טיוטת חוק ההסדרים, התוכנית הכלכלית לשנת 2025, כוללת הצעה מרחיקת לכת לפינוי הקרייה החקלאית של משרד החקלאות וביטחון המזון, מבית דגן למיקום או מיקומים חלופיים. המטרה: פינוי הקרקע לטובת בנייה למגורים, בתקווה להגדיל את היצע הדירות באזורי הביקוש.  

הקרייה החקלאית בבית דגן ממוקמת על פני קרקע בת 3,000 דונם בשטח המוניציפלי של ראשון לציון, ופועל בה מכלול הנהלת המשרד ויחידות סמך, בהן מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני, שירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ), אגף תכנון וקרקע חקלאית, השירותים להגנת הצומח ולביקורת, והשירותים הווטרינריים, שכוללים את המכון הווטרינרי ובית החולים הווטרינרי. 

"מתעסקים בלבנות את בטחון המזון"

"אנחנו לא עוסקים בהעברה של הקרייה החקלאית", אמר היום (שני) ל'דבר' מנכ"ל משרד החקלאות ובטחון המזון, אורן לביא. "יש לנו דברים חשובים ואמיתיים להתעסק בהם. זו גם ההנחייה של השר".

לדברי לביא, אין לאיש מעובדי משרד החקלאות כל כוונה להתחיל לארוז: "הקרייה החקלאית תישאר במקום שבו נקבע מושבה ב-1955. עסקו בנושא הזה במשך 4 שנים, וזה תקע מחקרים של מכון וולקני. במקום להתעסק במחקרים ובמציאת פתרונות לבעיות האמיתיות שבפניהן עומדת מדינת ישראל, חוקרים התעסקו בחוסר הוודאות – האם בכלל כדאי להתחיל ניסויים חדשים, ומה יהיה על הניסויים הקיימים. נעשה מספיק נזק". 

מבחינת לביא, במוקד של תקציב 2025 צריך לעמוד נושא הגדלת תשתיות המים והורדת מחיר המים. "זה דבר שייתן ביטחון וודאות ויאפשר להגדיל את ייצור המזון. זה התפקיד שלנו ובזה צריך להתמקד. אנחנו עוסקים באסטרטגיה לקידום החקלאות הישראלית ל-25 שנה קדימה. אנחנו מתעסקים בלבנות את ביטחון המזון". ביחס לתוכניות של משרד האוצר, אמר: "הם אמורים להתעסק בתקציב. לצערי, במקום במנופי צמיחה, הם מתעסקים בלתקוע ולפרק". 

"אם ימשיכו בכיוון הזה, נתגעגע לחוסרים בעגבניות"

על פי תוכנית האוצר, השטחים הלא בנויים בקרייה החקלאית, בהם שטחי המחקר החקלאיים ושטחי חממות, יצומצמו במיקום החדש בהתאם לצרכים ולטכנולוגיה העכשוויים. "באוצר לא מבינים שלא מדובר בכמה משרדים עם כמה קלסרים", אומר ל'דבר' גורם במינהל המחקר החקלאי. "בניגוד לכל משרד אחר, מדובר במעבדות, שטחי מחקר ומתקנים של מרכז מחקר ופיתוח שאין שני לו בעולם. במשרד האוצר מוכיחים שוב שהם לא מבינים שום דבר בבטחון מזון". 

לביא לא חוסך ביקורת מאגף התקציבים באוצר: "מדובר באנשים שעוסקים בנושאים סופר חשובים, שקיבלו לידיהם אחריות, אבל לא מבינים את גודל האחריות שלהם. הם משחקים בעתיד בטחון המזון של המדינה, כאילו שמדובר בצעצוע. אין פה מקום לטעויות. מקדמים רפורמות בלי לחשוב על ההשלכות ארוכות הטווח. אם לא יעצרו עם הטירוף שהם מתעסקים בו, הם יגרמו לחוסרים במזון. אם ימשיכו בכיוון הזה אנחנו נתגעגע לחוסרים בעגבניות". 

לדברי לביא, התוכנית להעברת הקרייה החקלאית ממקומה היא עוד אחד מהצעדים שמוביל האוצר ללא מחשבה קדימה. "מיקום הקרייה החקלאית לא נתון למשא ומתן, ואין לנו כוונה לדון בזה. לראיה – העגבניות שהתפוצצו להם בפנים. איפה הם, כל הגאונים שאמרו שבכסף אפשר לקנות הכל? אני לא שומע את אנשי אגף תקציבים פוצים פה עכשיו, כשאי אפשר להביא עגבניות מטורקיה או מירדן.

"מה שבאמת חמור, זה שאי אפשר ללכת על תוכנית אסטרטגית של הקרסת התוצרת המקומית, ואז להתפלא שהמחירים מזנקים. מה חשבו, שיחסלו את הייצור המקומי והכל יהיה בסדר? אי אפשר לעשות מהחקלאים שקשוקה, ואז לבוא אליהם בטענות שאין עגבניות. אם רוצים לדעת למה יש מחסור, כדאי לפנות לאגף התקציבים באוצר שייתן תשובות".

לביא צופה, שאם תימשך המגמה של התנהלות לא זהירה, לא רחוק היום שבו נרגיש את המחסור במוצרים חשובים הרבה יותר. 

"מאחדים שלושה מוקדי פעילות למרכז אחד"

התוכנית להעביר את הקרייה החקלאית ומכון וולקני מבית דגן אינה רעיון חדש. בגלגולה הקודם, בתקופת כהונתו של אורי אריאל כשר החקלאות, דובר על העתקת הקרייה החקלאית לגליל. כעת, ככל הנראה, מכוונים גורמי התכנון להעביר אותה למכון המחקר 'גילת' ליד אופקים.  

התוכנית העלתה לא מעט תהיות כבר בשני גלגוליה הקודמים. הוגי התוכנית הניחו שהסבת השטחים לאזורי מגורים תועיל לשוק הדיור. אך על פי מסמך שנכתב במרכז המחקר והמידע של הכנסת ב-2016, השאלה החשובה ביותר, הנוגעת להשלכות של המעבר על פעילות יחידות הסמך של משרד החקלאות ועל המחקר החקלאי בישראל, כמעט לא נדונה בתוכנית. 

פעילותו של מכון וולקני בבית דגן, לצד מרכזי המחקר בדרום ובצפון, מאפשרת למשרד החקלאות לענות על צורכי המחקר של אזורי גידול שונים. מכיוון שתנאי האקלים בבית דגן שונים מאלה שבגליל ובנגב, אי אפשר להעביר חלק מהמחקרים ותשתיות המחקר.

אם תיושם התוכנית, מחקר ארוך שנים בתחומים אלה יירד לטמיון. בניגוד להנחת האוצר, אומרים גורמים במכון, לא ניתן לארוז קרקע, מזג אוויר ותנאים סביבתיים בארגזים ולהעבירם למיקום אחר. הפגיעה במחקר תפגע ישירות בענפי חקלאות שונים שתלויים במחקר החקלאי.  

נציגי הממשלה שיזמו את המעבר סברו שהמיקום החדש יועיל לחיזוק הפריפריה: עם הקרייה החקלאית תעבור גם אוכלוסייה חזקה, ויווצרו מקומות תעסוקה שיימשכו לאזור הודות לפעילות המו"פ הצפויה בו, כפי שקרה עם הקמת עיר הבה"דים בנגב.

לטענת אנשי המקצוע של משרד החקלאות, אין מקום להשוואה, שכן מדובר בפרופיל תעסוקה שונה בתכלית השינוי: בניגוד לעיר הבה"דים, שאוכלוסייתה מורכבת בעיקר מחיילים שרובם בשירות סדיר וללא משפחה, עובדי הקרייה החקלאית הם אזרחים, ורובם בעלי משפחות שביססו את חייהם במרכז הארץ מבחינת התעסוקה של בני ובנות הזוג וחינוך הילדים. 

בקרייה החקלאית מועסקים מאות עובדים, מיעוטם עובדי הנהלת המשרד ורובם פועלים ביחידות הסמך של המשרד. בצוות בית החולים הווטרינרי, לדוגמה, יותר מ-200 עובדים, רופאים ומומחים, טכנאים וצוות אדמיניסטרטיבי. בשירותים להגנת הצומח ובשירותים הווטרינריים עובדים מדענים ועובדי מעבדות. במינהל המחקר החקלאי – מכון וולקני, פועלים כ-200 מדענים בעלי תואר דוקטור, כ-300 מהנדסים וטכנאים, ויותר מ-220 סטודנטים לתארים שונים.

חוץ מעובדי המכון, פועלים בו כ-250 מלגאים ישראלים לתארים מתקדמים – תואר שני, תואר שלישי ופוסט–דוקטורט וכ-60 מלגאים מחו"ל, רובם פוסט–דוקטורנטים. כ-50 מגמלאי המכון עוסקים במחקר במכון בהתנדבות, כפי שמקובל במוסדות מחקר באקדמיה. כ-85% מעובדי מנהל המחקר החקלאי עובדים בבית דגן, ו-70% מהם מתגוררים במרכז הארץ. בחינה של הרכב עובדי המכון מפריכה גם את הטענה שהעברת הקרייה החקלאית לנגב תפתח אפשרויות תעסוקה לתושבי אופקים.  

חלק ניכר מפעילות המחקר נעשית על ידי או בשיתוף תלמידים לתארים מתקדמים במוסדות אקדמיים שונים: הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בשלוחת רחובות, האוניברסיטאות תל–אביב ובר–אילן, ומכון ויצמן. העברת מכון וולקני תגביל מאוד את האפשרות לשתף פעולה עם גורמים אלה ולקיים מחקר יומיומי משותף. המשמעות של העתקת המכון למיקום חדש תהיה, הלכה למעשה, שיתוק המכון וסגירתו.  

יחד עם זאת, לדברי לביא, המשרד יכול וצריך להתייעל. "התייעלות לא קשורה בכסף או בצמצום משאבים. התייעלות זה לתת שירות טוב יותר לציבור. זה המדד המרכזי של מוסד ציבורי. זה לא סוד שבמשך הרבה מאוד שנים השירות של משרד החקלאות לציבור היה לא טוב. אנחנו בהחלט מבינים שצריך לשפר ולייעל את השירות, ובתוך זה גם לצמצם בזבוז של משאבים.  

"יש היום הרבה יותר קשב לחקלאים וניסיון לעזור. אנחנו רואים שינוי משמעותי ביחס של החקלאים למשרד, כי יש הרבה יותר מענה יעיל ואיכותי. בהחלט יש עוד הרבה מקום לשיפור". 

לדברי לביא, לצד התמודדות עם המלחמה, הנהלת המשרד מקדישה את מרבית מאמציה במהלך השנה האחרונה לשני מהלכי התייעלות שנועדו לשפר את השירות שנותן המשרד לציבור: התכנסות נכסים ותוכנית התייעלות בהנהלת המשרד. כל זאת, לדבריו, בלי לוותר על השירות או לצמצם אותו. "למעשה, המטרה היא לשדרג את השירות, שהוא מטרתו של  משרד ממשלתי", אומר לביא. לתהליכי הדיגיטציה שעובר המשרד יש חשיבות גדולה בהקשר הזה.  

במסגרת תהליך התכנסות הנכסים מבצע המשרד בשנה האחרונה בחינה מחדש של שימוש בנכסים ושל האפשרות לצמצם את מוקדי הפעילות ולייעל את השימוש בהם. "ערכנו מיפוי של הנכסים של המשרד בכל הארץ. בחנו את הצרכים, בדקנו כפילויות והצבנו אמות מידה". כך, לדוגמה, נבדקו מתקני המחוזות של המשרד שפרושים ברחבי הארץ. "במחוז אחד היו 3 נקודות פעילות שונות שאנחנו מאחדים למרכז אחד", מדגים לביא.  

דוגמה נוספת היא סגירת תחנת ההסגר לסוסים המיובאים לארץ שפעלה בחיפה. ההסגר, לפי הדרישה הווטרינרית, הועבר למיקור חוץ. "אין סיבה להחזיק את המתקן, וכוח האדם נחוץ לנו במקומות אחרים. כך גם עם מתקן בריכות הדגים למחקר, שאפשר לרכז במוקד אחד ולהזדכות על מאות דונמים", מסביר לביא. "כל אתר כזה משמעו שטח קרקע, תחזוקה, שמירה, ותשלום ארנונה עבורו.

"איפה שאפשר לרכז פעילות אני מעדיף לאגד אותה ולחסוך בתשומות. אנחנו עושים הכל לאחר בדיקה מהן ההשלכות, בחינת אפשרויות בצורה מקצועית ואחראית, עם שכל, עם הבנה של ההשפעות וקבלת החלטות על בסיס סדרי עדיפויות". 

"גם לתושבי המרכז מגיעה ריאה ירוקה"

תוכנית ההתייעלות של הנהלת המשרד כוללת איחוד תחומים והתייעלות של האגפים. במשרד יש כיום 29 עובדים בדרג סמנכ"ל וראש תחום בכיר. "זה לא סביר, וזה צריך להשתנות. יש לזה גם משמעויות תקציביות", כך לביא. 

לדבריו, במשרד עובדים על השינוי מאז הקיץ שעבר בעזרת ייעוץ ארגוני, ובשיתוף ההנהלה וועד העובדים. "אנחנו צריכים לכוון לשירות ציבורי יעיל. זה אומר שנותנים את השירות הטוב ביותר, לא הזול ביותר. שירות ציבורי יעיל משמעו שכל אחד פה מכוון לתת שירות לציבור". 

אבל הנגזרות התקציביות, לדבריו, הן שוליות. "לא נכון להעביר את הקרייה החקלאית. מבחינה אסטרטגית, יותר נכון למתוח את המגורים צפונה ודרומה. מה שחסר במרכז הארץ זה לא עוד בטון. גם לתושבי המרכז מגיעה ריאה ירוקה".