דנה בכר (48) וכרמל בכר (15), אם ובנה מבארי שנרצחו ב-7 באוקטובר, הובאו אתמול (שני) לקבורה קבועה בקיבוץ. קבורתם הזמנית הייתה בקיבוץ רביבים בנגב, בגלל ההגבלות הביטחוניות על השהייה בבארי בשלבים מוקדמים יותר של המלחמה.

ארונו של כרמל בכר (מימין) וארונה של דנה בכר. "במקום לשלוח אותך לגלישה בסרי לנקה, אני טומן אותך באדמת בארי עם הגלשן" (צילום: דוברות קיבוץ בארי)

אבידע בכר ספד לאישתו ולבנו: "אני עומד כאן היום, בלוויה שנייה ובלב קרוע. טוש (דנה) ומלי (כרמל), אתם חוזרים הביתה לאדמת בארי.

"טוש, היית המרכז של המשפחה, פיקחית בצורה מעוררת השראה, עם גישה מכילה לכולם. היית גננת אהובה, המחנכת והמלאך השומר של ילדי בארי. אין תינוק בקיבוץ שלא הכיר אותך וחיפש את תשומת לבך בחדר האכילה או סתם על המדרכה. עשרה מהילדים שטיפלת בהם, שהיו חלק מהחיים שלך, נרצחו באותה שבת יחד איתך ועם מלי. אני מדמיין אותך ממשיכה את התפקיד שלך גם למעלה, ומטפלת בילדים שכל כך אהבת. טוש, תדעי לך שאנחנו מתמודדים עם הגעגועים כמשפחה מאוחדת. רותם, נופר והדר מדהימים בהתמודדות שלהם, ואנחנו בונים את הגרעין המשפחתי שלנו מחדש. רותם לקח את המסירות שלך, נופר את הרגישות והדר את תכונת האימהות.

אבידע בכר ליד הקברים. "אנחנו מתמודדים עם הגעגועים כמשפחה מאוחדת" (צילום: דוברות קיבוץ בארי)

"מלי, ילד גיבור, חתיך, צ'ארמר, שכולם אוהבים. בשנה האחרונה האהבה שלך לים ולגלים נגעה בהמון אנשים, אנשים מכל העולם מקבלים השראה מהילד שביקש להיקבר עם הגלשן שלו. מלי אהוב, אני מקיים את הבקשה האחרונה שלך, ובמקום לשלוח אותך לגלישה בסרי לנקה, אני טומן אותך באדמת בארי עם הגלשן. השנה שעברה עלינו הייתה קשה ברמות שלא יכולתי לדמיין. מה שנותן לי כוח לקום בבוקר הוא הידיעה שאתם במקום טוב, ושכבר לא כואב לכם. במותכם איחלתם לנו חיים טובים".

בני משפחת בכר בהלוויה, מימין: הדר, נופר, אבידע ורותם בכר (צילום: דוברות קיבוץ בארי)

רותם בכר ספד לאימו דנה: "אימא, איך מתחילים לכתוב עלייך, מי היה מאמין שעברו 352 ימים מאז אותה שבת. אני אתחיל ואספר קצת על מי את ואיך זה להיות הבן שלך. להיות הבן של דנה בכר זה ללכת בקיבוץ ולראות את עשרות הילדים שעברו תחת ידייך וגדלו להיות ילדים מדהימים. להיות הבן שלך זה לדעת שלא משנה איפה את או עם מי אני הולך, בכל פעם שניפגש ברחבי הקיבוץ תמיד תהיה נשיקה וחיבוק גם אם זה לרגע, פשוט כי אין בושה.

דנה בכר. "לכל מקום שהגעת הפצת רק אור וטוב אינסופי" (צילום: דוברות קיבוץ בארי)

"אימא, אפשר לספר עלייך עוד כל כך הרבה, אבל אני לא רוצה לסכם, זה לא הזמן, היית כל כך צעירה. עוד לא הספקת לראות את הילדים של נופר, של הדר ושלי. לכל מקום שהגעת הפצת רק אור וטוב אינסופי. בזמן שהייתם בממ"ד עוד הספקנו לדבר, אמרת לי לשמור על עצמי ושאת אוהבת אותנו, מי ידע שאלו המילים האחרונות שתגידי לי? אני מבטיח לך שאני אשמור על אבא, על נופר ועל הדר. ואת תבטיחי שתשמרי לנו על כרמל שם למעלה".

כרמל בכר. "אנשים מכל העולם מקבלים השראה מהילד שביקש להיקבר עם הגלשן שלו" (צילום: דוברות קיבוץ בארי)

ב-7 באוקטובר, כשנודע שמחבלים חדרו לבארי, מיהר כרמל ולקח ארבעה סכיני קצבים מהמטבח, הניח אותם על הספה ואמר לאביו: "אבא, אל תדאג, יש פה ארבע סכינים. אנחנו נשחט אותם", ויחד הם הסתתרו בממ"ד. כרמל ודנה נפצעו מיריות המחבלים שחדרו את דלת הממ"ד. אבידע נפצע קשה ואיבד את רגלו, בתו הדר, אז בת 13, ניהלה חמ"ל בממ"ד עם שלושה טלפונים במקביל בניסיונות להביא סיוע והצלה להוריה ולאחיה. שני הילדים הגדולים למשפחת בכר, נופר ורותם, לא היו בבארי ביום זה. בנשימותיו האחרונות ביקש כרמל להיקבר ביחד עם הגלשן שלו. לפני שנפרדה מהמשפחה לעולמים, הספיקה דנה להגיד: "אני אוהבת את כולם, אין לי שום דבר נגד אף אחד".