לרבקה דומן הכי כואב על הגינה. את הגדר המקיפה אותה, החוצצת בין הבית ורחובות חרצית וחרובים בקריית ביאליק, היא חידשה ממש לא מזמן, ועכשיו הכול הלך. "אני יוצאת לגינה כל בוקר ב-6:00, אבל בגלל האזעקות שהיו מוקדם יותר לא יצאתי", היא מספרת כמה שעות אחרי שטיל חיזבאללה נחת 2 מטרים מחלון חדרה, עדיין לא מאמינה שביתה ב-32 השנים האחרונות נהרס.

כבר בשעות הבוקר המאוחרות תלתה עיריית קריית ביאליק דגל ישראל ענק על החור שנפער בביתה של דומן. דומן: "מה אני צריכה דגלים עכשיו? כבר דיברתי עם מישהו, נלך להגיד הגומל". את הלילה הקרוב תעשה בבית אחיה יוסי בקרית מוצקין, ולפי היקף הנזק, המצב הזה עלול להימשך גם ללילות הקרובים.

רקטת 'פאדי 1' נחתה בשעה 06:30 הבוקר (ראשון) באמצע רחוב חרצית בקריית ביאליק, וגרמה להרס נרחב. סבא ונכדתו נפצעו קלות, כששהו בממ"ד שההדף קרע את חלון הברזל שלו. בשל עוצמת הפיצוץ נגרם נזק קשה לדירות הקדמיות בארבעה בניינים משני צידי הרחוב הקטן, ולחזיתות של בניינים אלו.

רסיסי הטיל הותירו את חותמם בעוד עשרות בתים, מכוניות וחצרות מסביב. שישה כלי רכב נהרסו כליל. זו הפעם הראשונה מאז תחילת המלחמה שחיזבאללה יורה טילים מהסוג הזה, שראש הנפץ שלהם מגיע עד 80 ק"ג, ושיכולים להגיע בקלות למרחקים של עד 70 ק"מ. בזמן המטח הבוקר, שבו נורו יותר מ-80 טילים בחצי שעה, הטיל הכבד הצליח לחמוק מיירוט, בין היתר בגלל שנורה ביחד עם עוד טילי קטיושה קטנים יותר.

"אני מקווה שהסבל יגמר, מצב רוח אין, שמחת חיים אין", אומרת אסתר אלקובי, שקירות ביתה ניזוקו למרות המרחק היחסי מהטיל שנפל. היא, בעלה, בתה ושני נכדיה שמעו את האזעקה ב-6:31, ירדו למקלט המשותף, סגרו את הדלת, ואז שמעו את הפיצוץ. "זה היה בום שחבל על הזמן. אני לא אישה שמפחדת אבל הפעם נכנסתי ללחץ. זה היה קטסטרופה".

ההדף זעזע את מסגרות החלונות, הפונים לנקודה שבה נפל הטיל. מכסה התריס החשמלי עף, וכך גם התריסים של השכנה מהקומה העליונה, שלמרבה המזל הייתה בחו"ל. "בטח נעשה כאן את החג" אומרת אלקובי, "מקווה שיהיה רגוע".

עובדי מס רכוש הגיעו למקום, וגם עובדי עירייה מסורים, שבאו כדי לסייע עם הבירוקרטיה והנפש. לצידם הגיעו גם סולומון, אביעד ואלירן, חניכים במכינה הקדם צבאית 'גל'. המכיניסטים קיפצו בין הבתים שניזוקו, סוחבים חלקי קירות עם כפפות עבודה. "במכינה אמרו לנו שאפשר לחזור הביתה או להישאר לעזור לקהילה", מספר אביעד, "אמא שלי דאגה, אבל אמרתי לה שאני לא יכול לעזוב את החברים שלי". סולומון השלים אותו: "במקום שאחד יזניח את השאר, עדיף שכולנו נסבול ביחד".

השלושה התחילו את השנה במכינה רק לפני כשבועיים, אך החליטו שכמי שמוגדרים במכינה כ"חוליית קהילה" (הצוות האחראי על התנדבות בקהילה), הם לא יכולים להפקיר את השטח. "אני רגיל לבומים מהבית בקריית גת", אומר סלומון, "אבל הטילים פה יותר קשוחים. הזירה מטורפת".

"לרוב אני לא נכנסת לממ"ד", מספרת דומן, "אבל מאתמול דיברו, אז היה לי ברור שמשהו קורה. חשבתי שיירטו, אבל לא יירטו, וזה נפל ממש כאן. למזלי הדלת של הממ"ד לא נסגרה עד הסוף, אחרת אני חושבת שלא הייתי יכולה לצאת".

כשיצאה אחרי רבע שעה מהממ"ד, חשכו עיניה. היא נלחצה משברי הזכוכיות, מחלקי הקירות, ובעיקר מהאש שעלתה מהמכוניות שחנו בחוץ. "חשבתי שהשכנה שלי נשרפה, לקח זמן לוודא שהיא בסדר", היא מספרת ברעד. בגינה היפה שנהרסה, בין הירקה והבטטה שמתלפפת, עץ ועליו קן זעיר של צופית, עדיין בין הענפים.