דו"ח של מרכז אדוה ומכון ון-ליר שהתפרסם השבוע (ראשון), קובע כי נשים נפגעות יותר במלחמה בהשוואה לגברים. המחקר שבבסיסו עמד על ההיבטים המגדריים של המלחמה שפרצה בעקבות מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, ובחן בראייה מגדרית סוגיות מרכזיות במציאות הנוכחית: ייצוג והשפעה פוליטיים, תעסוקה, אלימות, צרכים ומענים בשירותים החברתיים, והשתקה ורדיפה פוליטית.
על פי הדו"ח, מצב המלחמה שב וחושף היעדר חשיבה מגדרית מספקת. הדבר בא לידי ביטוי הן בכשלים באיתור הצרכים של נשים בתחומי החיים השונים והן בגיבוש מענים המתאימים למיקומים החברתיים והכלכליים שלהן. כך, מתרחבים הפערים שמסיגים לאחור את מצבן של נשים, בין היתר במידת ההשפעה על קבלת החלטות, ביכולת להתפרנס, בהעמקת הקושי לאזן בין עבודה בשכר והטיפול בבני/ות משפחה, בבריאות הפיזית והנפשית, ובחשיפה לאלימות. הדו"ח גם מספק מבט השוואתי על מלחמת רוסיה-אוקראינה וההשפעות שלה על נשים בהקשר הישראלי.
הדו"ח, שנוצר על-ידי מרכז אדוה ומכון ון-ליר בירושלים בשיתוף קרן פרידריך אברט, מצביע על מספר מגמות מדאיגות: בנושא ייצוג והשפעה של נשים בחברה, ניתן לראות ירידה חדה בייצוג נשים בעמדות מפתח ובקבלת החלטות, למרות תפקידן המרכזי בחברה האזרחית ובהתמודדות עם המשבר. בכנסת הנוכחית ישנן רק 29 חברות כנסת, לעומת 35 בכנסת הקודמת. בקבינט המדיני-ביטחוני מכהנת אישה אחת בלבד, ובקבינט החברתי-כלכלי – רק 3 נשים מתוך 19 חברים.
הדו"ח מצביע על פגיעה משמעותית בתעסוקת נשים בזמן המלחמה, במיוחד בקרב עובדות שעתיות, עצמאיות, ונשים ערביות. בין היתר, נשים מהוות רוב בקרב המפוטרות והמוצאות לחל"ת. בנוסף, ניתן לזהות דפוס מגדרי בהיעדרות מהעבודה מפרוץ המלחמה; בקרב הגברים, 18% מהנעדרים באוקטובר 2023 גויסו למילואים – שיעור שהלך וגדל עד לשיא של 41% בינואר 2024, וירד בהדרגה עד ל-6% באפריל ובמאי.
בקרב הנשים, שיעור הנעדרות מהעבודה בשל גיוס מילואים עמד בשיאו על 7% בינואר 2024. מנגד, שיעור הנשים שנעדרו בשל מחלה שלהן או של בן/בת משפחה היה גבוה יותר לאורך כל התקופה, עד לכרבע מהנשים שנעדרו בחודשים ינואר ופברואר (בהשוואה ל-16% ו-19% מהגברים, בהתאמה). נשים אף לקחו יותר ימי חופשה בהשוואה לגברים.
הבדל נוסף הוא בתחום השירותים חברתיים: ניתן לראות התרחבות של הצרכים בתחומי הבריאות והרווחה, לצד מחסור חמור בכוח אדם מקצועי, במיוחד בתחומי הטיפול בהם מועסקות בעיקר נשים. למשל, לפי הערכות, חסרות כ-5,000 עובדות סוציאליות ברשויות המקומיות ובמשרדי הרווחה והבריאות. במערכת החינוך חסרות כ-30% מהפסיכולוגיות הנדרשות על פי התקן הקיים.
בעקבות המלחמה נרשמה גם עלייה בחומרת מקרי האלימות במשפחה (דבר שבא לידי ביטוי בעלייה במספר כתבי האישום המוגשים ובמספר המעצרים שמתבצעים), לצד ירידה בפניות לעזרה בחודשים הראשונים למלחמה.
אם משווים את הנתונים לתקופת הקורונה, ניתן לראות דפוס שונה מהזכור מהחודשים הראשונים של המגיפה, שבהם ניכרה עלייה גדולה בדיווחים אודות אלימות במשפחה על רקע מדיניות הסגרים. על פי הדו"ח, השוני בהיקף האלימות המדווחת בחודשי המלחמה הראשונים, נובע מתחושת חוסר לגיטימציה להתלונן או לפנות לגורמי טיפול לנוכח הפגיעות הקשות על רקע המלחמה וחוסר פניות של הנפגעות לטפל בעצמן.
הדו"ח מתייחס בנפרד לחברה הערבית, ומציין שהחרפת הרדיפה הפוליטית מביאה לפגיעה בתחושת הביטחון של נשים ערביות, במיוחד במרחבים משותפים, מה שפוגע בהשתתפותן בשוק העבודה. כך, למשל, 60% מהנשים הערביות (לעומת 48% מהגברים הערבים) מדווחות על תחושת אי-נוחות להגיע ליישובים יהודיים או מעורבים לצורכי עבודה או סידורים.
הדו"ח מציין, שישנו גידול משמעותי במספר רישיונות הנשק הפרטיים, המעלה חשש לפגיעה בביטחונן של נשים. מספר רישיונות הנשק הפרטיים שאושרו על ידי המשרד לביטחון פנים בשנת 2023 גדול מפי שלושה ממספרם בשנת 2022. על פי הנתונים, ככל שיש עלייה במספר המשתמשים בנשק, יש גם עלייה בשימוש בנשק למעשי אלימות.
לומדים ממלחמת רוסיה-אוקראינה
על פי הדו"ח, למידה של אזורי סכסוך היא משמעותית להשוואה לצורך למידה. המחקר שנעשה סביב הדו"ח בחן את הפרסומים בנושא השפעות מגדריות של המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, בסוגיות המזוהות כרלוונטיות גם בישראל.
באוקראינה רמת אי-השוויון המגדרי הייתה גבוהה עוד טרם המלחמה. מאז פרוץ המלחמה הוחמר מצבן של נשים, כפי שעולה ממגוון דיווחים. תמונת מצבן של נשים שפרסם האו"ם בתחילת 2024, מעלה כי 56% מהזקוקים לסיוע הומניטרי ומקרב מי שאיבדו את מקום מגוריהם, הן נשים וילדות; 72% מהמובטלים הן נשים, כאשר שיעורי האבטלה בקרב נשים שנעקרו מבתיהן עלו מ־3% ל־20% בתקופת המלחמה.
נשים מושפעות מהיבטים נוספים, למשל גישה מוגבלת למקלטים או מקומות מוגנים, גישה מוגבלת למוצרי היגיינה, שירותי בריאות מצומצמים, ועלייה בחשיפה לאלימות, כולל אלימות מינית ואלימות במשפחה. בנוסף, ישנן עדויות לכך שנערות ונשים אוקראיניות נפגעו מאלימות קיצונית מצד הכוחות הרוסיים, ועדויות הצביעו על הגברת הסיכון לסחר בבני אדם ולניצול מיני של נשים ונערות אוקראיניות הנמלטות מאזורי המלחמה.
על פי הדו"ח, ההשפעות ברוסיה הן שונות, אך יש דמיון לאלה שבאוקראינה. מהנתונים הקיימים עולה כי ברוסיה היו גם טרם המלחמה פערים מגדריים משמעותיים – במדינה, בחברה ובמשפחה: בתקופת המלחמה, מתן עדיפות לפיתוח קריירה אינה אופציה ריאלית עבור רוב הנשים. בנוסף, ככל שהמלחמה נמשכת זמן רב יותר, מתמעט המימון הקיים לשירותי בריאות וחינוך, ולמגזרים שבהם רוב לנשים כמועסקות, שכן התקציב מופנה לתעשיות שתומכות בצורה ישירה במאמץ המלחמתי.
היקף האלימות במשפחה ברוסיה היה גבוה עוד לפני המלחמה: 20% מכלל הנשים הרוסיות עברו התעללות פיזית מצד בני זוגן, וכ־14 אלף נשים נרצחות מדי שנה על ידי בני זוג (Femicide). הצפי הוא כי רמת האלימות במשפחה תלך ותחמיר ככל שהמלחמה תימשך, וככל שיימשכו הן הפגיעות בעורף והן חזרתם של חיילים משוחררים הביתה כשהם סובלים מטראומות המלחמה.
הדו"ח מציין, כי לנשים ברוסיה יש מורשת ארוכה של התנגדות לשלטון, כולל בתקופות מלחמה (בהקשר של אפגניסטן למשל). כעת, לנשים יש תפקיד מרכזי בתנועת האקטיביזם נגד המלחמה: בשנת 2022, למעלה ממחצית מהמפגינים נגד המלחמה היו נשים (בשלבים מסוימים, שיעורן הגיע ל־70%), והן היוו 45% מכלל האנשים שנעצרו בגין מה שכונה "פעילות אנטי-ממלכתית".
קריאה לשילוב נשים בקרב קובעי מדיניות
הדו"ח קורא לשלב נשים בקרב קובעי המדיניות ולאמץ ראייה מגדרית בתכנון המדיניות ובקבלת ההחלטות, על מנת לצמצם את הפגיעה בנשים ולמנוע התרחבות נוספת של פערים מגדריים בישראל.
בחינה זו מאפשרת לזהות את ההשפעות המגדריות של מצבי חירום ומשבר על נשים, ולסייע בגיבוש מדיניות וכיווני פעולה שיכולים להביא לשיפור בחייהן של נשים ולצמצום פערים מגדריים.
כמו כן, בהמלצות הדו"ח נכתב כי יש להבטיח איסוף ופרסום שיטתי של נתונים מפולחים מגדרית, כך שניתן יהיה לזהות מגמות לאורך זמן.
ד"ר יעל חסון, ממחברות הדו"ח: "לא ניתן לגבש מדיניות שיקום והחלמה ולסייע במתן פתרונות ומענים מבלי להביא בחשבון את ההשפעות הייחודיות של המלחמה על נשים, ואת התרומה שלהן להתמודדות עימה. המשך מעקב אחר הסוגיות השונות וסוגיות נוספות הוא הכרחי כדי למנוע נסיגה במצבן של נשים והתרחבות הפערים המגדריים בישראל".
הדס בן אליהו, גם היא ממחברות הדו"ח: "מצבי חירום אינם ניטרליים מבחינה מגדרית. מי שמקבלים החלטות שמשפיעות על מציאות החיים בישראל חייבים להבין את ההשלכות הייחודיות של המצב על חיי נשים ולתת לכך מענה, הן באופן ניהול המלחמה והן במאמצי השיקום, בדרום ובצפון. לכל החלטת מדיניות יש היבטים מגדריים, והתעלמות מכך משמעותה שדואגים בעיקר לגברים".