כ-1,000 חברי קיבוץ ואורחים התכנסו היום (שני) בקיבוץ בארי לציון שנה ל-7 באוקטובר. ההתכנסות החלה בצעדה בקיבוץ עם שלטים למען החזרת החטופים. "אנחנו יוצאים בקריאה ברורה", נאמר במערכת הכריזה, "להחזיר את כולם עכשיו. את החיים לשיקום ואת הנרצחים לקבורה". המשתתפים צועדים בכובעים צהובים בחלק מהשכונות שנהרסו. הצעדה תסתיים בבית הקברות.

הצעדה התחילה בין חורבות שכונת הכרם. "אנחנו עומדים כאן כקהילה שכולה וכואבת", אמרה מרב סבירסקי, אחותו של איתי סבירסקי שנחטף לעזה ונרצח בשבי. "אנחנו דורשים את חזרתם של החטופים הביתה עכשיו. איבדנו יותר מדי. לא מוכנים לאבד יותר.

"הייתה לנו תמימות שמישהו פועל פה להצילו. ב-14 בינואר הבנתי שאיתי לא יחזור, ומשם המאבק על החזרתם זה מאבק על לחיות פה. המאבק על החטופים הוא מאבק על הערכים שלנו שעליהם ביססנו את כל תפיסת עולמנו וביטחוננו.

"אמרו שאי אפשר להתרגל למצב כזה, אבל המציאות היא שאפשר להתרגל להכול. גם לחטופים. במאבק יש הרבה רגעי תקומה ויש ייאוש. להתאייש זה לוותר לחיי אדם. בעידן של היום מלחמות לא מסתיימות בהכרעה ברורה, אלא בהסכמים. בסופו של דבר ייחתם הסכם בצפון ובדרום, השאלה במחיר של איזה חיי אדם".

יובל הרן, ששלושה מבני משפחתו נרצחו ושמונה נחטפו: "עד לפני שנה חיינו ביחד חיים שקטים של קהילה. כל פרצוף רוצה בטובתנו. הקיבוץ הוא בית, משפחה, ביטחון. אבל זה כבר לא ככה. לפני שנה חיינו, וכל תפיסת עולמנו, הכול הרוס. בבית הזה נרצח אבי. כל פעם שאני עם אחייניי שחזרו מהשבי, אני יודע שזה אפשרי. אפשר להחזיר אותם. אבא תמיד אמר להתמקד במה שיכולים לשנות ולהשפיע. כמה שאכעס ואבכה, לא אוכל להחזיר את אבי. אבל אני יכול עוד לזכות להחזיר את טל (שהם)", אמר וחיבק את ילדיו. בסיום דבריו קרא "אתם לא לבד", והקהל חזר אחריו.

אלה בן עמי, שאביה אוהד נחטף לעזה: "אני עומדת מול הבית שלנו, שנה שאבא מתעורר כל בוקר מחדש לזוועה הזו. מילים לא מספיקות לתאר את הגעגוע. אבל את הזוועות כן. אני רואה את המבט של אבא שלי אחרי שחטפו אותו. מבטח שמבטיח שהוא ישרוד. אחרי שנה של רעב, לחות וחום, של חנק וצמא. האם במנהרה הזו הוא עדיין חזק? איך אפשר לשרוד דבר כזה? כמה זמן עוד נצטרך להחזיק מעמד?"