ליאור אטיאס (36), נשואה לגיא ואם לאלמה, הגיעה למסיבת הנובה בחניון רעים עם צוות של עמותת 'עלם', כמתנדבת בפרויקט 'אנשים טובים'. היא נרצחה כשהיא לובשת חולצה כחולה שעליה מתנוססת בלבן הכתובת 'אישה טובה'. בים הרוע והאכזריות שהמטירו אסון ומחדל שבעה באוקטובר, סיפורה של אם צעירה, אוהבת אנשים, בעלי חיים ועציצים, שסיימה את חייה בדרך אכזרית כל כך, הוא זיקוק של אור בחושך, אישה טובה מול רוע מוחלט. תשעה ימים לא ידעו בני משפחתה מה עלה בגורלה.

חתונה בזכות הסטייק במסעדה

ליאור חדד וגיא אטיאס נישאו ב-2016, שנתיים אחרי שנפגשו. "עברנו לגור יחד חודש אחרי שהכרנו", מספר גיא (47), "שאלתי את החבר שהכיר בינינו: 'למה חיכית כל כך הרבה זמן?' הוא ענה שהוא חיכה שאהיה רציני, שארצה להתמסד. ליאור היא לא הטייפ שלי בגדול", מספר גיא בחיוך, "תמיד יצאתי עם אשכנזיות, אבל כשהכרתי אותה זה היה לי הכי טבעי בעולם. הכרנו, וזה היה דאן-דיל".

"מהצד שלה", מגלה חברתה הטובה נועה קוקס, "היא סיפרה לי שהיא התאהבת בגיא – שגם לא היה סגנון שלה בעיקרון – כשהוא לקח אותה למסעדה בתל אביב והזמין אותה לסטייק גדול, השקיע בה". גיא: "פשוט הקשבתי לה".

סטיקר לזכרה של ליאור אטיאס, וצמחים. "ההתעסקות בעציצים הייתה חלק מתהליך הריפוי שלה את עצמה" (צילום: יונתן בלום)

שנה אחרי החתונה נולדה אלמה (7), וליאור נכנסה עמוק לעסקי הגינון והעציצים. "ההתעסקות בעציצים", מספרת נועה, "הייתה חלק מתהליך הריפוי שלה את עצמה".

"לא היה לנו שום עציץ בבית של ההורים", מספרת מור חדד, אחותה הצעירה של ליאור, "זה הגיע פתאום באמצע החיים. הופתעתי מאוד, אבל היא כל כך אהבה את זה. כל פעם שבאתי והיה משהו חדש, היא הייתה לוקחת לטיול ומכריחה אותי להתעניין: 'תראי את זה, איך הוא גדל, איזה יפה'. פעם אחת היא הביאה לי סוקולנט הביתה. גרתי בדירת שני חדרים בתל אביב, אז הוא לא כל כך שרד. עכשיו, אחרי שהתינוק שלי אור כבר קצת גדל, יהיה יותר זמן, ניקח מפה עציצים ונשים אצלי בגינה. זו אחת הסיבות שעברנו לרחובות, לגור בדירה עם גינה, שיהיה לנו מקום לעציצים".

"אמרנו שהיא בטח מטפלת באנשים"

ליאור אטיאס הגיעה למסיבה כחלק מצוות של 'אנשים טובים', לטיפול וסיוע למי שנקלעו למצוקה רגשית או פיזית. "ליאור הגיעה להיות שם לצד באי המסיבה ברגעים שהיו צריכים תחושת ביטחון, חיבוק, מילה נכונה וטובה ומבט חם ואוהב", נכתב לזכרה בפוסט של עמותת 'עלם'.

View this post on Instagram

A post shared by ליאור חדד אטיאס (@lior.goodwoman)

נועה: "סיפרו שלפני שהתחיל כל הבלגן היא לא רצתה לישון, היא אמרה לכולם: 'לכו לישון, אני רוצה לתפוס את החבר'ה'. יש איזה סרטון, שבריר שנייה, כשבאוויר כבר יש אור קל, ואתה רואה אותה, חופרת, רוקדת לבד ברחבה, מאושרת".

ב-06:29, עם תחילת מתקפת הטילים, צוות 'עלם' התקבץ וניסה להיות "המבוגר האחראי" בשטח. בשלב מסוים, כשגברו היריות והטבח, הצוות התפצל. כשבני משפחתה של ליאור הבינו שהיא במסיבה, דודי אחיה הצעיר – התאום של מור – הצליח לדבר איתה.
מור: "דודי אמר לי שהיא במסיבה בדרום והם עכשיו מתקפלים וחוזרים, אז מבחינתי הכול היה בסדר. אז לא ידענו מה סדר הגודל של מה שקרה, הולכים למקלט, יוצאים מהמקלט, חוזרים, מבחינתי ליאור כבר בדרך הביתה, הכול בסדר".

אבל הזמן חלף והדאגה חלחלה. "היה כבר תשע וחצי", משחזרת מור, "הנסיעה זה כולה שעה וחצי, והיא לא עונה. צריך לראות מה קורה. אז התחלתי לחפש, לשאול את גיא. הוא אמר שהיא לא עונה, ודודי פרסם בפייסבוק פוסט שהיא לא עונה לטלפון".

נועה ידעה שליאור במסיבה, אבל הייתה בטוחה שהמסיבה מתקיימת בצפון. ואת הרוגע בשעות הראשונות אחרי שהבינה שחברתה בעין הסערה בדרום, היא מסבירה בכך ש"חצי מהפעמים היא לא הייתה עונה – או שנגמרה הסלולה, או שהרבה פעמים היא על שקט".

"ניסינו להתקשר למשטרה וגם למד"א, לכל מקום, ואף אחד לא ענה. בימים הראשונים היה כאוס. היחידים שכן דיברו איתנו ופנו אלינו ישירות זה כל החמ"לים האזרחיים"

מור: "אמרנו שהיא בטח מטפלת באנשים, אין מצב שהיא מפקירה מישהו מאחור, לא קורה. והיא לא אחת שתמות, אין מצב. אני הייתי עם בן הזוג אצל ההורים ברחובות וחשבתי שבטח בלילה היא תתקשר לגיא והכול בסדר. בבוקר למחרת קמנו ולא. עדיין הייתה איזושהי תקווה.

"נסענו לסורוקה. בכביש 34 עצר אותנו מחסום משטרתי, לא יודעת איפה, תחושת זמן מאוד לא ריאלית, ושם ראינו בן אדם או שניים באים מאיזשהו שטח, פוגשים את האבא שלהם. אתה אומר: 'היא תכף יוצאת משם, הנה, הם מתחילים לצאת, הם מתחילים להגיע'. ניסינו להתקשר למשטרה וגם למד"א, לכל מקום, ואף אחד לא ענה. בימים הראשונים היה כאוס. היחידים שכן דיברו איתנו ופנו אלינו ישירות אלה כל החמ"לים האזרחיים".

"הייתה תקווה שהיא חטופה, ולא אמרו לנו כלום"

התקווה תודלקה ממידע שהגיע מאחת מאותן רשימות שעברו כאש בשדה קוצים ברשתות החברתיות – רשימות הניצולים שהגיעו לחוף מבטחים בעוטף עזה, ובה הופיע השם 'ליאור חדד', שם המשפחה של אטיאס לפני הנישואין. "סימנים שדווקא אומרים אולי", אומרת מור, "בימים האלה זה דברים שנאחזים בהם. ניסינו ממש לאתר את המקום. ביום השני או השלישי, לא זוכרת מתי, מישהי מהבנות שהיו איתה בצוות התקשרה להגיד שהיא נפגעה בחזה".

באיזשהו שלב, איכון הטלפון של אטיאס הצביע על חאן יונס, ובמשפחה החלו לעכל את המחשבה שהיא חטופה. "הייתה תקווה שהיא חטופה, ולא אמרו לנו כלום. ואז ביום… ביום שני, 16 באוקטובר, באו אלינו נציגים מהעירייה להגיד לנו שזיהו אותה. זה הדבר היחיד שידעו להגיד, לא ידעו להגיד שום דבר חוץ מזה". עם אטיאס נרצחו בנובה גם סיגל לוי ויונתן ריכטר, שהיו חלק מצוות 'אנשים טובים' של 'עלם'.

"היא באמת אור, כריזמה מהלכת"

חסרונה של ליאור מורגש מאוד בחצר בית אטיאס ברחובות – זולה עם ספות ושולחנות קטנים, שני כלבים קשישים ואינספור עציצים. אחותה, חברתה הטובה, וגילי בראון, השכנה, מספרות על האור של ליאור בחיוך ועיניים דומעות.

חצר בית אטיאס ברחובות. חסרונה של ליאור מורגש (צילום: יונתן בלום)

גיא והחברות עם הכלבים בחצר (צילום: יונתן בלום)

"תמיד כשהיו שומעים שאני אחותה, היו אומרים לי: 'מה? את אחותה של ליאור? וואי, איזה אחות מדהימה יש לך. איזה יפה היא!'", מספרת מור, שאימצה את החתול ברוך חד העין שאחותה טיפלה בו.

נועה: "היא הייתה המלווה שלי בחתונה, אבל גם בגירושין. החברה הכי טובה בעולם, הייתי קוראת לה אחותי מבחירה, ואימא שלי הייתה קוראת לה בתי מבחירה".

"יצרנו פה מין אואזיס בתוך הבלגן", מספרת גילי, אימא של ניב ו'אימא שנייה של אלמה', כהגדרתה. "גיא וליאור הגיעו לפה בהיריון, אני כבר הייתי עם ניב, וליאור עשתה משפחה גדולה. במהלך השנים החצר הזו אירחה מאות אנשים, וליאור תמיד הייתה מסמר הערב. היא באמת אור, כריזמה מהלכת. יושבת עם רגל על השולחן, תמיד עם סיגריה, תמיד".

עוד מהחצר. "יצרנו פה מין אואזיס בתוך הבלגן" (צילומים: יונתן בלום)

"אלמה דומה לה – הצבעים, הטמפרמנט, תווי הפנים, ממש ממש דומה לה", אומרות בערבוביה נועה, מור וגילי. "היא מזכירה אותה בהתנהלות, באיך שהיא מחזיקה את עצמה בעולם, איך שהיא מסתובבת באיזו תחושה כזאת של ביטחון. זה מאוד מזכיר את ההתנהלות של ליאור בעולם".

ליאור ובתה אלמה. "היא מזכירה אותה בהתנהלות, באיך שהיא מחזיקה את עצמה בעולם, איך שהיא מסתובבת באיזו תחושה כזאת של ביטחון" (צילום: יונתן בלום)

פעם, מספרת נועה, אלמה הגיעה עם ליאור למרכז יום שק"ל (שילוב קהילתי) – חווה חקלאית לאנשים על הרצף האוטיסטי, שבה היא עובדת. "כשאלמה זיהתה חפצים שלה מהבית שלהם, היא שאלה: 'אמא, למה הצעצועים שלי פה? למה אנשים זרים משחקים בצעצועים שלי?', אז ליאור ענתה לה בטבעיות: 'תרמת אותם. תרומה ראשונה בחייך'. אחרי השלושים, כשהיינו צריכים לפנות מפה דברים במסות, אלמה עשתה מיון ותרמה לנו המון דברים. אמפתיה. ליאור הייתה אנושית".

מחסה לבעלי חיים פצועים

בשנים האחרונות עבדה אטיאס במרפאה וטרינרית ברחובות, והביאה את אהבתה לבעלי חיים לשיא של הגשמה. את הכלב ליר, על שם המלך, ואת מיה האמסטפית האפילפטית, היא אימצה מבית מחסה לכלבים מסוכנים; ובביתה מצאו במשך השנים מחסה כלבים, חתולים ואפילו תוכי, כולם פצועים, כך או אחרת. על הרגל שלה, בין שאר הקעקועים על גופה, היו מקועקעות גם כפות רגליים של כלב.

ליאור ובעלי החיים. אחרי הלווייתה הגיעו עשרות כלבים ובעליהם לחלוק לה כבוד אחרון (צילומים: אלבום פרטי)

מור: "היא תמיד רצתה לעשות משהו שקשור לחיות, אז פעם פשוט רשמתי אותה ללימודי אחות וטרינרית. היא למדה בבית דגן, ואחרי הלידה של אלמה עבדה אצל אחד המרצים שלה. היא אהבה את העבודה מאוד, הרגישה שזה הייעוד שלה".

אחרי הלווייתה של אטיאס, הגיעו עשרות כלבים ובעליהם לחלוק כבוד אחרון לאחות הווטרינרית שאהבה אותם והם אהבו אותה. במרפאה הכינו קליפ שלה עם בעלי החיים שבהם טיפלה (כלבים, חתולים, חולדות, תוכי וחמוס לבקן).

"הגינה הזו זה המקום של ליאור"

לא פחות מבעלי חיים אהבה אטיאס, כאמור, לטפח עציצים בגינת ביתה. "היא הייתה יושבת פה מעצצת, מעצצת, מעצצת", מספרת נועה, "לפני כמה שנים היא עשתה פרויקט – לקחה מיליון צמחים מהגינה ותרמה לפנימייה בנס ציונה. בשבעה באוקטובר, בנסיעות שעשינו גיא ואני בין בתי החולים, שלחתי לה תמונות, וכשחזרנו הביתה כתבתי לה שאני נוגעת לה בצמחים כדי לקבל ממנה התייחסות. היא שנאה את זה. הייתה עומדת מעל פריחה, מתמוגגת, ומזמינה את כולם להסתכל, אבל לא לגעת. כל הצמחים בקבר של ליאור זה הכול מפה".

בחצר. "אין בן אדם שהיה לו חג, יום הולדת, או כל אירוע אחר, שהיא לא הייתה מכינה לו מתנה מהגינה שלה" (צילום: יונתן בלום)

גילי: "אני כבר הספקתי לישון צוהריים ולקום, והיא עוד בגינה. היא אמרה לי: 'אני פה, נהנית, מה צריך יותר מזה?' הדבר הכי מדהים זה שאין בן אדם שהיה לו חג, יום הולדת, או כל אירוע אחר, שהיא לא הייתה מכינה לו מתנה מהגינה שלה. היא הייתה יושבת לדייק לכל אחד איזה עציץ מתאים לו.

"אמרתי לנועה מההתחלה, הגינה הזאת נשארת מתוקתקת, אין מצב שאת לא באה לפה. אני גרועה בצמחים, לא אשקה, לא אעשה כלום. ואת מבטיחה שאת באה, מנקה, שוטפת, מגזמת, משקה. הגינה הזאת תמשיך לחיות כמו שהיא הייתה, זאת הגינה של ליאור, זה המקום של ליאור. אי אפשר לקחת את זה".