טקס הפרידה ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון השופט עוזי פוגלמן נערך היום (שלישי) בבית המשפט העליון בירושלים. פוגלמן שייצא לגמלאות לאחר ראש השנה, מכהן כממלא מקום מחודש אוקטובר אשתקד, לאחר יציאתה לגמלאות של הנשיאה הקודמת השופטת אסתר חיות. שר המשפטים יריב לוין הגיע לטקס, אך לא יישא מילים. נכחו בטקס גם אהרון ברק, אסתר חיות ודורית בייניש.

"בשבעה באוקטובר ידעה מדינת ישראל מתקפת טרור אכזרית ונפשעת. מאז, בשנה האחרונה, מצויים אנו במלחמה קשה וכואבת אל מול ארגוני הטרור ברצועת עזה ובחזית הצפונית", אמר השופט עוזי פוגלמן בפתח נאום הפרידה שלו "אין לכחד, תקופה זו היא מהתקופות הקשות שידעה המדינה מיום היווסדה. דומה כי אין בית בישראל שלא הושפע מהאירועים הקשים שמלווים אותנו מאז אותה שבת שחורה". לפוגלמן נותרו עוד כמה פסקי דין שממתינים להיכתב, ובעוד כשלושה חודשים הוא צפוי לתת את פסיקתו האחרונה.

"כאשר הובאה לפתחי השאלה אם לקיים השנה את טקס הפרישה המסורתי, תהיתי אם נכון לעשות כן. לאחר התלבטות, החלטתי לקיים את הכינוס הזה היום, מאחר שגם בעתות של משבר, ישנה חשיבות בקיומו של הטקס, שמשמעותו היא מוסדית ואשר מסמל את המשכיותה ורציפותה של הרשות השופטת. אני מודה לשר המשפטים אשר מכבד אותנו בנוכחות".

"בפעם הראשונה בשבעים ושש שנות קיומה של מדינת ישראל, לא מונה – במכוון – נשיא קבוע לבית המשפט העליון. וכך, במצב דברים חריג זה, קיבלתי לידי ביום שבעה עשר באוקטובר 2023 – כמצוות המחוקק ומתוך הכרה בכובד המשימה – את תפקיד ממלא מקום הנשיא. במהלך השנה שבה כיהנתי בתפקיד זה, עשיתי כל שביכולתי כדי לשמר את עצמאות ויציבות המערכת לטובת הציבור הישראלי כולו".

"כידוע, בשיטתנו, לרשות המבצעת נתון כוח חסר תקדים אשר בא לידי ביטוי, בראש ובראשונה, בשליטה הנתונה לה בסמכויות החקיקה בכנסת. הוא מתבטא גם בהיעדרם של מנגנונים מאזנים שנהוגים במדינות דמוקרטיות אחרות. בשיטתנו, ביקורת שיפוטית היא המגבלה האפקטיבית המשמעותית ביותר על הכוח הריכוזי שמצוי בידי הממשלה. בשים לב למצב דברים זה, מתחדדת החיוניות שבהבטחת יכולתו של בית המשפט לקיים ביקורת שיפוטית אפקטיבית – הנדרשת לעצם קיומה של הדמוקרטיה הישראלית".

"עצמאות בית המשפט אינה פריבילגיה של השופטים. בית משפט עצמאי הוא הערובה לכך שזכויות האדם יישמרו, שהשלטון יפעל בגבולות החוק, ושהצדק ייעשה וגם ייראה.
לצערי, מזה זמן אנו עדים למתקפות אישיות כלפי שופטים בשל ביצוע מלאכתם השיפוטית על פי הדין. זוהי תופעה מדאיגה".

"להבדיל מביקורת לגיטימית ועניינית, מתקפות אישיות נגד שופטים מכוונות לפגיעה באותה עצמאות שיפוטית, ומטרתן לאיים על שופטים כך שלא יקבלו  החלטה הסותרת את עמדת המבקרים. למתקפות אישיות על שופטים אין מקום במדינה דמוקרטית. מצב דברים שבו נשמעות קריאות מצד אנשי ציבור להדחת שופטים, או לאי-קידומם, בשל תוכנן של הכרעות שיפוטיות, הוא מצב שאין לקבלו".

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה אמרה בנאומה: "הניסיונות לפרק את המנגנונים המשטריים ואת סדרי העבודה התקינים השומרים על זכויות האדם ושלטון החוק מורגשים ונוכחים. זהו המשך ישיר של מה שכונה "הרפורמה המשפטית", והוסיפה" כולנו עושים כל מאמץ לסייע למערכות הביטחון, ולממשלה להשיג את יעדי המלחמה. בה בעת תפקודה המקצועי והעצמאי של מערכת המשפט חיוני. הערנות הדמוקרטית מתחייבת עכשיו יותר מאי פעם".

"מדינת ישראל חזקה, העם בישראל חזק, אך למדנו כי הדמוקרטיה שלנו שברירית.
מול הכוח המשמעותי שבידי השלטון, אין בישראל מערכת משטרית כוללת ומובנית של איזונים ובלמים. הרבה מאוד תלוי בעצמאותם של בתי המשפט בכלל ובית המשפט העליון במיוחד. המשמעות של בית משפט עליון מוחלש או מותש בשל דילולו היא שלטון ללא בקרה. פגיעה בזכויות אדם בהכרח; והתעצמותן של תופעות מסוכנות – כמו קידום מקורבים על בסיס קשרים ולא על בסיס כישורים; אי-שוויון בהשתתפות בנטל המלחמה, מחד, ובהנאה ממשאבי המדינה, מאידך; ושחיתות שלטונית".

השופט יצחק עמית, שמיועד לתפקיד נשיא הבית המשפט העליון לפי שיטת הסניוריטי, וישמש ממלא מקום עד מינוי נשיא קבוע אמר בנאומו: "השופט פוגלמן קיבל על עצמו את תפקיד ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון באחת התקופות הקשות ביותר של מערכת המשפט, אם לא הקשה ביניהן – והעובדה שבית משפט זה מוֹנה לאחר פרישתו שנים עשר שופטים ושופטות בלבד, היא אך אחת האינדיקציות לכך. בדרכו המיוחדת הצליח ממלא מקום הנשיא פוגלמן לעמוד בָּפֶּרֶץ מול ניסיונות פגיעה במערכת בתי המשפט, והצליח לנווט את ספינת המערכת במים הסוערים תוך חתירה מתמדת לשיתוף פעולה ענייני. ואכן, לזכותו נזקפים מינוּיָם של מעל מאה ושישים שופטים חדשים".

"בשנים האחרונות דן ממלא מקום הנשיא פוגלמן במספר פרשות מכוננות שנגעו ליחסים בין שלוש רשויות השלטון ולמקומה של הרשות השופטת במארג הדמוקרטיה הישראלית. אזכיר למשל את פסק הדין בעניין טבריה, שעסק בתיקון לחוק בעל תכלית פרסונלית; את פסק הדין שבו הוחלט לדחות את תחולתו בזמן של ההסדר החדש בעניין נבצרות ראש הממשלה; וכמובן, את העתירות בעניין עילת הסבירות, שעסקו בסמכות לקיים ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד וּבָתיקון ששלל באופן גורף את יכולתם של בתי המשפט לדון בסבירות החלטות הממשלה, ראש הממשלה והשרים".