בית הנשיא הודיע היום (רביעי) על מקבלי אות נשיא המדינה לגבורה אזרחית, אות שהנשיא יצחק הרצוג הכריז עליו לראשונה השנה. האות יוענק לזוכים בטקס רשמי בבית הנשיא לאחר שמחת תורה.
הזוכים:
1. משה ואליעד אוחיון ז"ל – משה אוחיון ז"ל ובנו אליעד ז"ל, תושבי אופקים, נרצחו ב-7 באוקטובר בזמן שסייעו לאזרחים בעיר, לאחר שיצאו מהממ"ד בביתם ופעלו לפרוץ את המקלט השכונתי לתושבים חסרי מיגון. בגבורתם סייעו לרבים מהתושבים להיכנס למקלט ולהינצל מירי המחבלים באזור שבו שהו תוך שהם מנהלים קרב יריות מול מחבלים רבים וכל זאת עם אקדח אחד בלבד שנמצא ברשותו של משה. במהלך אחד הקרבות שניהל משה מול מחבלים, הוא נפצע קשות, ובנו אליעד חש לסייע לו שתוך זמן קצר מצא את מותו לצד אביו. בפועלם של משה ואליעד מנעו פגיעה בתושבים רבים מאופקים.
2. יוסף אל-זיאדנה – אל-זיאדנה, בן לעדה הבדואית, תושב רהט, נהג מיניבוס במקצועו, הסיע צעירים לחגוג בפסטיבל הנובה. עם פרוץ מתקפת הטרור בבוקר 7 באוקטובר, קיבל יוסף שיחת טלפון מאחד הצעירים שהסיע קודם לכן ובלי להסס יצא לחלץ את הצעירים מהמסיבה. יוסף הציל את חייהם של 30 משתתפים במסיבת הנובה ברעים, חילץ אותם תחת אש והביא אותם לבתיהם אף שנשקפה סכנה לחייו.
3. ליאון ז"ל ועומר בר – ליאון ז"ל, תושב גדרה, ועומר בנו, תושב תל אביב, הצילו יחד עשרות אזרחים מהקרבות בשדרות ומהטבח בפסטיבל הנובה ב-7 באוקטובר 2023. ליאון ז״ל, אלוף משנה במילואים, יצא מביתו בגדרה במטרה לחלץ פצועים ולהציל חיים. הוא נסע אל עבר התופת וחילץ צעירים שנמלטו מפסטיבל הנובה. בכמה סבבי הצלה חילץ כ-60 נשים וגברים למקום מבטחים. למוחרת, ב-8 באוקטובר, ליאון יוצא שוב, הפעם יחד עם בנו עומר, במטרה לאתר ניצולים ולסייע לזק"א באיתור גופות. בדרכם חזרה הביתה הבחינו ליאון ועומר ברכב משטרתי ירוי, ועצרו לבדוק אם יש צורך בחילוץ וסיוע, אך נתקלו במחבל חמוש שהסתתר ברכב. המחבל ירה בליאון ועומר. השניים נפצעו וליאון לא שרד את הפציעה הקשה ונהרג.
4. עוז דוידיאן – עוז, תושב מושב ׳מסלול׳, יצא בבוקר 7 באוקטובר לעבר יישובי העוטף, לשטח פסטיבל הנובה, לאחר שנודע לו כי באזור מסתתרים פצועים וניצולים רבים מהטבח. דוידיאן, שהכיר את השטח היטב, יצא עם הטנדר הפרטי שלו בכ-15 גיחות תחת אש לאזור, כשבכל גיחה כזו אסף מהשטח כמה אנשים שהתחבאו והעביר אותם למושבים פטיש ומסלול. בחלק מהגיחות אף נתקל במחבלים, ניהל איתם קרב יריות מנשקו האישי, ונטרל אותם. בגבורתו עוז הציל עשרות בני אדם מן התופת.
5. טלי חדד – טלי, תושבת אופקים, אימא לשישה ילדים אשר כולם משרתים בעת הזו בצה"ל, בסדיר ובמילואים, שהתה ביום שבת 7 באוקטובר בביתה עם בנה איתמר – לוחם בצה"ל. למשמע היריות מיהר בנה איתמר לצאת ולהציל כמה שיותר אנשים והיא בירכה אותו לדרכו. טלי לא נשארה אדישה לקולות התופת, הניעה את הרכב ונסעה יחד עם בתה מיטב בעקבות בנה להציל חיים. עם הגעתה לשטח, פגשה בפצוע הראשון – בנה איתמר. טלי העבירה את בנה לטיפולם של אנשי מד"א, ולאחר מכ, פינתה במו ידיה 12 פצועים נוספים למקום בטוח, כשהיא נוסעת הלוך ושוב באומץ ובתושייה רבה, במוקדי האש ותחת אש.
6. גיבורי המרפאה בבארי –
- עמית מן ז״ל – תושבת קיבוץ בארי, הייתה כוננית ביום שבת 7 באוקטובר במרפאת הקיבוץ. ברגע שהבינה שיש בחוץ אירוע גדול עם פצועים, היא לבשה מדי מד"א, לקחה תיק ויצאה במטרה להציל חיים. הפצועים הראשונים של כיתת הכוננות כונסו למרפאת השיניים עוד לפני שמונה בבוקר. עמית, הרופא התורן דניאל והאחות נירית הוזעקו למקום והתחילו לטפל בחמשת הפצועים. בהקלטות של מד"א היא נשמעת מטפלת בפצועים במסירות. בשיחה האחרונה ב-14:13 סיפרה בבכי שהמחבלים ירו בה ברגליים, ורצחו את כל הפצועים. החיילים שהגיעו למקום סיפרו שעמית עשתה לעצמה חוסם עורקים והתנהלה בגבורה.
- נירית הונוולד-קורנפלד – תושבת קיבוץ בארי, אחות במקצועה, התעוררה בבוקר 7 באוקטובר לצלילי אזעקות ופיצוצים. תוך דקות ספורות הבינה שלא מדובר בעוד יום מתוח בגבול ויצאה מביתה עם תיק העזרה הראשונה אל עבר מרפאת השיניים הקיבוצית. יחד, בשיתוף פעולה עם עמית מן ז״ל, הן טיפלו בפצועים בשטח ובהמשך פינו אותם למרפאת השיניים והזעיקו את ד"ר דניאל לוי. כך במשך שעות ארוכות, בעוד משפחתה בביתה בלעדיה, נירית המשיכה לטפל בפצועים הזורמים אל המרפאה. לבסוף מחבלים פלשו אל המרפאה ונירית הצליחה להסתתר באומץ רב בשירותים עד להגעת כוחות צה״ל למקום. עם הגעת הכוחות, התעקשה נירית לחזור לביתה, לחלץ את בני משפחתה לאחר כ-14 שעות של תופת איומה.
- ד"ר דניאל לוי ז"ל – עולה חדש מפרו, אב לשניים, ורופא במרכז הרפואי סורוקה, שהה בבוקר 7 באוקטובר עם משפחתו בביתו בבארי. זמן קצר לאחר שהחלו האזעקות קיבל טלפון מנירית שהזעיקה אותו למרפאת השיניים לטפל בפצועים. תוך דקות דניאל היה במרפאה לאחר שנפרד מאישתו ליהי ומשני ילדיו. פצוע שניצל בזכות הטיפול הרפואי של דניאל סיפר כי דניאל השרה תחושת בטחון ורוגע על אף קרב היריות שהתקיים מחוץ למרפאה. נירית, עמית ודניאל טיפלו ללא הפסקה בפצועים עד השעה 14:00 כאשר פרצו המחבלים את המרפאה, זרקו רימון לעבר דניאל ורצחו את עמית ביריות. בהודעתו האחרונה לליהי אישתו כתב דניאל שהוא בסדר ומקווה לטוב.
7. נועם וישי סלוטקי ז״ל – נעם וישי ז"ל, אחים, תושבי באר שבע, יצאו בזה אחר זה ביום שבת 7 באוקטובר להילחם ולהציל חיים. בגבורה רבה הגיעו האחים לקיבוץ עלומים, שם הם מנהלים קרב למול מחבלי חמאס כשהם מצוידים בנשקיהם האישיים בלבד. כתף אל כתף ניהלו האחים קרב עיקש מול עשרות מחבלים על גדרותיו של הקיבוץ. איכון הטלפונים שלהם העיד על קרב מתיש, כמו גם סרטונים ממצלמות הרחוב שמתארים את העוז והגבורה של צמד האחים שיצאו מביתם מתוך תחושת שליחות אישית וערבות הדדית. גופותיהם נמצאו זו לצד זו, ומוקפות במחבלים, רק לאחר חמישה ימים.
8. מוטי עזרא – מוטי, תושב בת חפר, נסע בבוקר יום שבת 7 באוקטובר, יחד עם בנו עמית לחלץ את בתו ניצן שחגגה בפסטיבל הנובה. מוטי היה בין האזרחים הראשונים שהגיעו לעוטף וגילה את הזוועות ובדרך לבתו נתקל בצעירים רבים שהתחננו לעזרה. למול הדילמה הקשה, בחר מוטי להציל בגבורה ובאומץ רב 30 אזרחים נוספים למקום מבטחים, ורק לאחר מכן שב לחלץ את בתו מ'מיגונית המוות' שבה התחבאה.
9. דהיש, איסמעיל, רפי וחמאד קרינאווי – בני העדה הבדואית, תושבי רהט, יצאו מביתם ביום שבת ה-7 באוקטובר, לאחר שנודע להם כי בן משפחה נוסף נעדר בקיבוץ בארי. בדרכם להציל את בן משפחתם, פגשו בצעירים שברחו מפסטיבל הנובה וכך בארבעה סבבי הצלה נסעו בני משפחת קרינאווי לחלץ ולהציל צעירים רבים, בהם בני קיבוצים שנמלטו מהתופת. רק לאחר מכן חילצו גם את בן משפחתם הישאם ובת קיבוץ בארי שהתחבאה איתו.
10. בן בנימין שמעוני ז״ל – בן ז״ל, תושב אשקלון, נסע בשבת לפנות בוקר, 7 באוקטובר, לפסטיבל הנובה. עם פרוץ מתקפת הטרור של מחבלי חמאס, בן פעל בקור רוח, ומתוקף היותו נהג מנוסה שהכיר את השטח היטב, ביצע נסיעות חוזרות כשהוא אוסף אל רכבו נוסעות ונוסעים שאינו מכיר במטרה להצילם מהתופת. על אף הבקשות החוזרות מקרוביו שלא יחזור לאזור שורץ המחבלים, בן חזר, ובאומץ רב חילץ נשים וגברים בשלושה סבבי הצלה. בסבב הרביעי בצומת עלומים נתקל במחבלים שחטפו מרכבו שניים מהנוסעים ורצחו אותו ונוסע נוסף.
11. קטגוריה מיוחדת לציון גבורת הילדים –
- רומי שירה סויסה – רומי, בת שמונה, תושבת שדרות, ביתם הבכורה של אודיה ודולב סויסה ז״ל אשר נרצחו באכזריות על ידי מחבלי החמאס במהלך ניסיונם להימלט מהתופת ולהציל את משפחתם. רומי הסתתרה ברכב בו נרצחו הוריה, בעוד שהיא מגוננת על אחותה הקטנה ליה, רק בת 3. לאחר זמן מה שוטרי שדרות מגלים את רומי ואחותה ומצילים אותן – בין רומי לאיש השב״ס יאיר מאיר אבינועם מתנהל דיאלוג ובו שואלת רומי שאלה מטלטלת ״אתם של ישראל?״ המתארת את בגרותה וגבורתה הבלתי נתפסת של רומי בת ה-6 המגוננת על אחותה הצעירה לאחר ששני הוריה נרצחו מול עיניה.
- ילדי משפחת תעסה – קורן ושי, תושבי קיבוץ נתיב העשרה, היו בבית אביהם גיל תעסה ז״ל, כשהחל מטח הרקטות ב-7 באוקטובר, הבן הגדול אור ז"ל היה בחוף הים בזיקים, שם נרצח, וזוהר אחיהם הנוסף הסתגר עם אימו סבין בביתה בממ"ד. קורן בן ה-12 ושי בן ה-8 רצו יחד עם אביהם גיל למיגונית שמחוץ לבית. מחבלי החמאס שחדרו ליישוב זרקו רימון לעבר המיגונית, ובמעשה גבורה בלתי נתפס – זינק עליו גיל והקריב את עצמו למען הצלת שני בניו. לאחר מכן ברחו הילדים לביתם, אך שם המחבלים חברו אליהם והעבירו עמם שעות של אימה. קורן בן ה-12, גילה תושייה גדולה כשניסה לתקשר עם המחבל במטרה להציל את חייו ואת חיי אחיו הקטן שי. לאחר שהצליחו לברוח בעודם פצועים, הם מצליחים להגיע באומץ רב לבית אימם, ויחד הם מסתתרים עד להגעת כוח החילוץ. בכל הזמן קורן דאג לאחיו שי שנפצע בעינו, הרגיע אותו וטיפל בו. הנשיא הודיע לסבין תעסה, אמם של קורן ושי, ואור ז"ל, על ההחלטה להעניק להם את אות הגבורה האזרחית.
- ילדי משפחת עידן – מיכאל ועמליה, תושבי כפר עזה, ילדיהם של סמדר ורועי ז״ל אשר נרצחו במתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, הסתתרו במשך 14 שעות בארון בבית, לאחר חטיפת אחותם הצעירה אביגיל לעזה, וחולצו לבסוף על ידי יחידת יהל״ם. מיכאל ועמליה העבירו שעות ארוכות בארון בעוד אמם ז"ל הייתה מוטלת בחדר ללא רוח חיים. השניים דיברו לאורך כל הזמן עם עובדת סוציאלית שסייעה להם לעבור את השעות מבלי להישבר. בהקלטה מרגע החילוץ ניתן לשמוע את הרגע שבו פתחו הילדים את דלת ביתם ללוחמים באומץ רב.
