עמותת מדרסה פועלת להנגיש את השפה הערבית לכולם. "יש קפיצה עצומה במספר האנשים שרוצים ללמוד ערבית מתחילת המלחמה", אומר ל'דבר' גלעד סוויט, בן 33 מירושלים, המייסד השותף והמנהל המקצועי של העמותה.

לדבריו, מוטיבציות הלמידה מגוונות: יש שאומרים 'אני חייב ללמוד עכשיו כי אני לא מרגיש בטוח'; יש מי שהרצון לקחת את המציאות בידיים מניע אותו; יש מי שרוצה את זה כדי לחולל שינוי חברתי; ויש גם כאלו שמבינים שזה טוב לקריירה. "יש גם אנשים שהמלחמה דחקה אותם ללמוד את השפה רק כדי שאם יחטפו אותם או ינסו להרוג אותם, הם יבינו את החוטפים ויתמודדו עם זה יותר טוב. אני כמובן לא מאחל שהסיטואציה הזו תקרה לאף אחד מאיתנו בחיים, ומקווה שנוכל להשתמש בסט הכלים של השפה כדי לקדם חיים בריאים במזרח התיכון".

משמעות המילה מדרסה בערבית היא בית ספר. העמותה הפכה בעשור מאז הקמתה לקול ייחודי שמעבר ללימוד השפה, יוצר באמצעותה מפגש. סוויט טוען כי לעתים תכופות הערבית משמשת עבור הציבור היהודי כלי ולא שער למפגש. "צבא למשל הוא לא מקום שבו פוגשים עַרְבִיוּת כמקום של היכרות תרבותית וחברתית. יש אובייקטיפיקציה של מי שנתפס אויב". גם בבית הספר, מספר סוויט מניסיונו האישי, לימודי ערבית אינם כוללים העמקה בתרבות ובחברה הערבית.

להבין את החסמים

מה שפתח עבורו את הצוהר לעיסוק בנושא היה חבר דרוזי מהצבא. "התחברתי אליו, היינו יושבים במשמרות לתוך הלילה ומדברים, והיה שם מפגש מבלבל – מצד אחד, כאמור, ערבית בצבא על כל המשתמע מכך, ומצד שני, לשבת עם חבר לקפה ולדבר איתו בשפתו. ערבים תמיד ערבים נתפסים כשונה וכאחר. הדרוזים יושבים בנפרד מהיהודים, וגם אם היהודים יודעים ערבית, הם לא משתמשים בה בתור גשר".

הוא נחשף לשפה הערבית כשהסתובב בעיר העתיקה בירושלים, כשיצא לאכול חומוס עם המשפחה או לפאב עם חברים, ונהג להשתמש בה. "חברים אמרו: 'איך יש לך כוח לערבית?' – הם רצו לנתק את הערביות שהכירו בצבא מההמבורגר בסוף השבוע. אני דווקא התעניינתי בחיבור".

"חברים אמרו: 'איך יש לך כוח לערבית?' – הם רצו לנתק את הערביות שהכירו בצבא מההמבורגר בסוף השבוע. אני דווקא התעניינתי בחיבור"

אחרי שחרורו מהצבא חש סוויט שהוא רוצה ללמוד לתקשר טוב יותר בערבית. למרות לימודיו בבית הספר והתרגול שלו בשירות הצבאי, הוא לא הצליח לתקשר בערבית ברמה ששאף לה, והתעניין מהם החסמים שמנעו ממנו להשיג זאת. "השאלה המעניינת היא אילו חסמים חברתיים, פסיכולוגיים ואולי אפילו פיזיים יש בינינו לבין מה שמזוהה כערבי, שלא מאפשר לראות את המפגש הזה כמפגש ולמלוא הפוטנציאל שבו להתגשם".

לדבריו, אם לימוד הערבית אינו מכוון להיכרות מעמיקה עם התרבות והשפה, הוא עלול דווקא לחזק את ההפרדה. "ככל שאנחנו מנקים את הלימוד מדימויים מאיימים, זה מאפשר תקשורת בריאה יותר".

בהתאם לתפיסה זו, רוב צוות המורים של מדרסה הוא ערבי, כדי שיהודים ישראלים לא יפתחו מבט חיצוני, שלומד על האחרים. "כששומעים אותי מדבר ערבית אומרים לי ללכת לעבוד במוסד. זה הקשר בין יהודים לערבית. אנחנו רוצים לשנות את זה: יש מיעוט יהודי ברוב ערבי במזרח התיכון, וזה מוזר שהקבוצה של היהודים לא תהיה מסוגלת לקשור בערבית. אנחנו מתקנים את העוול ההיסטורי הזה, ומלמדים את הקבוצה הזאת של היהודים את השפה הערבית".

"אנשים אומרים: 'אני מת לדעת ערבית'"

הוא מדגיש שהרעיון של חיבור בין יהודיוּת לערביוּת לא הומצא במדרסה. "יש שיח כזה שהערביות שייכת לערבים ואין קשר ליהודים. אבל יש 24 מדינות דוברות ערבית לידנו, רבע מהאוכלוסייה פה דוברת ערבית, בירושלים 40% ערבים ורוב האוכלוסייה היהודית לא דוברת את השפה. זה פער במציאות, אבל אנחנו מתקנים. זו השלמה של החסר, זו בנייה מחדש, זו יצירתיות, יזמות, וזה תיקון עמוק של מה שלא השכילו לעשות הרבה שנים".

לדבריו, לימודי ערבית לכולם נמצאים כיום בקונצנזוס בכל הקשת הפוליטית. "אנשים אומרים: 'אני מת לדעת ערבית'. יש לזה מגוון מוטיבציות, וכולן לגיטימיות, להוציא את הקצוות. כשאני מלמד בכיתה את המילה 'תמם', שאומרת 'בסדר' או 'טוב', ואני רואה את התלמידים שוברים שיניים ומתאמצים, אני חושב איך זה יכול להיות. אלה הרגעים של הנתק החברתי, הפסיכולוגי. רוב המילים הערביות שדוברי עברית משתמשים בהן הן קללות, וזו בעיה".

"יש הפרדה במפגש החיים בין יהודים לערבים, וכשנכנסים למערכות מעורבות כמו אוניברסיטה, גם שם אין חיבור. לא יושבים באותם בתי קפה, לא יוצאים לאותם מקומות, לא לומדים באותן מערכות חינוך, לא בצבא ביחד. לכן אנחנו משקיעים בחיבור"

ההפרדות האלה מכוונות?
"זו תוצאה של כל מיני בחירות. יש הפרדה במפגש החיים בין יהודים לערבים, וכשנכנסים למערכות מעורבות כמו אוניברסיטה, גם שם אין חיבור. לא יושבים באותם בתי קפה, לא יוצאים לאותם מקומות, לא לומדים באותן מערכות חינוך, לא בצבא ביחד. לכן אנחנו משקיעים בחיבור. כשאתה פוגש מישהו שמצטייר כל החיים, בכל המערכות – המדיה, השיח החברתי – כאויב, ומגלה שהוא לא אויב, אתה מבין שהייתה איזושהי טראומה, איזשהו מטען אנרגטי. ואז יש אפשרות ריפוי, של להגיד 'אה, אולי טעינו לגביו'".

אתה יכול להבין מנין הפחד הזה מגיע?
"כן. אנחנו יודעים אחרי 7 באוקטובר, ולא רק, שיש לנו גם אויבים שאנחנו חייבים להתמודד איתם. יש סיבות להרגיש פחד כששומעים ערבית, ובטח בתקופה האחרונה. אני רוצה להבין מה הבן אדם אומר. אני רוצה להסתובב בהרגשה טובה. כשבן אדם ערבית בטלפון ברכבת הקלה, אני רוצה לדעת שהוא קובע תור לרופא ולא מנסה לפגוע בי.

"אנחנו המקום היחיד שמאפשר לאנשים ללמוד בחינם, ולא ביוטיוב, אלא בקורסים מקוונים, אפליקציה, פודקאסטים. מעבר להתמודדות עם מציאות אלימה, אני מקווה שנתחיל להשתמש בערבית לבניית מציאות בריאה יותר לכולם".

"מדמיינים שחקן ב'פאודה'"

בעשור מאז הקמתה הפכה מדרסה למפעל של ממש. בתור המנהל המקצועי, סוויט אחראי לתהליכים הפדגוגיים של מחקר, פיתוח, בחינת ההשפעה ותיאוריית השינוי של הארגון. "אנחנו כל הזמן בודקים איך אנחנו מגשימים את החזון. אנחנו רוצים לתת לכל ישראלי וישראלית את ההזדמנות ללמוד ערבית, להכניס אותם לתהליכי למידה, ואז ליצור מפגש שמאפשר גם ללמוד יותר טוב, אבל גם מפרק את הניכור והצבאיות שאנחנו חיים בהם כאזרחים בישראל".

"אני לא שואף שעובדי עירייה, ביטוח לאומי או משרד הפנים יהיו מומחי דיאלקטיקה ערבית כמוני, אלא שידעו את הרמה הבסיסית כדי לתת שירות שוויוני יותר בשפה הערבית, ולהיות פחות מתוסכלים"

יש עשרות מורים שמלמדים ברחבי הארץ חברות הייטק, חברות ממשלתיות, אנשים פרטיים, מתנ"סים וקהילות. "יש לנו למשל שיתוף פעולה עם עיריית ירושלים, שבו אנחנו מכשירים סטודנטיות ממזרח ירושלים ללמד ערבית מדוברת בכיתות ד' עד ח' במערב העיר".

לימוד השפה לוקח זמן. הדימוי של דובר ערבית בישראל מעט שגוי. "אנשים מדמיינים שחקן ב'פאודה', אבל יש רמות שונות לשפה. אין לנו בכלל בישראל את השיח של ה-CFR, מדרג ידיעת השפות האירופי. יש רמות ושלבים".

שואלים כל תלמיד לאיזו רמה הוא רוצה להגיע?
"כן, יש גם הבדלים בהשקעת הזמן והכסף. בשביל A1 צריך 200 שעות כדי ללמוד, להשקיע 200 שעות, עולה X כסף או X זמן פנוי, וזה דבר שאפשר כבר לדמיין. השמות אצלנו זה ערבית למתחילים ומתקדמים. אני לא שואף שעובדי עירייה, ביטוח לאומי או משרד הפנים יהיו מומחי דיאלקטיקה ערבית כמוני, אלא שידעו את הרמה הבסיסית כדי לתת שירות שוויוני יותר בשפה הערבית, ולהיות פחות מתוסכלים".

כדי לאפשר בפלטפורמה המקוונת קורסים פתוחים שרובם ללא תשלום נדרשים תקציבים רבים. רוב המימון מגיע מהפעילות עצמה, מגיוס תרומות ומתמיכה של קרנות ושל אנשים פרטיים. "המחירים שלנו הם מהנמוכים בשוק, כי אנחנו רוצים לאפשר אותם לכמה שיותר אנשים".

חמש שנים קדימה סוויט בונה על התפתחות נוספת. "צריך להיות מרכז ללימוד ערבית בכל עיר מרכזית בישראל, שמלמד לתקשר בערבית, במובן של תקשורת בין-אישית ושיפור היחסים. אם לפני עשר שנים זה היה בלוג ביוטיוב, ב-2018 זה הפך להיות קורסים מקוונים, ב-2020 התחלנו עם קורסים עם מורים – ואני רוצה להרחיב את הדבר הזה כדי להגיע לתוכנית במשרד החינוך. אני מקווה שהתוצאות של העבודה הזאת יתבטאו ביצירת עולם שבו אנחנו לא נמצאים במלחמה מתמדת. אבל זו לא המטרה היחידה שלנו. אנחנו לא פה רק כדי למנוע מלחמות, אלא כדי ליצור קשרים משמעותיים וחזקים יותר, מעבר למצב פוליטי כזה או אחר".