כחלק מאירועי השנה למלחמה, וכאחת מהתארגנויות הנשים שקמו בעקבותיה, התאספה קבוצת "שומרות החיים", בה לוקחות חלק בין היתר מרווה זהר, רז אסתר קונס ומרים אליזבת טורמלין. בטקס מקוון שנערך לאחרונה, היו השלוש חלק מקריאה חזקה, לצד המלחמה ונוכחותו המתמדת של המוות שמגיע יחד איתה, להמשיך לשמור ולטפח את החיים.
המפגש הראשון התקיים ממש עם תחילת המלחמה, לפני כשנה. בנובמבר כבר קיימו טקס ברוח אחרת, שקורא לשמירה על שגרת החיים, לעמידה לצדם ולשמירה עליהם. הנשים כוננו ביניהן ברית, וקראו לעצמן "שומרות החיים". כחלק מציון אירועי השנה לטבח, קיימו טקס נוסף שאמור להיות אחד מתוך 70 טקסים שבמרכזם יצירת כוח שיוביל לתנועה המטפחת את החיים.
מרים אליזבת טורמלין מהרדוף היא אחת ממייסדות התנועה. לדבריה, "צמיחה תוך טראומטית" שבה מתבצע תהליך של ריפוי וצמיחה תוך כדי המלחמה המתמשכת היא תנועה מהפכנית. "זה הגיע מהמקום שבתוך כל התופת שחווינו ב 7 באוקטובר. שאלנו איך מביאים קול ששומר על החיים בזמן שכולן במקום של הישרדות. הרגשנו שחסר את הקול הזה וזה מה שאנחנו בוחרות לבטא".
המקום של למצוא אמירה בתוך הכאוס של המלחמה היה מקום שחיבר בין הנשים. "יש היסטוריה מורכבת וסכסוך מורכב, ואם היה ניצוץ קטן פעם אז גם הוא נשבר. ההבנה היא שזה שעכשיו כך כל רע לנו זאת הזדמנות שלא צריך להחמיץ. אם היה אפשר להתעלם לפני המלחמה מהמצב אז עכשיו כבר אי אפשר".
הרצון לעשות שינוי במציאות אצלה מגיע מאמונה שאפשר גם אחרת. "יש הבנה שלא יהיה ביטחון בלי הסכם שלום. ואפשר ליישב סכסוכים. בעבר עשינו הסכם עם מצרים והשאלה היא איך עושים את זה גם היום. אין לנו עתיד אחר אם לא יהיה פה שינוי. להגיד אין פרטנר זה כבר נדוש. כרגע אפשר להצטרף כדי ליצור תנועה. מה שעשינו היום זה ההתחלה של 7 כפול 10 אירועים. יצירה של מרחבים של אבל והלל שיכולים לתמוך בריפוי ושינוי".
לדבריה, תוכנית המפגשים היא לתת מקום לאבל, ולכאב שיאפשר למשתתפות לפרק ולשחרר כדי שיהיה מקום לדמיין ולראות את האפשרות שיכול להיות אחרת. ״אנחנו רוצות שהמהלך יתן כוח ולהראות שאפשרי ליצור מציאות דרך הדמיון שהוא כמו כלי הבריאה הראשוני. בסוף כל אירוע מתוכנן אקט של חסד שמראה מה החלק שלנו ביצירת תרבות של שלום".
לחלום על שלום, לחזק את הסולידריות
הטקס נעשה בשיתוף עם עמותת "אמ"ן- אדמת מרפא נשית" מייסודה של מרווה זהר. זהר הקימה מסלול לימוד שנקרא גינקוסופיה, שמעמיד במרכזו את תחום הרפואה ההוליסטית לנשים. לדבריה, במלחמת לבנון השנייה כתושבת הצפון היא נקלעה גם לירי טילים ומצאה את עצמה במנוסה לאיזור בטוח. "האינסטינקט הראשוני שלי עם תחילת המלחמה היה להתפלל", היא מספרת בטקס. ״אמרנו שאנחנו לא רוצות מלחמות. וזה הטבע האמיתי של כולם".
זהר אומרת שהאינסטינקט הזה לתפילה היה משמעותי גם במלחמה הזאת. עם תחילת המלחמה ב 7 באוקטובר, צוות מאמ"ן ירדו לים המלחה ואחר כך לאילת כדי לתמוך ולסייע עם המפונות, שחלקן הן נפגעות פשעי המין של ארגון הטרור חמאס. "ובשיחה על הים באילת שאלנו איפה הקולות לשלום. מה האפשרות שלנו לפעולה. אספנו את כל מי שרצתה וזה היה המרחב שהחזיק אותנו. נתנו את השם, 'שומרות על החיים', אחר כך עשינו טקס ראשון בירושלים ומשם המשכנו".
לדבריה, הכוונה היא לתת מקום לרפואה דרך האבל. ולקיים את מה שהיא מכנה "צמיחה תוך טראומטית" שבה ככל שאנחנו מתנסות בהבנה בחיבור שהאנרגיה היצירתית זמינה לנו אפשר להצמיח. 70 הטקסים יהיו מורכבים מארבעה חלקים: חלק ראשון של צמיחה, שיכלול סיפורים ושיחות, החלק השני יהיה טקס מסורתי-אפריקאי שמהותו לתת מקום להתחברות לכאב מתוך תפיסה שהאבל הוא מחייה, החלק השלישי הוא לחלום על שלום, והאחרון הוא חיזוק הסולידריות, שמטרתו לסיים עם אקט של חמלה.
רז אסתר קונס, הצטרפה לקריאה גם כן והשתתפה בטקס היסוד שהתקיים אז בירושלים, מקום מגוריה. לפני המלחמה היא עסקה לדבריה בעבודת פיוס וחינוך. היא הדריכה קבוצות של נוער פלסטיני יהודי וניהלה מכינה קדם צבאית, ובתום שירות המילואים שלה השנה היא נשמעת מלאה תקווה. "עוד לא מצאנו את הנוסחה לחיים המשותפים פה, אבל זה שלא מוצאים את התרופה לסרטן לא אומר שסוגרים מעבדות אלא שפותחים עוד. צריך קהילה תומכת לזמנים בהם שוכחים את זה".
