המנון התנועות "הכחולות" פוגש את שיר הישיבות הליטאיות בביצוע חדש. את השיר 'אני מאמין' ('שחקי שחקי') הכירה הזמרת והיוצרת אורית איזק מפי הרבנית שרה דרוקמן, אלמנתו של הרב חיים דרוקמן, אבל בוגר ישיבה ליטאית שפגשה הכיר לה שיר אחר באותו הלחן בשם 'תפילה' ('שקעה חמה').  

מאז אוקטובר 2023 איזק משרתת במילואים ברבנות הצבאית, ומעבירה שיחות וערבי שירה לחיילות. כשאינה במילואים, היא מופיעה בפני נשים מהמגזר הדתי לאומי, ומטפלת באמצעות מוזיקה במרכזים רפואיים בירושלים. "יש בזה משהו תרפויטי", אומרת איזק על החיבור שביצעה.

"פעם היה בשיעורי אמנות קולאז', נכון? כשלוקחים חלקים מעיתונים ויוצרים משהו חדש", אומרת איזק, "ופה הרגשתי שגזרתי, הדבקתי, ויצא משהו שלישי. זה לא רק 'שחקי שחקי', וזה לא רק 'שקעה חמה', אלא יש פה איזה שילוב, ואגב מעניין אותי איך יקבלו את זה האנשים שמכירים את כל השיר, שיש שינוי באמצע". 

שחקי שחקי בבית הרב דרוקמן 

איזק נהגה להגיע לבית הרב דרוקמן, זקן רבני הציונות הדתית, לאירועים משפחתיים ושבתות בבית המשפחה המורחבת. "פעם אחת ישבתי לנגן שם במוצאי שבת, והרבנית אמרה לי: 'תבואי שוב', ולמרות שלא הייתי בדיוק בת בית שם עד אותה תקופה, הגעתי", נזכרת איזק, שלה קשר משפחתי עם משפחת דרוקמן בשל נישואי אחותה לנכדו של הרב.  

"הרבנית הייתה כבר בת 89 ולא במיטבה", מספרת איזק על אחד המפגשים, "אבל היא מאוד אהבה מוזיקה. היא תמיד הייתה הולכת לקונצרטים ובאופן כללי הייתה מאוד משכילה. הייתי יושבת אצלם בבית ומנגנת להם בפסנתר, ופעם אחת, אחת הנכדות אמרה שהיא מאוד אוהבת את 'שחקי שחקי'. אני לא הכרתי. הכרתי את המנגינה, אבל לא לגמרי עד הסוף. והתחלתי לנגן". 

איזק מספרת שהאהבה של רבנית למוזיקה האירה את פניה, גם בערוב ימיה. "ככה זה היה עם שחקי שחקי", נזכרת איזק. "היא ישבה עייפה על הספה עם שמיכה, וכשהתחלתי פתאום אורו עיניה, היא הזדקפה ושרה את המילים של השיר. בכל פעם שהייתי מגיעה ומנגנת, ההרואיות של השיר הזה ממש רוממה אותה". 

המנון תנועות הנוער ה"כחולות"

את השיר 'אני מאמין', שמוכר יותר בשל מילותיו הראשונות 'שחקי שחקי', כתב שאול טשרניחובסקי ב-1892, והלחין טוביה שלונסקי, לפי חוקר המוזיקה יעקב מזור, על בסיס לחן עממי רוסי, בשיר שנכתב על נהר דון. טשרניחובסקי היה אורח קבוע בבית שלונסקי, והראה למלחין את אחת הגרסאות, ושלונסקי חיבר את הלחן למילים תוך זמן קצר.

השיר משמש כהמנון של תנועות הנוער "הכחולות" – הנוער העובד והלומד, המחנות העולים והשומר הצעיר – וחברי הכנסת מוחמד ברכה ואברהם בורג אף הציעו אותו כהמנון מדינת ישראל בשל המסר האוניברסלי שלו, שאינו מייחד יהודים בלבד.

"זה שיר שהכרתי כשיר כפירה", אומרת איזק, "אבל יש מדרש שאומר 'תוכו אכל קליפתו זרק'. רבי מאיר בעל הנס למד אצל מישהו בשם אלישע בן אבויה, שהיה תלמיד חכם אבל החליט לכפור בדת והפך ל"אחר", וכששאלו את רבי מאיר בעל הנס 'אצלו אתה לומד? אצל הכופר?', אמר רבי מאיר 'תוכו אכל, קליפתו זרק', כלומר הוא לא התייחס לאיך שמכנים אותו, אלא למה שיש לו להציע, כי החוכמה עדיין הייתה לו".  

לזכור ולשמוח 

את השיר 'שקעה חמה' הכירה כשניגנה את 'שחקי שחקי' ליד בוגר ישיבה ליטאית. כשעמדה לשיר את השיר, אותו הכירה מהרבנית דרוקמן, אותו בוגר ישיבה החל לשיר את 'שקעה חמה', המוכר בישיבות ליטאיות.  

"אני לא הכרתי את השיר שהוא מדבר עליו, והוא לא הכיר את השיר שאני מדברת עליו", אומרת איזק. "זה שיר שמתעסק במקום היותר אישי ואמוני, בחיבוטי הנפש והבשר, לעומת השיר של טשרניחובסקי שנוגע במקום האישי, אבל בעיקר הלאומי, ופחות מתעסק באמונה הדתית אלא יותר באמונה הכללית". 

את השיר 'שקעה חמה' כתב הרב אברהם אליהו קפלן ב-1907, לאחר ששירו של טשרניחובסקי כבר החל להתפרסם. השיר קצר יותר, ומסופר שאין תלמיד ישיבה ליטאית שאינו מכיר אותו. 

מה גרם לך לעשות את החיבור הזה בין השירים?
"השנה, מרוב שהייתי במילואים ובעבודה, לא הספקתי ליצור בעצמי. אני חושבת שהמקום שתפס אותי בהקשר של המלחמה, זה ששמתי לב כל השנה שיש את מה שקורה בציר הלאומי, שהוא מורכב מאוד, כל יום אנחנו מקווים למשהו אחר, ויש גם את הדברים שלי האישיים שלא קשורים בכלל למלחמה, אבל עדיין חשוב לתת להם מקום". 

השירים מבחינתך מתקשרים אחד עם השני?
"בסוף כן, כי בשניהם יש תקווה ובשניהם יש לחן משותף, ולדעתי זה הסיפור שלנו בעם ישראל. אנחנו אומרים הרבה פעמים מילים שונות, אבל הלחן הוא אותו לחן, אנחנו חלוקים על הדרך אבל בסוף כולנו רוצים שלום וביטחון". 

כבר התחלת להופיע איתו?
"אני עושה ערבי התעוררות לנשים, ובדיוק בשבוע שעבר שרתי אותו בפעם הראשונה, אז גם סיפרתי קצת על החיבור של השירים והנשים התעניינו מאוד, אבל המבחן שלו הוא גם בציבור הרחב". 

איך החלטת אילו בתים לחבר?
"שאלה קשה. עשיתי כל מיני נסיונות ולא רציתי שהוא יהיה ארוך מדי, אבל ב'שקעה חמה' יש את החלק של "האם לשכוח ולשמוח, או לזכור ולבכות", וזו נראית לי שאלת חיינו בשנה האחרונה. בשמחת תורה השנה נשכח ונשמח או נזכור ונבכה? אני חושבת שנזכור ונשמח. אני חושבת שמה שנותן כוח פה, או את הרשות, נגיד, לזכור ולשמוח, זו פרספקטיבה של שנים, כי בגטאות שמרו על חגים, ורבו ועשו הכל בשביל שתהיה איזו תקיעת שופר, או איזו חתיכת מצה כשצריך, או תפוח. חירפו נפשם, מתו על הדברים האלה, אז אנחנו פה במדינת ישראל, כאילו, יש איזו פרספקטיבה".