
המשורר והמחנך אנדד אלדן, תושב בארי בן 100, זכה בפרס מיוחד מטעם אקו"ם על "עושר יצירתו ותרומתו הייחודית ורבת השנים לתרבות הישראלית". אלדן ורעייתו שרי (88) ניצלו ב-7 באוקטובר, ופונו יחד עם חברי הקיבוץ למלון בים המלח ומשם לדיור מוגן בתל אביב.
בבוקר 7 באוקטובר היו הזוג אלדן בביתם בקיבוץ. בעקבות הרעש, שרי יצאה מחדרה וראתה את המחבלים מתקרבים לביתם. היא החליטה שלא לספר לבעלה, שנשאר לשכב במיטה, מה קורה. השניים שרדו וניצלו מהטבח. גם יצירותיו של אלדן שרדו והועברו לשמירה במכון "גנזים".
אלדן פרסם עד היום 15 ספרי שירה, ובמלאת לו 100 שנים מצא דירקטוריון אקו"ם לנכון להעניק לו את הפרס. "אנדד אלדן, מוותיקי קיבוץ בארי, הוא משורר ייחודי ומרתק", נכתב בנימוקים לפרס. "סגנון כתיבתו מורד ביחס השגור בין צליל למשמעות, בדגש על הצלילים החוזרים על עצמם ונראה כי בעצמם הם מבטאים מעין לחש קסם או תפילה. שיריו הם לא פעם חידה מורכבת, מאתגרת לפענוח".
הוא נולד בפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1930. הוא הדריך בנוער העובד, שירת בפלמ"ח ונלחם במלחמות ישראל. לקיבוץ בארי הוא עבר ב-1960, לאחר נישואיו לשרי (88) ולצד עבודתו הספרותית הוא עסק שנים רבות בהוראת ספרות ותנ"ך.
אלדן שכל את ביתו לירז דן-אלדן ב-2009 ורבים משיריו עוסקים בשכול. יצירתו תורגמה לשפות רבות, בהן אנגלית, ערבית, ספרדית, צרפתית, גרמנית, הונגרית, פולנית, יידיש ויפנית.
ביתו, האמנית, אשכר אלדן כהן ברכה: "אני מלאת הכרת תודה לממליצות ולממליצים הרבים שהמליצו על אבא לפרס. אמרו לי באקו"ם, שדבר כזה עוד לא היה מעולם, שכל כך הרבה אנשים המליצו על יוצר לקבלת הפרס. אבא בחר לי את השם אשכר שמשמעותו מתנה, והנה אבא מקבל מתנה של הכרה ציבורית ביצירתו ארוכת השנים".
אלדן-כהן בירכה את אביה: "אבא אהוב ויקר שלי, אני כל כך שמחה עבורך על ההכרה וההערכה שאתה ראוי להן. נימוקי הפרס מרגשים. כשהודיעו לי מאקו"ם שאבא זכה, עיני התמלאו דמעות עבור אבא ועבור אחותי לירז זכרונה לברכה, על כך שהשיר שאבא כתב לה באהבה ובלב שבור בעקבות מותה, 'על קירות בארי', זכה לתהודה בלבבות רבים".
עַל קִירוֹת בְּאֵרִי כָּתַבְתִּי קוֹרוֹתֶיהָ
מִמְּקוֹרוֹת וּמַעֲמַקִּים קְרוּעֵי קֹר
עֵת קָרְאוּ אֶת הַקּוֹרֶה בַּכְּאֵב וְאוֹרוֹתֶיהָ
נָפְלוּ לַעֲרָפֶל וַאֲפִלַּת לַיְלָה וִילָלָה כְּמָקוֹר
לַתְּפִלָּה כִּי נָפְלוּ יְלָדֶיהָ וְדֶלֶת נְעוּלָה
לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם נוֹשְׁמִים שְׁמָמָה וּשְׁכוֹל
הוֹרִים לְלֹא רַחֲמִים מִי יְנַחֵם כִּי קְלָלָה
לוֹחֶשֶׁת אַל טַל וּמָטָר וּמֻתָּר לִבְכּוֹת לְמִי שֶׁיָּכוֹל
יֵשׁ שָׁעָה רוֹחֶשֶׁת חֹשֶׁךְ אַךְ יֵשׁ שַׁחַר וְהִלָּהּמתוך 'שש שעות שחר', הקיבוץ המאוחד


