נשיא צרפת עמנואל מקרון הודיע היום (חמישי) על מינויו של מישל ברנייה (73) לראש הממשלה החדש, אחרי חודשיים של מבוי סתום בעקבות תבוסת מפלגתו בבחירות הבזק שנערכו ביולי. ברנייה כיהן כשר החוץ של צרפת בתחילת המאה ה-21, ועמד בראש צוות המשא ומתן של האיחוד האירופי בדיונים על פרישת בריטניה מהאיחוד. הוא חבר במפלגה הרפובליקנית המזוהה עם הימין.
מינוי של ראש הממשלה מגיע לאחר כמה שבועות שבהם גבר הלחץ על הנשיא מקרון למנות ראש ממשלה, חודשיים לאחר שראש הממשלה גבריאל אטל התפטר בשל תבוסת מפלגתו של מקרון בבחירות.
מנהיג השמאל הקיצוני ז'אן לוק-מלנשון, ממנהיגי קואליציית השמאל שזכתה בבחירות אך לא השיגה די קולות לגוש חוסם בפרלמנט, האשים את מקרון בשיתוף פעולה עם מפלגת הימין הקיצוני של מרין לה פן, וטען: "גנבו לצרפתים את הבחירות".
בשמאל חושדים כי מינויו של איש הימין לראשות הממשלה הושג בהסכמה עם מרין לה פן שמיהרה לומר כי מפלגת 'האיחוד הלאומי' שבראשה היא עומדת לא תהיה חלק מהממשלה של ברנייה, אולם היא לא תסכל את המינוי. ז'ורדן ברדלה, מועמדה של לה פן לראשות הממשלה התייחס בקרירות להחלטתו של מקרון למנות את ברנייה, ואמר כי מפלגתו תשפוט אותו לפי מעשיו.
האספה הלאומית בצרפת מחולקת כעת לשלושה גושים החלוקים כמעט בכל נושא אפשרי: קואליציית השמאל, שהיא הגדולה ביותר, גוש מפלגות המרכז בהובלת מקרון וגוש הימין הקיצוני.
קואליציית השמאל, ובמיוחד מפלגת השמאל הקיצוני LFI בהובלת מלנשון, דרשה בחודשיים האחרונים את הזכות להקים ממשלה מתוקף ניצחונה בבחירות, אולם מפלגות המרכז ומפלגתה של לה פן התנגדו לכך בנחרצות והודיעו כי יפילו כל ממשלה כזו בהצבעת אי-אמון. מקרון עצמו כינה את קואליציית השמאל "תנועה קיצונית" והציג אותה כקנאית לא פחות מ'האיחוד הלאומי' של לה פן. לאחר שנשאל מדוע לא יקים עמם ממשלה, אמר כי יתר הסיעות באספת הלאומית יפילו ממשלה כזו, ו"לפיכך היציבות הלאומית של ארצנו מחייבת אותנו לא לבחור באפשרות הזו".
בשבועות האחרונים נפגש מקרון עם אנשיה של לה פן, האויבת המושבעת שלו, ובחן מועמדים לראשות הממשלה בניסיון להצליח להרכיב ממשלה יציבה דיו שלפחות אחד מהגושים הקיצוניים בפרלמנט יוכלו לקבל. כעת מתברר שמקרון הלך על האפשרות הימנית, אולם עוד לא ברור אם ראש הממשלה החדש ברנייה יצליח לשרוד הצבעת האי-אמון שתיערך נגדו בימים הקרובים באספה הלאומית.
ברנייה נולד באזור האלפיני במזרח צרפת ב-1951 למשפחה של מעבדי עורות קתולים המזוהים עם השמאל הסוציאליסטי ומנהלים חיים צנועים אך נוחים. הוא החל להיות פעיל פוליטית כבר בגיל 14, כשהצטרף לתנועתו של שארל דה-גול. לאחר שסיים את לימודיו ב-École de Commerce Supérieur de Paris – אקדמיה יוקרתית לעסקים – בגיל 21 התמנה מיד ליועץ לשרים ממפלגתו הרפובליקנית של דה-גול.
ב-1978 הוא נבחר לראשונה לאספה הלאומית כחבר הפרלמנט הצעיר ביותר. בתחילת שנות ה-90 התמנה לראשונה להיות שר. תחילה קיבל את תיק איכות הסביבה, לאחר מכן שימש כשר לענייני אירופה, ובסופו של דבר ב-2004 התמנה לשר החוץ, וב-2007 מונה לשר החקלאות והדיג. מאז 2009 הוא משמש דיפלומט צרפתי במוסדות האיחוד האירופי, וב-2016 התמנה לעמוד בראשות צוות המשא ומתן של האיחוד האירופי שעסק בפרישת בריטניה מהאיחוד.
