטיולים, משהו שהילדים שלנו זקוקים לו מאוד, בטח במקומות שנפגעו ב-7 באוקטובר. שיפסיקו לפגוע בילדים."

לנטלי רוצה להזכיר למי שצריך שהסיוע וההקלות שקיבלו תלמידי אופקים והעוטף בכלל עדיין נדרשים מאוד. " מערכת החינוך באופקים עשתה מעל ומעבר בשנה הזו, הביאו מורים מבחוץ במקום מורים שפונו, מטפלים. אבל עדיין יש הרבה עבודה לעשות, ומערכת החינוך צריכה להבין את הקשיים של הילדים כאן, מבחינת הטיפול הרגשי וכל ההתנהלות. השנה היו הקלות בבגרויות. הילדים שיבחנו השנה הם אותם הילדים שחוו את כל הזוועות בשנה הקודמת, ובחוויה שלנו זה כאילו זה היה אתמול. צריך לתת על זה את הדעת, ולחשוב איך באים לקראת אותם ילדים."

סולי ערוסי מקיבוץ רעים, כיתה ז', תל אביב: "מכיתה ב' לא הייתה לו שנה אחת רציפה"

סולי ערוסי מקיבוץ רעים התחיל היום את כיתה ז' בבית ספר לטבע בתל אביב. זו השנה השנייה שלו בבית הספר, אליו הצטרף בדצמבר האחרון, עם המעבר של הקיבוץ שלו למבנה המגורים הזמני ברחוב הרצל בתל אביב. שני אחיו הגדולים חוזרים ללמוד בחטיבת הביניים ובתיכון של בית הספר נופי הבשור במועצה האזורית אשכול, ויתגוררו במהלך חלק מהשבוע בקיבוץ רעים.

סולי ערוסי מקיבוץ רעים בבית הספר לטבע בתל אביב (צילום: אלבום פרטי)

אנה ערוסי, אמו של סולי, מספרת שהמעבר לבית הספר היה מאוד קשה בהתחלה בגלל השוני באופן הלימודים בין הקיבוץ והעיר. "הגישה הלימודית של בית הספר באשכול שונה לחלוטין", היא מספרת, "אבל בסוף הוא גם הסתדר וגם מצא חברים חדשים". הוא גם הצטרף לקבוצת כדורעף בתל אביב, והתקבל לתכנית לתלמידים מוכשרים של אוניברסיטת בר-אילן. לדבריו, הוא מצפה לפתיחת השנה החדשה.

"השאלה שלנו עכשיו מה יקרה ב-1 בינואר", אומרת ערוסי. לפי התכנון הנוכחי, מועד הפינוי של הקיבוץ צפוי להסתיים בתחילת 2025 ותושביו יתבקשו לחזור לביתם ברעים. אנה וסולי מוטרדים שההחלטה תדרוש מהם שוב לשבור את שגרת הלימודים ולעבור לבית הספר ברעים.

"מכיתה ב' לא הייתה לו שנה אחת רציפה", אומרת אנה, "קורונה, מבצעיים צבאיים ומלחמה. החלום שלי ששנת הלימודים הבאה, שתתחיל בראשון בספטמבר, תסתיים ב-20 ביוני, בלי הצגות. שנה רגילה".