״לשנה הבאה בניר עוז הבנויה", קרא יובל בזר, בן קיבוץ ניר עוז, בסיומו של טקס הזיכרון והמחאה לציון טבח 7 באוקטובר שנערך הבוקר (שני) בבית העלמין בקיבוץ ששכל 40 מחבריו, והפך לסמל ההפקרה והאסון.
מאות חברות וחברי הקיבוץ, שאחד מכל ארבעה מתושביו נרצח או נחטף באותה שבת ו-29 מהם עדיין שבויים בעזה, פקדו את בית העלמין במלאת שנה לטבח יחד עם אורחים נוספים, בהם נשיא המדינה יצחק (בוז'י) הרצוג, שגריר ארה"ב בישראל ג'ק לו וחברי הכנסת בני גנץ וחילי טרופר (המחנה הממלכתי). שורדות שבי, ניצולי אותו יום ומשפחות שכולות – כל אחד בקיבוץ הדרומי חווה על בשרו את מאורעות 7 באוקטובר 2023.
"6 בבוקר. ניר עוז. 7 באוקטובר, שנת 2023. גן העדן שלנו, 99% מהזמן. תיכף נפתחים שערי הגיהינום", אמרה בקול רועד חברת הקיבוץ רננה גומא, אימם של אור ויגיל יעקב שנחטפו לעזה ושבו בעסקה. גומא תיארה את הכרוניקה של אותו יום ואת הזוועות שהתחוללו בכל שכונה. "איפה הצבא??? זועקות קולות האימהות בקבוצות הוואטסאפ. שורפים אותנו. אין לנו אוויר. אין מילה אחת שתיטיב לתאר את השואה. אולי זו המילה. שואה. השואה שלנו בגן העדן שהפך באחת לגיהינום".
גומא תיארה את האוטובוסים המפויחים שחילצו את שורדי הטבח לאילת והוסיפה: "התפכחנו. אין יותר גן עדן. תם עידן. סוף הדרך. סוף לניר עוז. עייפי דרך, נותרנו ללא נתיב. גורשנו מגן העדן שלנו, והם עדיין בגיהינום".
שלוש קבוצות אוזכרו שוב ושוב בטקס: חברי הקיבוץ שנרצחו ונטמנו באדמתו, אלו שנרצחו ונחטפו ואלו שנחטפו ועדיין בחיים. עינב צנגאוקר, אימו של מתן ששבוי בעזה, ואילנה בת זוגו, עמדו בשולי הטקס.
כשהזמרת איה כורם שרה את השיר 'רקמה אנושית אחת', עומס הסמלים וכובד היום הכריעו את רוב הקהל. איילה מצגר, ממובילות המחאה נגד מדיניות ההפקרה של החטופים, נשברה. תמי מצגר, שורדת שבי שבעלה נרצח ומוותיקות הקיבוץ, פרשה הצידה אל החצבים, שמעתה ועד עולם יבשרו על בואו של יום השנה הזה.
"חייתי בקיבוץ הזה 23 שנים מאושרות", אמר בזר, "ועוד יומיים מזעזעים. תזכרו גם את השנים ולא רק את היומיים", ביקש בזר מהקהל, מחברי ניר עוז שבחרו לא לשוב אליו, וגם מאיתנו.
