מחקר חדש שפרסם בשבוע האחרון מכון Pew, מהמובילים והחשובים במכוני המחקר בארה"ב, חרך את השיח התקשורתי בישראל בשבוע האחרון: לפי המחקר 34% מהיהודים בארה"ב מתכוונים להצביע לנשיא לשעבר דונאלד טראמפ, לעומת 65% שיצביעו לסגנית הנשיא המכהנת קמאלה האריס. לכאורה מדובר בפער ענק לטובת סגנית הנשיא, אלא שבהשוואה לדפוסי הצבעה מן העבר מדובר בצניחה משמעותית, שעשויה לעלות להאריס בבחירות.

ראשית, שתי הסתייגויות מתודולוגיות חשובות: המחקר בדק את כלל הקבוצות הדתיות בארה"ב, ובהתאם מדגם היהודים שלו, המהווים 2 עד 3 אחוזים מהאוכלוסייה בארה"ב, לא היה גדול. כיוון שהמדגם כלל 8,044 משיבים, בהנחה שכ-2.5% מהם היו יהודים מדובר במאתיים משיבים יהודים בלבד, לא מדגם גדול מספיק על מנת שיהיה מתוקף סטטיסטית. בנוסף, יש לציין כי הסקר בחן בנפרד יהודים כזהות דתית, בשעה שיהודים רבים בארה"ב מגדירים עצמם אתאיסטים, אגנוסטים או ללא זהות דתית ברורה, כולן קבוצות שנוטות במובהק לטובת האריס.

ואחרי שסיימנו עם ההסתייגויות, חשוב להבהיר שאכן מדובר בחדשות רעות לסגנית הנשיא: ג'ו ביידן נבחר בתמיכת 68% מיהודי ארה"ב, הילארי קלינטון בזכתה בתמיכה של 71% מיהודי ארה"ב, וברק אובמה – 69% ב-2012 ו-78% ב-2008 (לפי ה-Jewish Virtual Library). לכאורה, האריס מאבדת "רק" אחוזים בודדים, בקרב קבוצת אוכלוסייה שמלכתחילה היא קטנה, אך במדינות כמו פנסילבניה (434 אלף יהודים), ג'ורג'יה (141 אלף יהודים) או אריזונה (123 אלף יהודים), שהוכרעו על שברי אחוזים בבחירות הקודמות, תזוזות כאלה יכולות להכריע את הכף.

יהודי ארה"ב (ככל שניתן לדבר על הקהילות היהודיות השונות והמגוונות בארה"ב כקולקטיב, וראו בהמשך) הצביעו לדמוקרטים, באופן מסורתי ובמשך עשורים, משורת סיבות: היותם מהגרים (ותפיסתם את המפלגה הדמוקרטית כמפלגה התומכת בקליטת מהגרים), היותם מיעוט (ותפיסתם את המפלגה הדמוקרטית כמפלגה שתגן על זכויות מיעוטים), וזהות דתית ליברלית (רוב יהודי ארה"ב המאמינים הם רפורמים וקונסרבטיבים) שלרוב מכתיבה גם עמדות שמאליות בנושאים חברתיים וכלכליים.

לא לחינם האורתודוקסים (ובפרט החרדים) הם תת-הקבוצה היחידה בקרב יהודי ארה"ב שנוטה להצביע לרפובליקנים, ורוב מכריע של נבחרי הציבור היהודים (כל תשעת הסנאטורים המכהנים, 24 מתוך 26 חברי הקונגרס המכהנים, והמועמד היחיד עד כה לסגן נשיא – ג'ו ליברמן, שרץ עם של אל גור) – הם יהודים.

ניתן להסביר את התזוזה (כאמור, הפוטנציאלית בלבד) הזו על ידי בחינה של מדיניות ממשל ביידן בשנה האחרונה. לעניות דעתי ועל בסיס שורת שיחות שקיימתי עם קהילות יהודיות מרחבי ארה"ב, מדובר פחות בעמדה ביחס למלחמה בעזה ולתמיכה בישראל (הגם וברור ובקרב קהילות התומכות בישראל מדובר בנושא חשוב מאוד) ויותר בעמדת הממשל ביחס לעלייה הדרמטית באירועי אנטישמיות ואנטי-ציונות ברחבי ארה"ב, ובפרט בהנחה שממשל ביידן לא עשה מספיק על מנת להגן עליהן ושממשל האריס פוטנציאלי יהיה "לא קשוח מספיק" מול תופעות דומות.

מסנגריו של הממשל יטענו שביידן ואנשיו גינו הפגנות אלימות, הוציאו הצהרות תמיכה או פרסמו מדיניות מאבק באנטישמיות. לחילופין הם יציינו שיש גבול למה שממשל פדרלי יכול לעשות ככל שמדובר באירועים של ביטחון אישי שנמצאים לרוב תחת חסות המדינות, העירייה ובמקרים של אוניברסיטאות פרטיות – כוחות האבטחה של הקמפוס. כל אלו נכונים, ועדיין – מי שיבחן את התגובה הממשלתית לאירועים שנראו באפריל ומאי בקמפוסים כמו קולומביה, ייל ו-UCLA ימצא תגובה חיוורת מאוד, לעתים קרובות באיחור.

נקודה נוספת שעשויה להיות בעוכריהם של הדמוקרטים בואכה הבחירות היא ההחלטה של האריס שלא לבחור במושל פנסילבניה ג'וש שפירו כמועמדה לסגן הנשיא. בשעה שהיו שורה של סיבות טובות שלא לבחור בו (השאיפות האישיות שלו, החשש שהמושל הכריזמטי יאפיל עליה, והיתרונות האחרים של מושל מינסוטה טים וולז), אי אפשר להתעלם מהקמפיין האכזרי שניהלו פעילים פרו פלסטיניים נגד "genocide Josh", וההנחה – שכאמור אי אפשר לאמת אותה – לפיה האריס וצוותה חשבו שבחירה בשפירו תגרום יותר נזק מתועלת. שפירו אמנם מכחיש שסוגיית יהדותו הייתה שיקול והוא נאם במהלך הוועידה הדמוקרטית הלאומית, אך בקרב לא מעט פעילים יהודים מאורגנים ההחלטה השאירה טעם רע. הניסיון הדמוקרטי להתגונן מאחורי טיעונים לגופו של אדם, כמו ההיתלות בג'נטלמן השני (ואולי בקרוב הראשון) דאג אמהוף או במנהיג הרוב הסנאט צ'אק שומר (דמוקרט מניו יורק) היהודים, נתפסים בעיני גורמים בקהילה כתירוצים – מהסוג של "מה פתאום גזען, יש לי מלא חברים יהודים".

מן הצד השני, אחת מנקודות האור של הדמוקרטים היא הסקר שביצעה ה-Jewish-Democratic Council of America (JDCA), אותה מנהלת היילי סויפר שכיהנה בעבר כיועצת לביטחון לאומי של קמאלה האריס. הסקר (שנערך בקרב 800 משיבים יהודים) מוצא כי 72% מהיהודים בארה"ב מתכוונים להצביע להאריס לעומת 25% שמתכננים להצביע לטראמפ (נתונים טובים מאלו של ביידן, קלינטון ואובמה ב-2012), שההפרש בין אחוז היהודים שאוהדים את האריס לבין אחוז היהודים שלא אוהדים אותה הוא 38% לטובתה (לעומת 25% לטובת ביידן, ו-76% לרעת טראמפ), וששני הנושאים החשובים ביותר בעיניי יהודים בבחירות הקרובות הם נושאים שהאריס נתפסת כיותר חזקה בהם, הגנה על הדמוקרטיה (44% מהיהודים שטענו שמדובר בנושא הכי חשוב) והפלות (28%).

בכל הנוגע לאנטישמיות, אותו סקר מצא כי יהודים סומכים יותר על האריס מאשר על טראמפ להתמודד עם האנטישמיות בהפרש של 37%, ויותר סומכים על הדמוקרטים מאשר על הרפובליקנים להתמודד עם האנטישמיות בהפרש של 28%.

גם בחלוקה דמוגרפית, הסקר של ה-JDCA מוצא בכל קבוצה דמוגרפית, זולת אורתודוקסים, נטייה להצביע להאריס בשיעורי ענק – גברים ונשים; רפורמים, קונסרבטיבים וחילונים; ובקרב כל קבוצת גיל.

גם לסקר של ה-JDCA יש את החסרונות שלו – ההטייה הפוליטית של הארגון, שמתיימר לייצג את יהודי ארה"ב הדמוקרטים, עשויה להשפיע על ניסוח השאלות ודפוסי המענה עליהן. לסויפר עצמה, שייתכן ותכהן בממשל האריס (אולי אפילו כשגרירה בישראל, ובכך תעשה היסטוריה בתור האישה הראשונה בתפקיד), מן הסתם אין תמריץ לפרסם מסקנות שייתפסו "רע" בעיניי הקמפיין.

בכל מערכת בחירות נשמעת שוב הטענה ש-"זהו, הפעם הרומן בין היהודים האמריקאים לבין המפלגה הדמוקרטית נגמר", בדרך בכלל בטענה שהמפלגה הפכה עוינת לישראל. בכל מערכת בחירות זו טענה שמופרכת בסקרי היציאה, אלא שמערכת הבחירות לנשיאות של 2024 אינה מערכת בחירות ככל האחרות לאור המלחמה בעזה וגלי האנטישמיות והאנטי-ישראליות שהתעוררו בעקבותיה.

כן חשוב לזכור כי אין "יהדות אמריקה", וכל קהילה שונה מרעותה ולו בגלל ההבדל הגיאוגרפי – קהילה יהודית במדינות דרומיות כמו ג'ורג'יה או צפון קרוליינה, ככל הנראה חווה יותר "אנטישמיות מהימין" לאור ההיסטוריה של מדינות הדרום (ולא מעט אנטישמיים "קלאסיים", שהאנטישמיות שלהם מבוססת על גזע, מנצלים את המצב השברירי של יהדות אמריקה), אך בה בעת ייתכן מאוד שהן קהילות יותר מתונות או אף שמרניות מלכתחילה. מנגד, קהילה יהודית בפילדלפיה, פנסילבניה, באן הרבור, מישיגן או במדיסון, ויסקונסין, כולן ערים ליברליות מאוד במדינות הצפון (ובמקרה של אן הרבור ומדיסון, גם ערי אוניברסיטה ששואבות צעירים ליברליים מרחבי אמריקה), ככל הנראה מתמודדות יותר עם "אנטישמיות משמאל".

בשורה התחתונה, קשה מאד יהיה לצייר מגמה ברורה בנוגע לקהילה מורכבת כמו יהדות ארה"ב. אבל בבחירות שיוכרעו ככל הנראה על שברי אחוזים, גם למומנטום קטן יכולה להיות משמעות גדולה.