העסק: גרינלי – מחלבת בוטיק בקיבוץ אורטל, נפתחה בתחילת אוקטובר 2023.  בעלים: נליה קומן (54) וגרגורי שאבר (50) מקדמת צבי. היקף פעילות: 25% 

"אני אוהבת שהמגש נשאר ריק", מתמוגגת נליה קומן מול מגש הגבינות המעוטר בלדר ופירות יבשים מרמת הגולן ההולך והתרוקן. כשטועמים את הגבינות: ברי, טום, גרגונזולה וטלג'יו, שקומן הכינה בעצמה, קשה להאמין שהיא וגרגורי שאבר, בן זוגה, נכנסו לתחום הגבנות לפני פחות מחמש שנים בלבד. את המחלבה, שהייתה הגשמה של חלום, ובה השקיעו את כל חסכונותיהם, פתחו ב-1 באוקטובר 2023, ואז הגיעה המלחמה. 

"אנחנו בזוגיות בוגרת. זה הפרק השלישי של נליה והשני שלי", מספר שאבר. יחד יש להם חמישה ילדים. הם הכירו ב-2016. שאבר גר אז ברמת הגולן ועבד במפעל הידראוליקה בקיבוץ מחניים. קומן גרה בכרמיאל ועבדה במשך 23 שנה ב'דלתא' בכרמיאל כמעצבת אופנה. קומן מתגאה שהייתה התדמיתנית הראשונה בדלתא. "שנינו עבדנו בעבודות טובות, במקומות עבודה שמאוד אהבנו, ממש משפחה, עם ותק, ותכננו לעבוד שם עד הפנסיה", מספר שאבר. 

גבינות של גרינלי. "באביב 2019 נסענו יחד לאיטליה, לקורס אצל זוג שיש לו עיזים ומלמד" (צילום: סוניה גרשפט)

מה שטרף את הקלפים, בדיעבד, היה מתכון פשוט לגבינה צפתית באתר Pinterest. "זה היה מתכון מחלב 5% שקונים בסופר וקצת חומץ", מספרת קומן. "עוד יש לי תמונה של הגבינה הראשונה שהכנתי. כל כך התרגשתי. התחלתי להיכנס לזה, חיפשתי מתכונים לדברים יותר מתוחכמים. עוד לא ידעתי שצריך חלב לא מפוסטר. לאט לאט למדתי מה צריך. כל פעם הייתי מתקשרת לגרגורי ואומרת לו מה אני צריכה. פעם זה היה מחמצת, פעם חלב לא מפוסטר, חלב עיזים ועוד".

האתגר האיטלקי: הכנת גורגונזולה

השניים התחילו להתנסות בגבנות בסופי השבוע. "קנינו עוד מקרר ועוד אחד, ומקרר מיוחד עם שליטה בלחות", אומרת קומן. התחביב החדש שלה הפך רציני יותר, ושאבר נסחף אחריה. "עשינו קורס להכנת גבינות רכות אצל מישהי שהייתה מיקרוביולוגית בתנובה. כל פעם חזרנו עם שיעורי בית, ניסינו, ויצא טוב", היא מספרת בהתלהבות. "הכנו חלומי, גבינה כפרית, צ'רקסית. רציתי להכין גם גבינות קשות, אז באביב 2019 נסענו יחד לאיטליה, לקורס אצל זוג שיש לו עיזים ומלמד. זה היה כיף, חוויה. כל יום למדנו להכין כמה סוגי גבינות. בגלל שהיה לנו כבר בסיס, היה לנו קל יותר להבין. ידענו מה אנחנו מחפשים". כשחזרו הביתה הכינו בפעם ראשונה גורגונזולה, גבינה שנחשבת מורכבת להכנה גם לגבנים מקצועיים.  

נליה קומן וגבינות מעשה ידיה. "למרות המלחמה החלטנו שמתחילים לייצר" (צילום: סוניה גרשפט)

לדברי קומן, היו בדרך גם המון כישלונות וניסיונות שלא עלו יפה. "התחלנו לפתח קשרים עם גבנים מכל העולם דרך האינסטגרם. אני כל הזמן מחליפה איתם מתכונים, טכנולוגיה. הילדות שלי שואלות אותי מה אני עושה כל הזמן ברשת החברתית. האמת היא שאני לומדת, מייצרת קשרים ומתפתחת מבחינה מקצועית".

מגשימים חלום: מחלבה בקיבוץ אורטל

תקופת הקורונה הייתה הזדמנות ללמוד ולהתפתח. את החל"ת ניצלה קומן לטובת קורסים אונליין במחלבה ממוסקבה, "קורסים רציניים עם מבחנים ותעודות", היא מתגאה.  

ההחלטה לפתוח מחלבה הייתה צעד גדול שעשו במשותף. "יום אחד נלי אמרה לי שהיא החליטה. שהחלום שלה זה מחלבה", מספר שאבר. "אמרתי לה: 'אם זה מה שאת רוצה תהיה לך מחלבה'. את כל החסכונות שלנו השקענו בזה".  

השניים התחילו לחפש מקום מתאים וכך הגיעו לקיבוץ אורטל. בפברואר 2023 שכרו מבנה תעשייתי מהיקב של אורטל. "שיפצנו את המקום מהיסוד, בנינו את המפעל עם מפסטרת ושלושה חדרי הבשלה מקוררים והקמנו את החנות שלנו", מספר שאבר. "נלי עזבה את העבודה וגם אני, משכנו את כל הכספים והפיצויים, כל החסכונות של שנינו ועוד הלוואות. השקענו יותר ממיליון שקלים. בעצם, במקום לקנות בית – בנינו עסק". השם שהעניקו למחלבה – 'גרינלי' – הוא חיבור של שמותיהם הפרטיים. 

חנות הגבינות באורטל. "אנחנו מוכרים לקבוצות רכישה משותפות בכרמיאל" (צילום: סוניה גרשפט)

"כשהגיעו ממשרד הבריאות לבדיקה לפני אישור להפעלת העסק, הם התפלאו שעוד לא התחלנו לייצר. מסתבר שאנשים מתחילים לייצר עוד לפני קבלת האישורים. לנו היה חשוב לעבוד כמו שצריך. בדרך היו המון עיכובים". בתחילת אוקטובר 2023 קיבלו את האישור המיוחל והתחילו לייצר. "בדיוק כשהתחילה המלחמה", משתף שאבר. 

"למרות המלחמה החלטנו שמתחילים לייצר. כבר אין דרך חזרה, את הכל השקענו פה", הוא אומר, גבינות צריכות זמן להתיישן ולהבשיל, אז התחלנו לעבוד ולאגור מלאי".  

"בנינו את העסק כמבוסס תיירות. בשנים נורמליות מגיעים ליקב אוטובוסים של תיירים. בהתחלה באו בעיקר תושבים מהאזור, כדי להכיר. בין אוקטובר לאפריל עוד היו פה גם מעט תיירים. לפני חודשיים–שלושה התחיל הבלאגן גם בגולן, ומאז אין פה תיירים בכלל". 

קומן ושאבר לא הרימו ידיים וחיפשו אפיקים חדשים להצמיח את העסק. "התחלנו לחפש ירידים ושווקים. אנחנו מוכרים לקבוצות רכישה משותפות בכרמיאל. רמת הגולן זה אזור מאוד קהילתי שבו אנשים עוזרים אחד לשני. לשמחתי, גם בנינו לעצמנו שם, כי הגבינות שלנו באמת טעימות", אומרת קומן. "אנחנו עושים משלוחים באזור עם רכב בקירור שאנחנו שואלים מחבר, אבל משלוחים למרכז זה יותר מורכב. עשינו גם כמה ירידים באזור המרכז, וגם המנהל של גן העיר בתל אביב אמר לנו שאנחנו מוזמנים לפתוח שם דוכן מתי שאנחנו רוצים, אבל זו אופרציה מאוד מורכבת לרדת למרכז, כי זה רק שנינו בעסק". 

"מי שיכול לפתור לנו את הבעיה זה רק שר האוצר"

"בגלל שרק פתחנו באוקטובר, ולא היו לנו בעסק שום הכנסות קודמות, אין אף מסלול פיצויים שמתאים לנו", אומר שאבר, ומדגיש שהעסק לא מקבל שום פיצוי. לדבריו, המחזור הנוכחי שלהם הוא כ-25% בלבד מההערכה הפסימית ביותר שהייתה להם בפתיחת העסק. "יש לנו הוצאות קבועות של חשמל, ארנונה, שכירות", הוא אומר. לדבריו, הם מייצרים פחות, כי יש להם גם פחות כסף לקנות חלב. "צריך לזכור שאם אנחנו לא מייצרים עכשיו, זה אומר שבעוד חצי שנה יהיו לנו פחות מוצרים למכור. המוצרים שלנו צריכים כמה חודשים כדי להבשיל". 

המשמעות היא שהם נאלצים לקחת עוד הלוואות, על גבי החובות הראשוניים של ההשקעה בהקמת העסק. "אנחנו לא יודעים איך נצא מזה. לא חשבנו שהמלחמה הזו תימשך כל כך הרבה זמן. אני כבר במין 'מה שיהיה יהיה'. מקסימום נפשוט רגל. אבל אין לנו פנסיה. הכל פה, ואין דרך חזרה. מורידים את החרדה עם כוסית גראפה תוצרת בית", מודה שאבר.  

"ברור שצריך שלום. שיעשו שלום עם איראן", אומר שאבר, "אבל מיידית, אנחנו צריכים עזרה מהמדינה, ומי שיכול לפתור לנו את הבעיה זה רק שר האוצר באמצעות מסלול פיצויים לעסקים כמו שלנו, עסקים חדשים, שנפגעו מהמלחמה כמו כל יתר העסקים באזור. מה אשמתנו שפרצה מלחמה? ומה אנשים כמונו אמורים לעשות? כל החסכונות שלנו כאן. כל החיים שלנו כאן. אם הייתה לנו עזרה – היינו לפחות יכולים לקנות חלב ולייצר. אנחנו חוששים לשבוע הבא". 

"אם יהיו מסעדות או עסקים מהמרכז שייקנו מאיתנו, זה יכול לעזור"

אנשים במרכז עוזרים, אומרת קומן, ויש המון פניות, אבל קשה מאוד להגיע פיזית למרכז. "אנחנו בירידים פעם בשבוע, כמה שיותר. אבל גם ליציאה ליריד יש הוצאות, ולצערי זה לא תמיד משתלם. לפעמים שוכרים רכב להובלה בקירור, משקיעים שעות בנסיעה, מפסידים שעות עבודה במפעל, ובסוף – אנשים לא מגיעים לקנות. לעשות משלוחים של גבינות לבית זה לא ריאלי.

"היה בלוגר שכתב עלינו והתחילו לרשום לנו הודעות מתי אתם בתל אביב כי רוצים לקנות מאיתנו. הגענו לגן העיר ובפועל אנשים לא באו. היו פה שפים מהמרכז שטעמו את הגבינות שלנו ואמרו שהם מעוניינים, אבל בינתיים הכל באוויר. אם יהיו מסעדות או עסקים מהמרכז שייקנו מאיתנו כמות, זה בהחלט יכול לעזור. אנחנו יודעים גם לייצר מארזים יפים אם רוצים לעשות הזמנה גדולה, עם ריבות של אחת השכנות שלנו מפירות הגולן. אבל מה שאנחנו באמת צריכים זה שתיגמר המלחמה ותחזור לכאן התיירות, ואז לא נצטרך שום טובות".  

ניתן ליצור קשר בטלפון 054-7882651, באתר, בפייסבוק או באינסטגרם.