שיעור העובדים הערבים בישראל שדיווחו על כאבי שריר ושלד גבוה יותר מהעובדים היהודים, וכך גם שיעור החשיפה לגורמי סיכון אפשריים לפגיעה בבריאות במהלך העבודה – כך עולה ממחקר שערך המוסד לבטיחות ולגיהות, והוצג בכנס בנושא בטיחות עובדים בחברה הערבית שנערך אתמול (שלישי) בנצרת.

במחקר התגלה פער משמעותי בין עובדים יהודים לערבים (שזוהו באמצעות הבחירה לענות לסקר בערבית) בדיווח על כאבים שעלולים לנבוע מהעבודה. 48.9% מהעובדים שהשיבו בערבית דיווחו על כאבים בגב העליון בששת השבועות האחרונים טרם הסקר, לעומת 36.5% מהעובדים שהשיבו בעברית; 48% דיווחו על כאבי גב תחתון לעומת 39% מהמשיבים בעברית; 41.7% דיווחו על כאבים בעורף, לעומת 29.7% מהמשיבים בעברית; 35% דיווחו על כאבי רגליים, לעומת 19.1% מהמשיבים בעברית; 30.5% דיווחו על כאבי ברכיים, לעומת 20.5% מהמשיבים בעברית; ו-28.7% דיווחו על כאבי יד-זרוע, לעומת 15.4% מהמשיבים בעברית.

הסקר נערך באוגוסט ובדצמבר 2023, וכלל למעלה מאלפיים משיבים. 32.5% מהמשיבים לסקר בערבית דיווחו על פציעה בעבודתם שגרמה להם להיעדר מהעבודה, לעומת 16.7% בקרב המשיבים בעברית.

התוצאות מצביעות על כך שמרבית גורמי הסיכון לפגיעה בבריאות מהעבודה גבוהים יותר בקרב העובדים הערבים. 48.9% מהעובדים שהשיבו בערבית דיווחו כי הם נדרשים בעבודתם לעמידה ממושכת של מעל שעתיים ברצף (לעומת 27.2% בלבד מהעובדים שהשיבו בעברית). 23.3% מהמשיבים בערבית דיווחו על עבודה בסביבת רעש (לעומת 14.1% מהמשיבים בעברית); 33.2% דיווחו על תנועה חוזרנית בגב במסגרת עבודתם (לעומת 15.6%), 30.5% על עבודה במשמרות (לעומת 22%); 17% על עבודה בסביבה מאובקת או קמחית (לעומת 12.3%), ו-16.1% על עבודה בחום רב (לעומת 12.5%).

עוד עולה מהנתונים ש-14.3% מהמשיבים בערבית דיווחו על עבודה בחשיפה לרטט יד-זרוע (לעומת 6.3%), 12.2% לרטט כל גופי (לעומת 4.4%), ו-10.8% דיווחו שהם נדרשים להרים משאות כבדים (לעומת 6.8%).

גורמי הסיכון היחידים שנמצאו בשיעורים גבוהים יותר בקרב יהודים הם ישיבה ממושכת של מעל שעתיים (58.2% מהמשיבים בערבית, לעומת 76.3% מהמשיבים בעברית) ותנועה חוזרנית ביד (31.9% מהמשיבים בערבית לעומת 37.9% מהמשיבים בעברית).

במאפיינים הנפשיים-חברתיים בעבודה לא נמצאו הבדלים מובהקים בין העובדים הערבים והיהודים. התשובות לשאלות על עומס דרישות קוגניטיביות, תחושת משמעות בעבודה, רמת האחריות הנדרשת, תחושת חוסר הוגנות ביחס לשכר, קונפליקט בין בית לעבודה ודרישה לכישורים מיוחדים לתפקיד היו קרובות בין הקבוצות. בקרב העובדים הערבים היה דיווח גבוהה יותר על עומס דרישות פיזיות, חסמים ארגוניים, היעדר אוטונומיה בתפקיד וסביבת עבודה תוקפנית. עובדים ערבים רבים יותר דיווחו על ריבוי גורמי לחץ בתפקידם – 44% מהעובדים הערבים הגברים ו-11.3% מהנשים, לעומת 16% ו- 9.2% בהתאמה בקרב עובדים יהודים.

הן בחברה היהודית והן בחברה הערבית חלה עליה בשיעורי המדווחים על שחיקה וקשיי השינה לאחר המלחמה, אך בחברה הערבית העלייה היתה גדולה יותר: כמעט פי 2, לעומת פי 1.5 בחברה היהודית. באוגוסט דיווחו 31.9% מהמשיבים בערבית על קשיי שינה ו-30.4 על שחיקה (לעומת 17.4% ו-24.8% בקרב המשיבים בעברית). בדצמבר דיווחו 43.8% מהמשיבים בערבית על קשיי שינה ו-50.8% על שחיקה (לעומת 37.1% ו-38.4% בקרב המשיבים בעברית). שחיקה מוכרת בספרות המחקרית כגורם סיכון למעורבות בתאונות עבודה. 22% מהמשיבים בערבית דיווחו על היעדרות מעבודתם על רקע לחץ או מצב נפשי אחר לעומת 9.8% מהמשיבים בעברית.

עדות מהשטח: סכנות בריאותיות במפעלי שיש, אתרי בנייה, שטחים חקלאיים ומוסכים

סלמן דרע, מפקח עבודה במחוז צפון במנהל הבטיחות, סיפר על ליקויים נפוצים בהם הוא נתקל במהלך פעולות האכיפה והרגולציה על תחום הבטיחות בחברה הערבית. לדבריו, ביישובים ערביים בצפון ישנם מפעלים רבים לעיבוד שיש, ואין די הקפדה על שימוש נכון במסכות תקניות למניעת נשימת אבק, העלול לגרום למחלת הסילקוזיס. עוד סיפר דרע על היעדר הקפדה מספיקה על ביצוע הבדיקות התקופתיות הנדרשות לעובדים בתחום עיבוד השיש.

לדבריו, אחת הבעיות בחברה הערבית היא ריבוי עסקים לא מורשים ולא רשומים, המקשה על האכיפה. בעיות נוספות שאופייניות לחברה הערבית הם שימוש בפיגומים מאולתרים ולא תקניים באתרי בניה ביישובים הערביים; תאונות רבות בענף החקלאות במעורבות טרקטורים, ומוסכים שאינם מקפידים על סביבת עבודה בטוחה ומסודרת.

מנכ"ל משרד העבודה: "עלינו לשים דגש על השוויון בין המגזרים"

מנכ"ל משרד העבודה,  ישראל אוזן, אמר שמשרד העבודה אמון על שילוב אוכלוסיות מגוונות בתעסוקה. "ממצאי המחקר מראים תמונה ברורה, שעלינו לשים את הדגש על השוויון בין המגזרים השונים, ואני נחוש להצליח במשימה זו״.

אוזן התייחס לחשיבות שבמניעת מחלת מקצוע: "בכל שנה מתים כ-800 אנשים בישראל ממחלות מקצוע". לדבריו, סוגיה זו אינה זוכה להד תקשורתי מספיק ביחס לתאונות העבודה, כיוון שמדובר בתחלואה המתפתחת לאורך זמן. "נתייחס לזה כנושא בסדר חשיבות עליון".

אוזן הדגיש את החשיבות של ריכוז כלל הגורמים הרלוונטיים לסוגית הבטיחות בעבודה תחת משרד אחד: מנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית המשמש כרגולטור, הביטוח הלאומי, והמוסד לבטיחות וגיהות האמון על תחום ההדרכה, הגברת המודעות והמחקר. "האיגום של כל הגורמים שיודעים לנהל שיח משותף ושיתופי פעולה זה כלי משמעותי. זה הרבה מאוד סמכות ואיתה באה גם האחריות לוודא שבטיחות העובדים נמצאת במקום חשוב ומשמעותי על סדר היום".

פרופ' באדר טריף, מנכ"ל המרכז הרפואי קפלן (צילום: ניצן צבי כהן)

פרופ' באדר טריף, מנכ"ל בית החולים קפלן ולשעבר קצין רפואה ראשי בצה"ל, דיבר על תרבות הבטיחות הלקויה בחברה הערבית, הבאה לידי ביטוי גם בריבוי תאונות ביתיות במעורבות ילדים, ושיעור גבוהה של מעורבות בתאונות דרכים. "האם זו גזירה משמים או אצלנו בידיים? אני חושב שזה בידינו. צריך לחנך לבטיחות כבר מגיל צעיר, חייבים להגביר את המודעות, לשתף פעולה עם מנהיגי דת וקהילה ולהתאים תוכניות בטיחות לתרבות ולשפה הערבית. גם בבית החולים שלי לצערי יש עשרות עובדים שסובלים ממחלות מקצוע, ואני יודע שבהרבה מהמקרים, הקפדה על נהלים עשויה הייתה למנוע את זה. בסופו של דבר זה נזק שפוגע באיכות החיים של העובד, במשפחתו, אבל גם במקום העבודה. חשוב שמנהלים ייתנו דוגמה אישית ויבהירו שאם מוותרים על משהו, זה אף פעם לא על הבטיחות".

מנכ"ל המוסד לבטיחות ולגיהות, ד"ר מיקי וינקלר, אמר בכנס: "ממצאי המחקר מצביעים על החובה של כולנו להמשיך ולפעול לקידום ההסברה והמחקר בקרב העובדים בחברה הערבית. לכל עובד יהודי או ערבי הזכות לצאת למקום עבודה להתפרנס בכבוד, ולחזור בסוף יום העבודה אל משפחתו בריא ללא פגיעה מתאונה. אני קורא לכל המעסיקים להסתייע במדריכי המוסד לבטיחות וגיהות, שמגיעים למקומות העבודה ללא עלות לביצוע אבחון סיכונים וחניכת המנהלים בדרכים למזעורם.

ד"ר מיקי וינקלר, מנכ"ל המוסד לבטיחות וגיהות (צילום: המוסד לבטיחות ולגיהות)

"על כל המעסיקים להירתם ולפעול ליצירת תרבות בטיחות במקום העבודה שתוביל לשיפור המקצועיות, לשיפור איכות המוצר, הקטנת ההיעדרויות והפגיעות מתאונות עבודה שיובילו לשיפור ברווחים ושיפור בריאות ושלמות העובדים בארגון".