ירדן ביבס, החטוף בעזה כבר יותר משנה, יציין היום (חמישי) יום הולדת שני בשבי החמאס, ובכך יהיה לחטוף הראשון שמציין יום הולדת שני בשבי. משפחתו של ירדן ציינה אתמול את יום הולדתו בכיכר החטופים בתל אביב. המשפחה הקדישה עבורו מיצב בהשראת המילה "Home".
"אנחנו לא משפחה שחוגגת יותר מדי בימי ההולדת", אמרה עופרי ביבס, אחותו של ירדן בכיכר, "נפגשים לארוחת ערב ועוגה. שירי תמיד מכינה לך עוגה מושקעת בקטע מוגזם וגם כתר כמו של הילדים בגן. כמה המציאות הזאת רחוקה מאיתנו עכשיו? קיצוניות בלתי נתפסת.
"כמה הייתי רוצה היום לקבוע ארוחת ערב יחד, לצעוק עליך שוב שתשב כבר ותעזוב את הפלאפון ושתפסיק להעיר לאריאל ולפחד עליו כל רגע. כמה אתה בטח מפחד עליו עכשיו. כמה הייתי רוצה שוב לצחוק עליך, על הדרך בה אתה תופס את העולם. תמיד שחור-לבן, בלי אמצע. נכון ולא נכון, צודק וטועה. כמה שהמושגים האלה איבדו משמעות בשנה האחרונה. מה יותר נכון ומוצדק מהלחזיר אתכם הביתה?
"תמיד היית גם עם המשפחה שלך, טוטאלי. הם לפני הכל. גם באותו יום החיים שלהם היו לפני הכל ועשית כל מה שיכולת כדי להציל אותם. שנה עברה מאז הפעם האחרונה שנפגשנו. עשרה חודשים מאז הפעם האחרונה שראיתי אותך – רזה, תשוש וכל כך עצוב.
"מה אאחל לך? חופש. אוויר. אור שמש. נשיקה של שירי, חיבוק מאריאל וכפיר. שרק יחזירו אותך כבר, שתחזור לצחוק, לחייך את החיוך המדבק שלך שמגיע עד לעיניים, שנראה כאילו איפרת עם מסקרה ועיפרון. כמה היית מתעצבן בתור ילד כשחשבו שאתה בת. כמה אני נעלבתי שאמרו שאתה יפה ולא אני. שתחזור לחיים, תחזור חי. שפשוט תהיה פה ותצחיק אותנו שוב. כמה חסר לנו לצחוק, כבר שנה.
"בשנה שעברה, בבוקר יום ההולדת, עוד לא ידענו מה עלה בגורלך, ואני כבר תיארתי את הגרוע מכל. בימים שקדמו העליתי פוסטים בבקשה לעזרה לחפש אותך בין כל הסרטונים והתמונות שהופצו ברשתות.
"בגלל שלא יכולנו לשיר לך שיר יום הולדת, הקראתי יחד עם דוד שיר למעלות. ממש ברגע שסיימנו לקרוא, קיבלנו שיחת טלפון ובסיומה נשלחו אלינו לראשונה תמונות החטיפה. זה היה אות החיים הראשון. אני מבקשת היום לקרוא שוב בתקווה שיגיעו אלינו עוד בשורות טובות".
