למרות שטראמפ רץ לנשיאות על בסיס ההבטחה כי יאבק בממסד של וול סטריט, עליהם אמר כי "לא יניח להם להתחמק מאחריות לרצח", הולך ומסתמן כי הממשל בהנהגתו יהיה טוב מאוד לבנקי ההשקעות הגדולים. נראה שהמשקיעים בבנקים אלו מבינים זאת היטב: מאז היבחרו מניות הבנקים מזנקות. נראה שלסוחרי המניות יש סיבה טובה לשמוח, ולשאר העולם יש סיבה טובה לדאוג: הצעדים האחרונים שעשה הנשיא החדש מרמזים על כך שבכוונתו להחזיר את המצב הרגולטורי לזה שקדם למשבר הסאב פריים ב-2008.

בשבוע שעבר חתם טראמפ על צו נשיאותי בו הורה לשר האוצר, סטיבן מנוצ'ין (יוצא בנק ההשקעות גולדמן זקס), להציע תוך 120 יום תכנית לשינוי חוקי הרגולציה שחוקקו לאחר המשבר הכלכלי שיצרו הבנקים ב-2008, הידועים בשם "חוקי דוד-פרנק" (Dodd-Frank). למרות שאין בכוח הצו עצמו לשנות את החוקים שעברו את תהליך החקיקה בבתי הנבחרים, הוא בהחלט מסמן כיוון ברור של דה-רגולציה, שעשויה להחזיר את התנאים תחתם פועלים הבנקים בארה"ב לתנאים ששררו טרם הקריסה הכלכלית: רווחיים מאד לחברות הפיננסיות, מסוכנים מאד לכלכלה העולמית כולה.

התשובה למשבר הסאב פריים

חוק "דוד-פרנק" הוא השם שניתן למקבץ חוקים שחוקקו בשנת 2010 בניסיון להטיל פיקוח על פעילות החברות הפיננסיות בוול סטריט. החוק חוקק בתגובה למשבר הפיננסי של 2008, אשר הוביל ל"מיתון הגדול"- שנים של מיתון בארה"ב ובחלקים גדולים מהעולם, הנחשב הגרוע ביותר מאז "השפל הגדול" של שנות השלושים.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

בסוף 2007 התפוצצה בועת הנדל"ן בארה"ב, לאחר שהבנקים הגדולים השקיעו כמות גדולה של הון בשוק הנדל"ן שהתגלה כחסר ערך (הסאב פריים). קריסה זו גרמה לתגובת שרשרת שהביאה את הבנקים הגדולים בוול סטריט לפשיטת רגל. ממשלת ארה"ב נאלצה להזרים מיליארדי דולרים, ובמקרים מסוימים אף להלאים את הבנקים ולקחת על עצמה את חובותיהם, כדי למנוע מקריסה מוחלטת של הכלכלה האמריקאית, המבוססת כולה על הון העובר דרך מוסדות פיננסיים אלו.

עובדות שפוטרו יוצאות ממטה lehman brothers בניו-יורק לאחר התרסקות הבורסה במשבר 2008 (צילום ארכיון: סוכנות AP).

לפני המשבר, השתמשו הבנקים בכלים פיננסיים בעלי סיכון גבוה, בחלק גדול מהמקרים בעזרת הון מולווה, או כספי הלקוחות המפקידים. בעקבות זאת, חוקק ממשל אובמה חוק שנועד לאפשר לממשלה האמריקאית לשלוט במידת הסיכונים שלוקחים הבנקים, במטרה לוודא כי לא נשקפת סכנה למשק האמריקאי בעקבותיהם.

חוק "דוד-פרנק" כולל סעיף המחייב את הבנקים לעבור מבחני עמידות, המנוהלים ע"י גופים ממשלתיים, הבוחנים את מידת היציבות של הבנקים בפני משברים. בנוסף, נאסרו סוגי השקעות ספקולטיביות בעלות רמת סיכון גבוהה שנעשים עם כספי מפקידים, ונדרש מהבנקים לשמר יחס הלימות הון (כלומר סכום הכסף שנשאר בכל עת בבנק לעומת הכספים שהבנק מלווה הלאה – י. ק.) גבוה יותר ממה שהחזיקו לפני המשבר.

מחאת הצעירים ב2011 צילום: David Shankbone, מתוך ויקימדיה

"הכאב הבלתי נסבל" של המתנגדים לחוק

עם זאת, קיים לובי חזק במפלגה הרפובליקנית הדוחף לשינוי "דוד-פרנק", והקלה על מידת הפיקוח. ג'ב הנסרלינג, יו"ר ועדת בית הנבחרים לשירותים פיננסיים ומתנגד ותיק לחוק "דוד-פרנק", אמר על החוק כי "המחשבה על ילדיי גדלים באמריקה חופשית פחות ובעלת פחות הזדמנויות חופשיות היא כאב בלתי נסבל".

הנסרלינג מנסה לקדם הצעת חוק לה הוא קורא "החוק לחופש בחירה פיננסי" (Financial Choice Act), שאמור לבטל חלקים גדולים מהרגולציה. סביר כי הניסיון הנוכחי של ממשל טראמפ יתבסס, לפחות במידה מסוימת, על הצעת חוק זו.

הנסרלינג מציע לפטור את הבנקים ממבחני עמידות לחלוטין במידה ויחזיקו בכמות גבוהה של הון עצמי, או ישמרו על יחס הלימות הון גבוה דיו. משמעות הדבר היא שבנק שיחזיק בהון שאיננו מולווה, ויבטיח את יכולתו להחזיר הלוואות ולהימנע מפשיטת רגל, יקבל פטור ממבחני העמידות השנתיים שמוכתבים על ידי "דוד-פרנק", ויתחיל את דרכו אל מחוץ לפיקוח הממשלת.

העלאת יחס הלימות ההון אכן עשוי להיות צעד המונע פשיטת רגל של הבנקים, אך אין בכך הבטחה חד משמעית. ביטול מבחני העמידות – אחד האופנים המרכזיים בהם מתבצע פיקוח ישיר על הבנקים – עשוי להוביל למצב בו אין לציבור האמריקאי יכולת לדעת האם הוא נמצא בסכנה, ולהשפיע על מדיניות הבנקים בהתאם. כמו כן, הדבר עשוי להגביר את מוכנות הבנקים לסלף את דוח המאזן שלהם, ולזכות ביכולת לקיים פעילות רווחית אך מסוכנת באופן חסר בקרה.

בנוסף, עפ"י הצעת החוק יבוטל חוק וולקר – סעיף בחוק "דוד-פרנק" שמגביל את יכולתם של הבנקים המסחריים להשקיע לצורך רווחי הבנק. בנק מסחרי הוא בנק שמציע הלוואות ללקוחות, ופתוח לפיקדונות עם ריבית. מרבית הבנקים המוכרים לציבור הישראלי הם בנקים מסחריים. עפ"י חוק ולקר, על בנקים אלו נאסר להשתמש בכסף הפיקדונות של לקוחותיהם לצורך השקעה ספקולטיבית.

צעד זה אמור להגן על אזרחים וחברות אשר מפקידים את כספם בבנקים, ולמנוע מצב בו המוני בני אדם מאבדים את כל כספם בעקבות פשיטת רגל של הבנק.

סעיף משמעותי נוסף בחוק "חופש הבחירה הפיננסי" מגביל את כוחו של האגף להגנת הצרכן בפיננסים- אגף שהוקם גם הוא כחלק מ"דוד-פרנק". לאגף יש את הזכות לבצע מעקב אחרי פעילות הבנקים ולוודא כי הם אכן עומדים בדרישות החוקיות מהם.

האגף זכה לביקורת בעבר ע"י תומכי הדה-רגולציה, הטוענים כי הוא בעל כוח והשפעה רבה מדי. הצעת החוק של הנסרלינג תהפוך את יו"ר האגף לנתון לפיקוח ע"י הממשלה, ותיתן לנשיא את הזכות לפטר את היו"ר. בעבר נכתב בדו"ח של ועדת בית הנבחרים לשירותים פיננסיים כי האגף הוא "גוף רדיקלי… שנשלט ע"י אדם יחיד שאי אפשר לפטרו". בנוסף, קרא הנסרלינג בעבר לייבוש תקציבי של האגף, אותו האשים בבזבוז כספי ציבור.

צעד זה עשוי להגביל מאוד את יכולתו של הגוף לבצע פיקוח אפקטיבי על וול סטריט. זאת על רקע המחלוקת הצפוייה בין ממשל טראמפ לבין הגופים המפקחים. במידה ויראה לנכון, עשוי טראמפ להיפטר מיו"ר שפועל באופן נמרץ מדי לפיקוח, ועובדה זו עשויה להרתיע את הגוף מביצוע עבודתה.

עם זאת, חשוב לזכור כי כל שינוי בחוק "דוד-פרנק" ידרוש מאבק חקיקתי בבתי הנבחרים, ועשוי לקחת שנים. המפלגה הדמוקרטית צפויה לנסות ולהיאבק בניסיון שינוי החוק, אך עד כה הצביעו המחוקקים הרפובליקנים, באופן אחיד כמעט לחלוטין, לצידו של טראמפ, ונראה שמפלגתו, אשר שולטת בשני בתי הנבחרים, תתמוך בניסיון להקל על הפיקוח.

פרישתו של טרולו

דבר נוסף שעשוי להקל על קידום מהלכי הדה רגולציה הוא התפטרותו של דניאל טרולו, אשר כיהן כחבר בהנהגת הפדרל רזרב (הבנק המרכזי של ארה"ב), וכיו"ר הועדה לבחינת המוסדות הפיננסים בפד. טרולו ידוע כתומך עיקש ב"דוד-פרנק", ופיקח על מבחני הלחץ למוסדות הפיננסיים.

ג׳נט ילן נגידת הפדרל ריזרב (צילום: סוכנות AP).

טרולו מונה לתפקיד ע"י הנשיא אובמה, והודיע על פרישתו בשבוע שעבר לאחר שטראמפ הצהיר כי בכוונתו לבטל חלקים מחוק "דוד-פרנק". לאחר הודעתו זינקו מניות הבנקים הגדולים בוול סטריט. פרישתו של טרולו משאירה 3 כיסאות בהנהגת הפד, שטראפ צפוי למנות.

"מוטב שלא נשכח את לקחי העבר הקרוב" אמר טרולו בהודעת פרישתו. "הנציב טרולו עמד בראש החזית למימוש "דוד-פרנק" בשש השנים האחרונות" אמר דניס קלהר, יו"ר "בטר מרקטס", גוף אזרחי המקדם יציבות פיננסית.