משפחות החטופים עמדו השבוע בפני דילמה קשה – איך לציין את פתיחת השנה החדשה, זמן שמזוהה עם התחדשות ותקווה, כשיקיריהן עדיין בשבי חמאס בעזה. במקביל, הפניית הקשב הציבורי לצפון והגבלות ההתקהלות במרכז הארץ היוו אתגר למאבק להשבת החטופים. חלק מקרובי החטופים והפעילים להחזרתם ציינו את ראש השנה דרך מחאה כואבת.

קרוביהם של החטופים ירדן, שירי, אריאל וכפיר ביבס ערכו שולחן "חג" מחוץ לביתם השרוף בניר עוז. ירדן ושירי הם הוריהם של כפיר בן השנה ואריאל בן החמש, הילדים הקטנים היחידים שככל הידוע נותרו בשבי חמאס. סביב השולחן ישבו אלי ביבס, אביו של ירדן, ויפעת זיילדר פז. לצידם היו שישה כיסאות ריקים: ארבעה שמייצגים את ארבעת בני המשפחה החטופים, ושניים נוספים לזכר יוסי ומרגיט סילברמן, הוריה של שירי שנרצחו ב-7 באוקטובר.

מאות בני משפחות חטופים ופעילים ציינו את ערב החג מול בית ראש הממשלה בקיסריה. המארגנים, משפחות החטופים שמפגינות מדי שבוע מול שער בגין בקריה (ובהן עינב צנגאוקר אמו של החטוף מתן צנגאוקר), מסרו: "שנה חדשה לא יכולה להתחיל עד שהחטופים יוחזרו, ורק אז הזמן יחזור למסלולו".

האירוע כלל מיצב של ארונות קבורה שעליהם נכתב "כולנו קורבנות הפקרה. מי שהפקיר בשבעה באוקטובר מפקיר מאז יום אחר יום, אחר יום". היה גם שולחן "חג" עם מפה שעליה נכתב בענק: "תכלה שנה והפקרותיה". המוחים הדליקו כתובת אש, ועליה המילה: "תקווה". בין משתתפי האירוע: תא"ל במיל' אמל אסעד, והיוצרת שירה גפן.

שולחן ה"חג" בקיסריה של המחאה למען החטופים (צילום: תום נבון, המחנות העולים)

במקביל, חלק ממשפחות החטופים ציינו את החג בארוחה בכיכר החטופים בתל אביב. נטלי בן עמי, שאביה אוהד חטוף, אמרה ל'כאן' מהכיכר: "שנה טובה זו לא. גם השנה שעברה עלינו היא לא טובה. אין מה לעשות, כל עוד הם שם לא תהיה שנה טובה. פשוט מחכים שהם יחזרו כבר, ושנוכל באמת להפוך את השנה הזאת לטובה".