בני משפחות החטופים המוחזקים בעזה הופיעו היום (רביעי) בפני מועצת זכויות האדם של האו"ם וקראו לפעולה מיידית על מנת להבטיח את החזרת יקיריהם המוחזקים בתנאים קשים בשבי החמאס קרוב לשנה. בין הדוברים היו עמית לוי, אחיה של התצפיתנית נעמה לוי; שי דיקמן, בת דודתה של כרמל גת ז"ל; אפרת מצ'יקאווה, אחייניתו של גדי מוזס; ודינה לוינסון, סבתו של שי לוינסון.
בהצהרותיהם, בני המשפחות הביעו דאגה עמוקה לגבי מצבם הפיזי והנפשי של החטופים, ותיארו את התנאים הקשים בהם הם מוחזקים בעזה. עדויותיהם הדגישו את המציאות הקשה בה יקיריהם שרויים קרוב לשנה, מאז 7 באוקטובר.
עמית לוי, אחיה של נעמה, סיפר כי המשפחה חרדה לגורלה, כיוון שנפצעה ולא ברור אם זכתה לקבל טיפול הולם: "אני כאן כדי לדבר על אחותי בת ה-20, נעמה, שנחטפה לפני כמעט שנה ומאז מוחזקת על ידי חמאס ברצועת עזה. כל יום ושעה שעוברים מסכנים את חייה. היא מוחזקת ללא גישה לאוכל, מים, תנאי היגיינה, או החירויות שהיו לה פעם. ב-7 באוקטובר נעמה נפצעה מרסיס של רימון, ואנו חוששים שלא קיבלה טיפול רפואי הולם. אף אחד לא צריך לסבול כך, במיוחד לא אחותי הקטנה, שהיא האדם הכי טוב שאני מכיר. אני קורא למועצה ולכל מי שיכול להשפיע – לפעול מיידית להחזרת כל החטופים הביתה".
שי דיקמן סיפרה כיצד סבלו שלושה דורות מבני משפחתה: "ב-7 באוקטובר, שלושה דורות ממשפחתי היו בבית כשטרוריסטים פרצו פנימה. כנרת, סבתא בת 68, ראתה את המחבלים, הזהירה את בעלה והצילה את חייו לפני שנרצחה. כלתה, ירדן, אמרה לבעלה לברוח ולהציל את בתם כשהיא נלקחה בשבי לעזה. ירדן שוחררה בעסקה כדי לחבק את בעלה ובתה. גם בתה של כנרת, כרמל, נחטפה. במשך 11 חודשים נאחזנו בתקווה של כרמל. כרמל שרדה 328 ימים עד שנרצחה באכזריות על ידי שוביה. היא מתה. אבל התקווה להציל חיים לא מתה".
אפרת מצ'יקאווה סיפרה על דרכו של דודה, גדי מוזס: "דודי נחטף מביתו ב-7 באוקטובר. הוא ציין את גיל 80 במרץ האחרון בעזה. 12 נכדיו מחכים לו בבית. גם אנחנו. במשך 50 שנה גדי עבד כדי להציל ולשפר את חייהם של מאות אלפי אנשים ברחבי העולם, כולל סטודנטים מעזה, בה הוא מוחזק כעת בשבי. הוא עזר לפלסטינים לשפר את החקלאות ולחזק את הכלכלה שלהם באמצעות שימוש בר-קיימא במי שפכים והתאמת גידולים. העובדה שהוא הפך לקורבן לטרור מהצד השני של הגדר שהוא עבד לגשר עליה, היא בלתי נתפסת".
דינה לוינסון, שאיבדה את נכדה שי, אמרה: "יותר משלושה חודשים לא ידענו אם שי חי או מת. רק ב-21 בינואר קיבלנו את האישור הכואב למותו. עד היום לא הייתה קבורה ואין קבר. גופתו של שי נותרה בעזה. כמעט שנה מאז הפלישה האכזרית, 101 חטופים – מתים וחיים – כולל קשישים, נשים וילדים קטנים, עדיין מוחזקים בעזה בתנאים מזעזעים: בלי אוכל, היגיינה בסיסית, תרופות, אור יום ותקווה, אך שורדים למרות התנאים הלא אנושיים האלה. אני קוראת למועצה לפעול כדי לעזור לנו להחזיר את החטופים הביתה. יש עוד זמן".
