דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי ז' בחשון תשפ"ה 08.11.24
22.1°תל אביב
  • 18.3°ירושלים
  • 22.1°תל אביב
  • 21.1°חיפה
  • 22.4°אשדוד
  • 20.9°באר שבע
  • 25.4°אילת
  • 24.7°טבריה
  • 17.0°צפת
  • 21.3°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

"הכנתי את סידור העבודה לאחיות, ופתאום אני רואה את התאריך - שביעי לעשירי. זה עושה צמרמורת"

רותם חבר (צילום: יונתן בלום)
רותם חבר. "רצתי לחדר ההלבשה, עצרתי לרגע ונשמתי עמוק. אמרתי לעצמי, 'רותם, תעבדי כמו שאת מכירה וכמו שלמדת, ובעזרת השם יהיה בסדר ונציל אנשים" (צילום: יונתן בלום)

רותם חבר, האחות הראשית במחלקה לרפואה דחופה בסורוקה, מספרת על הטיפול במאות פצועים ב-7 באוקטובר: "עבדנו בשיתוף פעולה מטורף. באמצע הבן התקשר להגיד שהוא מוקפץ לדרום. אמרתי לו שיהיה בסדר והמשכתי". כדי להתאוורר מהמראות הקשים, היא הוציאה את האחים והאחיות לקטוף עגבניות ופלפלים: "גילינו שזה עושה לנו טוב, לעבוד כתף אל כתף בטבע"

דפנה איזברוך
דפנה איזברוך
כתבת
צרו קשר עם המערכת:

"המלחמה לימדה אותי שאני, ואנחנו בסורוקה, מסוגלים להכול", מספרת רותם חבר, האחות האחראית של המלר"ד (מחלקה לרפואה דחופה) במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע. "בשבעה באוקטובר אני והצוות שלי טיפלנו ביותר מ-600 פצועי מלחמה. היינו יכולים להתעייף, ולא התעייפנו. הציוד, התרופות, הדם יכלו להיגמר – ולא נגמרו. לא היינו חסרי אונים. טיפלנו בכולם בטיפול הכי טוב שאפשר. מבחינתי זאת גאווה גדולה".

בבוקר 7 באוקטובר חבר התעוררה עם בעלה דביר, ארבעה ילדיה, והוריה, בסוכה שבחצר ביתם ביישוב סוסיא בדרום הר חברון. "זה היה בסביבות שבע וחצי. ראיתי ושמעתי הרבה יירוטים בשמיים בתדירות מפתיעה. זה היה מוזר, כי באזור הר חברון בדרך כלל לא שומעים מטח משמעותי. התחלתי לחשוב שאולי צריך אותי במיון, אז פתחתי את הטלפון למרות שהיה חג, וראיתי סרטון של טנדר עם מחבלים שמסתובבים ברחבי שדרות". בזמן שחבר התכוננה לנסוע לסורוקה, דביר עלה על מדים, חבש אפוד ונסע לארגן את כיתת הכוננות של היישוב, ומשם המשיך לבסיס צה"ל בו הוא משרת כאיש קבע.

נשימה עמוקה
"כשהגעתי לסורוקה ראיתי המון מכוניות שפורקות פצועים, מסוקים, אמבולנסים, והאזעקות לא פסקו", היא מספרת, "עד אותו יום לא יצא לי לטפל בפצועי מלחמה. רצתי פנימה לחדר ההלבשה, ואז עצרתי לרגע ונשמתי עמוק. תמיד בכל הסבבים הייתי בעורף כאשת איש קבע, אבל עכשיו, לראשונה, אני אשת מקצוע חיונית. אמרתי לעצמי, 'רותם, תעבדי כמו שאת מכירה וכמו שלמדת, ובעזרת השם יהיה בסדר ונציל אנשים'."

פינוי פצועים ממתקפת הפתע של חמאס לבית החולים סורוקה בבאר שבע. "אף אחד לא היה עייף, אף אחד לא יצא החוצה. עבדנו בשיתוף פעולה מטורף" (צילום: דודו גרינשפן/פלאש 90)
פינוי פצועים ממתקפת הפתע של חמאס לבית החולים סורוקה בבאר שבע. "אף אחד לא היה עייף, אף אחד לא יצא החוצה. עבדנו בשיתוף פעולה מטורף" (צילום: דודו גרינשפן/פלאש 90)

בן של חברה נפטר על מיטת הטיפול
חבר נכנסה לעבוד בחדר הטראומה, אזור הטיפול בפצועים שנשקפת סכנה לחייהם או לאיבר גופם. "הפצועים זרמו. היו פציעות ירי כבדות שאנחנו לא רואים ביום-יום, וגם פצועים ששכבו הרבה זמן בשטח, עם חוסמי עורקים או שדיממו הרבה". אחד המטופלים שהגיע לעמדה שלה היה בן של חברתה, עובדת בצוות המשק של בית החולים. "הוא נפטר אצלי על המיטה", מספרת חבר. "זה עצוב, זה זיכרון קשה. גם הפראמדיקים של מד"א שהגיעו מהשטח ללא רוח חיים, זה היה נורא.

לא הרגשתי שהזמן חלף
"הייתי שם מ-8:45 בבוקר עד עשר וחצי בלילה, יצאתי רק פעם אחת לעשות קפה. זה היה אינטנסיבי מאוד, ואיכשהו גם לא הרגשתי שהזמן חולף. היו שם גם אנשים שנשארו ממשמרת לילה של היום שלפני. אף אחד לא היה עייף, אף אחד לא יצא החוצה. עבדנו בשיתוף פעולה מטורף".

בצהריים דביר התקשר. "עד אז לא חשבתי על העולם בחוץ, הייתי מרוכזת בעשייה ולא היה לי רגע לעצור ולחשוב על הוריי וילדיי." דביר בישר לרותם שחברם הטוב, מפקד יחידת 'רפאים' אל"ם רועי לוי, נהרג בקרב ברעים, ושדביר התבקש להחליף אותו בתפקיד. "מיד הבנתי מה זה אומר," אומרת חבר. גם הבן, ירדן, התקשר לעדכן שהגדוד שלו הוקפץ לדרום. "אמרתי לשניהם את הבדיחה הקבועה שלנו: 'במתינות ובשיקול דעת'. ואמרתי להם שיהיה בסדר. וזהו, המשכתי לעבוד."

"היינו יכולים להתעייף, ולא התעייפנו. הציוד, התרופות, הדם יכלו להיגמר – ולא נגמרו. לא היינו חסרי אונים. טיפלנו בכולם בטיפול הכי טוב שאפשר. מבחינתי זאת גאווה גדולה".

כתף אל כתף
חבר הרגישה כבר באותו היום תחושה של תמיכה וחיבוק מהחברה הישראלית. "פתאום, מתישהו במהלך היום, עמדה לידי מישהי זרה ושאלה איך היא יכולה לעזור. שאלתי אותה מי היא, והיא אמרה שהיא אחות מבית חולים כרמל בחיפה, ושבאה לעזור. היא ועוד מתנדבים עבדו איתנו כתף אל כתף, וזה הרגיש הכי טבעי בעולם."

חקלאות-תרפיה
פצועי המלחמה המשיכו להגיע למלר"ד של סורוקה גם בימים, בשבועות ובחודשים הבאים. האחים והאחיות עבדו במשמרות של 12 שעות למשך חודשיים, ואז נכנסו למה שחבר מכנה 'שגרת מלחמה' בה עדיין קיבלו פצועי מלחמה מעזה כמעט כל יום, ותוך כדי טיפלו גם בצרכים הרפואיים השגרתיים של תושבי הנגב.

אחים ואחיות בסורוקה מתנדבים בקטיף עגבניות ופלפלים (צילום: אלבום פרטי)
אחים ואחיות בסורוקה מתנדבים בקטיף עגבניות ופלפלים (צילום: אלבום פרטי)

חבר ארגנה ל-100 האחים והאחיות במלר"ד הפוגה שהותאמה לצו השעה: עבודה בקטיף פלפלים ועגבניות אצל חקלאים בעוטף עזה, פעמיים בשבוע, במשמרות. "קראנו לזה חקלאות-תרפיה", היא אומרת בצחוק, "פשוט גילינו שזה עושה לנו טוב, לעבוד כתף אל כתף בטבע. וגם הייתה מין הערכה הדדית, אנחנו אל החקלאים שעובדים את האדמה, והם אלינו, כי הם יודעים מה עברנו ומה ראינו בשבעה באוקטובר. הייתה תחושה שלאחיות ולחקלאים יש הרבה מכנה משותף."

רגע של נחת: לקבל חטופים ששוחררו
חבר והצוות שלה זכו גם לכמה רגעי נחת כשקיבלו את החטופים ששוחררו מהשבי בעזה: אורי מגידיש, בילאל ועאישה אלזיאדנה, מיה ואיתי רגב, אלמה אברהם ופרחאן קאדי. "המלר"ד הוא השער של בית החולים עבור כולם, כולל החטופים. כאן עשינו להם אבחון וטיפול ראשוני. כמובן שהכול נעשה ברגישות גדולה למצבם ולפרטיות שלהם ושל המשפחה. בכל פעם זה היה מבצע מרגש מאוד, וזכות להיות חלק ממנו."

מפגש איחוד של איתי רגב ג'רבי ואחותו מיה, ששוחררו משבי חמאס, בבית חולים סורוקה בבאר שבע. חבר: "בכל פעם זה היה מבצע מרגש מאוד, וזכות להיות חלק ממנו" (צילום: דוברות המרכז הרפואי סורוקה)
מפגש איחוד של איתי רגב ג'רבי ואחותו מיה, ששוחררו משבי חמאס, בבית חולים סורוקה בבאר שבע. חבר: "בכל פעם זה היה מבצע מרגש מאוד, וזכות להיות חלק ממנו" (צילום: דוברות המרכז הרפואי סורוקה)

עכשיו גם אני בחזית
הבעל דביר נשאר במילואים למשך חצי שנה, והבן ירדן נלחם בעזה. "בעלי בצבא מאז שהתחתנו, אז אני מכירה את המציאות הזאת. אבל עכשיו גם אני בחזית, וזה חדש לי."

חבר מספרת שהקהילה ביישוב תמכה מאוד במשפחה שלה. חברות ושכנות דאגו לילדיה המתבגרים בערבים שבהם הייתה בבית החולים, ואפילו ישנו בביתם כשעבדה במשמרות לילה.

"בעלי בצבא מאז שהתחתנו, אז אני מכירה את המציאות הזאת. אבל עכשיו גם אני בחזית, וזה חדש לי"

הכאב על מותם של חברים רבים שנפלו במלחמה מלווה אותה ביום-יום. על הקושי והמתח היא מתגברת בעשייה. "אני מוצאת את עצמי בין השכול וניחום אבלים, לבין המבצעיות והלחימה של דביר וירדן, לבין להיות בעצמי 'לוחמת מלר"ד' כפי שכינינו את עצמנו, עם כל הזיכרונות הקשים של 7 באוקטובר, אבל גם עם עשיה יום-יומית צפופה.

שביעי לעשירי, זה עושה צמרמורת
"לפני כמה ימים הכנתי את סידור העבודה, ופתאום אני רואה את התאריך – השביעי לעשירי. זה עושה צמרמורת. זה תפס אותי בהפתעה. אנחנו עדיין במלחמה, עדיין נוחתים כאן מסוקים עם פצועי מלחמה מעזה כל הזמן. רק החודש היו כאן נפגעי תאונת המסוק. המציאות הזאת לא עוזבת אותנו. ואנחנו, צוות סורוקה, לא נעזוב את תושבי הנגב, נמשיך לטפל במקצועיות ובמסירות בכל מי שזקוק."

פעמון

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״

נרשמת!