הדיון בבית הדין לעבודה אתמול (רביעי) הסתיים ללא החלטה. הצדדים הסכימו להמשיך לקיים משא ומתן אינטנסיבי עד כניסת השבת לגבי תנאי עבודתם של טייסים מעל גיל 65. במקביל, המנהלים שביקשו לסיים את תפקידם הניהולי יודיעו במוצ"ש האם החלטתם מלפני 3 חודשים נכנסת לתוקף. אי פתרון הסכסוך עלול לא רק לפגוע בנוסעי אל על, אלא אף לפגוע פגיעה קשה באמון בחברה ולהכניס אותה לסחרור גדול. השופטת אופירה דגן טוכמכר: " הלקוחות של אל על מעניינים את שני הצדדים כקליפת השום, הם נפגעים פה בגלל הגנון הזה. יש אינטרס ציבורי. הנוסעים של אל על לא צריכים להיות בני ערובה."
הסכסוך בין הנהלת אל על וטייסיה ממשיך לאיים על עתידה של החברה, כאשר הצדדים מתווכחים על עובדות יסודיות. אמש הודיעה אל על לבורסה כי בקשת מנהליה, שאינם מיוצגים בוועד הטייסים, לסיים את תפקידם כמאמנים ומפקחים ולשוב להיות טייסים מן המניין, מאיימת על יכולתה להוציא לפועל טיסות. העובדים טענו בדיון, כי בפניה לבית הדין הסבירה החברה כי היא יכולה להמשיך להוציא טיסות, כל עוד משרת הטייס הראשי מאויישת, ולחברה היו 3 חודשים להיערך להודעת המנהלים על סיום תפקידם.
המנהלים טענו באמצעות עורך דינם כפיר זאב, כי אין שום קשר בין סכסוך העבודה בחברה לבין בקשתם לסיים את תפקידם הניהולי, שהוגשה לפני 3 חודשים במהלך סכסוך עבודה קודם בחברה. במהלך הדיון זעק מנהל צי 767 גיא נבות: "אני לא יכול לשאת בתפקידי יותר. כבר שנה אני מתריע על זה, על הבטיחות של הנוסעים, ועל כל הצד המקצועי במסגרת התפקיד הניהולי שלי. אני עושה תפקיד ניהולי ברצון ובששון, ללא תוספת שכר, לפני 3 חודשים החלטתי שאני לא יכול לשאת עלי את האחריות הזו וביקשתי לסיים את תפקידי כמנהל, לפי נהלי החברה, ביקשתי להפסיק את תפקידי כמנהל". מנהל צי 737, רוני זהר, סיפר כי: " אין לי קשר למשא ומתן. אסור לי לעסוק במשא ומתן. אני אהיה בן 65 בעוד 6 שנים, אבל אני אטוס, אני מבקש לשחרר אותי מאחריות לנהל טיסות בלי אמצעים. תכנית העבודה שלי קרסה, אני לא מסוגל לקחת אחריות על הצי שלי, אין לזה שום קשר למשא ומתן".
האמצעים עליהם מדבר זהר הם זמינות של מדריכי טיסה. העובדה שמגיל 65 אסור לטייסים לטוס הופכת אותם למועמדים טבעיים לתפקיד זה. לא ברור אם לטענת העובדים להיעדר קשר בין הסכסוכים יש תוקף משפטי, אך בפועל יש השלכה הדדית ביניהם. הסכסוך האחרון בין הטייסים הותיקים, שחלקם מדריכים, לבין ההנהלה גרם להנהלה להוציא אותם לחופשה כפויה לפני כחודש, ובכך לגרום לקריסת תכנית העבודה של הכשרות הטייסים בחברה. זהר סיפר כי הצליח לבצע השנה מספר רב של הכשרות עבור אל-על, יותר מבכל שנה אחרת, אך אינו מסוגל יותר לעבוד במצב בו ההנהלה לא מצליחה להביא לסדרי עבודה תקינים בחברה.
שני הצדדים טענו כי המשא ומתן התקדם ונותרו רק מספר סעיפים במחלוקת. פיני גינצבורג, מבעלי אל על, אמר בדיון כי יש הסכמה על שכר הטייסים הותיקים, אך לא על היקף העבודה שיבצעו. לשיטתו החברה דורשת מהטייסים 108 ימי הפעלת סימולטור בשנה, כאשר בחלק מהשנה אין להם ימי סימולטור כלל, ובחלקים אחרים תבקש מהם יותר מהממוצע של 8 ימים בחודש. לכך הגיב איתן מנור, מדריך טיסה ובוחן, בעל ותק של 22 שנה בחברת אל-על: "ההנהלה מציגה כאילו אנחנו מקבלים שכר של 50,000 ש"ח על 8 ימי עבודה. זה קשקוש." מכיוון שהסימולטור נמצא בחו"ל, ותפוקה של 8 ימי הדרכה בו מחייבת לפי הטייסים כ-14-18 ימים מחוץ לבית, תלוי בפריסה שלהם, ועוד ימי עבודה רבים נוספים שלא נספרים בשכר הגלובלי, כמו היבחנות המדריך עצמו בסימולטור לשם שימור הרשיון שלו, ומשימות נוספות שאינן נספרות. החשש הוא שאם תתקבל דרישת ההנהלה – יווצרו חודשים שבמהלכם העובדים ינותקו ממשפחתם למשך 25 ימים ולכך הם מתנגדים.
לאורך כל הדיון השופטת אופירה דגן טוכמכר הפצירה בצדדים להגיע להסכמות ללא צווים של בית המשפט, אך הם סירבו להגיע להסכמות כאלו – ההנהלה לא הסכימה להורות על ביטול הפחתת השכר שבוצעה לטייסים הותיקים ואילו הטייסים שבדרג הניהולי, אינם מוכנים לחזור בהם מסיום תפקידם ורואים עצמם כמעין שבויים, על אף הקושי החמור שיווצר לחברה בהיעדר מנהלים למערך ההכשרות ואימוני הטייסים.
שני הצדדים הוציאו הודעות לתקשורת בסוף הדיון בניסיון להציג הישג. ועד הטייסים הודיע כי "לא מנהלים חברת תעופה עם צווים ולא נכון לפגוע באופן חד-צדדי בעובדים" וכי "הנהלת אל על כשלה מלקבל צווי מניעה על מנת לרתק את מנהליה". מההנהלה נמסר כי "בית הדין קיבל את עמדת הנהלת החברה והורה על דחיית כניסת ההתפטרות של המפקחים לתוקף בהתאם להסכמה בדיון. בית הדין נתן רוח גבית להנהלת החברה והפנה את הצדדים למו״מ בנושא גיל 65 וחידד את הקשר בין ההתפטרויות למחלוקות במו״מ המתמשך". אך בנאמר באותן הודעות, שני הצדדים לא לגמרי מדייקים. במהלך הדיון השופטת אמרה כי לדעתה סיום התפקיד הניהולי באותו תאריך מצד 8 מנהלים מהווה צעד ארגוני ולא החלטה אישית אף שלא קבעה קביעה משפטית בנושא. מהצד השני, הדחייה שהזכירה ההנהלה היא למשך 24 שעות בלבד, אחריה היא צפויה לבקש דיון נוסף. כלל לא בטוח שגם הצלחה במשא ומתן תגרום למנהלים לחזור בהם. מי שהביע אופטימיות יחסית היה אבי אדרי, ראש ארגון עובדי התחבורה בהסתדרות, שצפה שלא יהיה מסובך להגיע להסכמות כאשר ההנהלה תבחר לשנות גישה.
חברת אל על, בעברה חברת התעופה הלאומית של ישראל, אשר הופרטה בשנת 2005 מהווה העדפה ראשונה בעבור ישראלים רבים, נמצאת בימים אלה בסכסוך עבודה אשר מאיים למוטט את יכולתה לתפקד ועלול גם לגרום לקריסתה, אם לא ייפתר במהירות.
