"נערכנו בזמן אפס", מספרת חסיה בכר, מנהלת מוקד המידע והשירות של ההסתדרות, "והכול תוך כדי תנועה והפנמה של גודל המצוקה, הבלבול והכאוס. כבר בשבת התחלנו בכתיבת הנחיות ונהלים שיאפשרו לנו לתת מענה לכל פונה ולטפל בכל פנייה, מעבר לנושאים השוטפים שבהם מטפל המוקד מדי יום. עבדנו עם הלשכה המשפטית באגף לאיגוד המקצועי בכל הקשור בדיני עבודה ובשותפות עם אגף הדוברות של ההסתדרות".

מ-8 באוקטובר הפך מוקד המידע והשירות של ההסתדרות למוקד חירום לאומי. ניתן בו מענה אנושי, מקצועי ואפקטיבי לכל פונה, גם למי שאינם חברי ההסתדרות, במהלך כל ימות השבוע. כשרוב המסגרות הממשלתיות התעכבו במתן מענה, תפס מוקד ההסתדרות את תפקיד המבוגר האחראי ופתח את שעריו ושירותיו לכל מי שהיה זקוק למידע, סיוע, הכוונה, עזרה או כל דבר אחר.

בין השאר, קיבל המוקד בקשות סיוע בפינוי בהול של משפחות תושבים מעוטף עזה ומצפון המדינה אל מתקני ההסתדרות, שהיו"ר ארנון בר-דוד פתח לטובת הציבור.

בכפר הנוער עלומים בכפר סבא, מבית משען של ההסתדרות, נקלטו 11 משפחות מפונות משדרות ומאשקלון. "הבנתי מייד כמה זה מבורך, חשוב וערכי, ונערכנו במהירות לבצע התאמות ליחידות הדיור עבור המשפחות שמגיעות", מספרת מנהלת הכפר יערה קולבסקי. "אני מאמינה שכשיש מקום בלב, אפשר לעשות הכול. הבנתי את צו השעה, והבנתי גם שיש כאן הזדמנות גדולה עבור ילדי הכפר. בהתחלה היה להם קשה, אבל ראינו איך לאט לאט הם נפתחים, מבינים ומתמסרים. הם עברו שיעור שרק בית הספר של החיים יכול ללמד. שיעור בראיית האחר, בחמלה כלפי מי שקשה לו יותר ממה שלך קשה, שיעור בנתינה ובתרומה חברתית".

נוסף על כך, ההסתדרות העמידה לטובת 200 מפונים מהדרום את המכון הבינלאומי למנהיגות בבית ברל. "הגיעו אלינו אנשים עצובים, מפוחדים, כואבים והמומים", מספרת ענבל ג'וריני פרץ, מנכ"לית המכון. "לא יכולתי להבטיח להם שהכול יהיה בסדר, אבל הבטחתי לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי להקל עליהם את הכאב ואת ההתמודדות".

כשבוע מתחילת המלחמה, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים בהסתדרות ייצר מנגנון סיוע למפונים שהתארחו במוסדות ההסתדרות. "פתחנו קליניקה", מספרת ג'וריני פרץ, "וקיימנו טיפולים קבוצתיים ופרטניים. היה לזה ערך מדהים. ממש העמידו אנשים על הרגליים".

סיוע נפשי ותמיכה במילואימניקים

גם אחרי שאוישו כל מתקני ההסתדרות, המשיך המוקד ליזום שיתופי פעולה עם גורמים חיצוניים, בהם בתי מלון ובתי הארחה על חשבון ובתשלום ההסתדרות. "אנשים ממש התחננו שנעזור להם לברוח משם", מספרת בכר. "היו שיצאו עם בגדים על גופם או שקית קטנה עם כמה דברים. לא נשארה עין יבשה של אף נציג שטיפל בפניות הללו, השיחות היו קורעות לב".

במה עסקתם מלבד מציאת פתרונות למפונים?
"המוקד לא עצר לרגע מלתת מענים בתחום הליבה, בכל הקשור בדיני עבודה ובזכויות עובדים. צריך לזכור שמדובר בימים מלאי בלבול ואי-ודאות בקרב עובדים שלא יצאו לעבודה כי גויסו למילואים, שמרו על המשפחה, או נאלצו לסגור עסקים".

מוקד המידע החל לקבל פניות גם מאזרחים מפוחדים שנזקקו לסיוע נפשי. "מייד קידמנו שיתוף פעולה מוצלח ואפקטיבי עם הסתדרות הפסיכולוגים בישראל ועם איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, שנתנו באמצעות ההסתדרות מענה למאות פניות של אזרחים. תגברנו את מספר הנציגים במוקד כדי לתת מענה לכל פונה. המוקד עבד סביב השעון, כולל בסופי שבוע ובחגים".

בתור מנהלת המוקד, תפקידה להנחות ולגבות את העובדים ולתת מענה אישי ורגיש לכל פונה. "הנחיתי את חברי הצוות שלי להיות קשובים, רגישים, לאפשר לאנשים לדבר ולפרוק וגם לבכות אם צריך. הנציגים ליוו כל פונה עד להשלמת המעגל הטיפולי, עקבו ושמרו על קשר עם הפונים גם לאחר סיום טיפול. בסיטואציה שהיינו בה, אנושיות, אמפטיה והכלה הן סוד ההצלחה. אני יכולה לתת דוגמה אחת מתוך מאות, של פנייה שהגיע למוקד באחד הלילות מחיילת מילואים שביקשה סיוע במזון. אחראית המשמרת, מיטל דה פז, דאגה לגייס כסף, ותוך כמה שעות שלחה חבילת מזון מכובדת ועשירה ליחידת המילואים של החיילת.

״אחד האתגרים היה לזהות בכל בקשה את הצורך הקונקרטי מתוך מכלול המצוקות העולות בשיחה. "בגאווה גדולה אומר שלא נשארה בקשה אחת ללא מענה, ובמרבית המקרים הטיפול הסתיים ביום הבקשה".

ד"ר חזי יוסף, מנהל כפר הנוער כנות של נעמת, מספר שאירוח המפונים דרש התאמות רבות. "הגיעו משפחות עם ילדים קטנים ונדרשנו להיערך בצורה שתאפשר את שהייתם. קיבלנו עזרה גדולה מההסתדרות ומנעמת בכל הקשור לציוד כמו מיטות לתינוקות, עגלות, תחליפי חלב, חיתולים וכן הלאה.

״הבנו שאנחנו מטפלים כאן באנשים שעומדים בפני התמודדות מורכבת – הבתים שעזבו מאחור, חלקם כאלו שאי אפשר לחזור אליהם, המשפחות שמפוזרות בארץ, האבדות בנפש של קרובי משפחה, הטראומה שחוו בשבת הארורה, ובעיקר חוסר הביטחון והיעדר הוודאות מה יהיה מחר, וביום שאחרי ובזה שאחריו.

"ילדי הכפר יצרו קשר אישי עם המשפחות והיו עבורן מקור לעזרה, בעיקר עם הילדים הקטנים. הם שמרו עליהם ואיפשרו להורים קצת זמן חופשי למרחב נשימה, לצאת להסתובב ברחבי הכפר, לשבת בשקט לשתות קפה, או לנוח לשעה. היה בכך יתרון משמעותי עבור ילדי הכפר, שבאמצעות ההירתמות שלהם חיזקו את תחושת המסוגלות והערך העצמי, והחזירו לעצמם קצת מתחושת השליטה שנלקחה מהם, ומכולנו, ב-7 באוקטובר".