"זו מצווה להביא אור ונחמה"

"עם תחילת האזעקות ב-7 באוקטובר, קיבלנו הודעה להיות בזמינות מלאה, אף שלא היינו בכוננות", מספרת ענבל אלוש, 29, הנדסאית חשמל עם רישיון חשמלאי ראשי, עובדת השטח היחידה באחזקת רשת בחברת החשמל, שאמונה על נפת נגב במרכז ביצוע באר שבע. "כעבור כמה שעות כבר הוקפצנו לתקן כבל קרוע ששיבש את אספקת החשמל בגילת ליד אופקים. היו מחבלים באזור והתקבלו התרעות כל הזמן, אבל עוד לא ממש הבנו את ההתרחשויות. כשיש שיבושים באספקת החשמל – אנחנו יוצאים לדרך, בכל מצב. אין שאלה".

מה התפקיד שלך?
"אני עוסקת בתיקון תקלות, החלפות ותיקון ציוד תקול כמו שנאים, ראשי כבלים, חוטים קרועים וכן הלאה. מרכז ביצוע נגב כולל בין היתר את חצבה, ערבה, ספיר, ים המלח, דימונה, רהט, שדרות ויישובי העוטף".

איך אתם מתמגנים?
"הבמה שאנחנו עובדים עליה בגובה ממוגנת, וכולנו עם אפודים וקסדות. כשאת בגובה 17 מטר ויש אזעקה, אין זמן להוריד במה ולרוץ לתפוס מכסה. האמת שברוב המקומות שעבדנו בשטח הפתוח אין בכלל מחסה. ההנחיה היא להתכופף, ואם אפשר לשכב על הרצפה עם ידיים על הראש. ואני מוסיפה: להתפלל. בהמשך התלווה לצוותים איש ביטחון עם נשק. זה תרם קצת לתחושת הביטחון שלנו".

היו לכם אבדות בנפש?
"איבדנו במלחמה ארבעה עובדים שטיפלו בתקלות ברחבי הארץ, והיו עוד מספר עובדים שנפצעו. הסיפור המפורסם של דני אלוש ז"ל, שנהרג מאש כוחותינו במהלך עבודת תיקון בעוטף, הוא הסיפור האישי שלנו. דני היה ראש הקבוצה שלי, איש יקר, חבר קרוב והאבא של כולנו. המוות שלו פגע בכולנו. לא תיפקדנו כמה ימים. זה אירוע שקשה להבין ולעכל".

את לא מפחדת?
"בטח שכן. מפחדת מאוד. אבל אני מאמינה בבורא עולם ובשליחות של העבודה שלי. גם ככה מ-7 באוקטובר אנחנו בחושך אחד גדול, אז אם אני יכולה להביא קצת אור ונחמה – זו מצווה. כשאין חשמל ואנשים יושבים בחושך ובקור בלי חימום, או בקיץ בלי מזגן, אז אם אני מתמקדת בכך שאני יכולה להדליק להם חזרה חיים, זה ממלא אותי בכוחות".

ענבל אלוש, עובדת שטח במרכז ביצוע באר שבע: "הסיפור של דני אלוש ז"ל, שנהרג מאש כוחותינו במהלך תיקון בעוטף, הוא הסיפור האישי שלנו. דני היה ראש הקבוצה שלי, איש יקר, חבר קרוב והאבא של כולנו. המוות שלו פגע בכולנו"

למה אין יותר נשים בשטח?
"זו לא עבודה שגרתית לאישה. עבודת שטח, סביבה גברית, תנאים קשים: חום, קור, בוץ, גשמים, אזעקות, יש הרבה ויתורים שלא כל אישה מוכנה לעשות. יש גם סיכון בעבודה הזו, וצריך להביא בחשבון שזו עבודה פיזית לא קלה".

ובכל זאת את עושה אותה.
"נכון. אני אוהבת מאוד את העבודה. את האתגרים וגם את הקשיים. זו עבודה מגוונת, כל יום אנחנו במקום אחר ויש לי הרבה סיפוק. אני גאה בעצמי על הדרך שאני עוברת. כל יום לומדת משהו חדש, גם בעבודה וגם על עצמי".

מה את לוקחת איתך מהחודשים האלה?
"בעיקר משפט שדני היה אומר לנו כל הזמן: תגידו תודה כל יום שאתם חוזרים הביתה בריאים ושלמים. הוא כבר לא יאמר אותו, אז אני אמשיך את דרכו".

"הפעם ההתגייסות עוצמתית וגדולה"

כבר ב-07:00 בבוקר באותה שבת קיבל חיים גרוטס, שעובד בהרכבה חשמלית באשכול צפוני בחברת החשמל, קריאה להגיע לימ"ח במחנה נחל שורק. גרוטס נשוי עם ארבעה ילדים, סב לנכד ומתגורר בקריית אתא. במילואים הוא רס"ר גדוד MLRS בתותחנים, הכוח האלטילרי היבשתי הגדול ביותר של צה"ל. "בהתחלה נערכנו לירידה של כל הגדוד לעוטף", הוא מספר. "כשהתחיל להתחמם בצפון, הגדוד התחלק וחלק עלה לרמת הגולן. אנחנו שם בכוננות דרוכה".

ואיפה אתה היית?
"גם וגם. עשיתי מסע דילוגים בין שני חלקי הגדוד, לבדוק את תקינות הציוד ולתת את המענה שנדרש בכל ענייני הלוגיסטיקה".

יש נשים בפלוגה?
"יותר מ-20% הן לוחמות, והן מדהימות. לא מוותרות לעצמן, בתנאים לא תנאים, בקור, בבוץ, ללא שינה, הן מתפקדות בצורה יוצאת מן הכלל. בכלל נפעמתי מהדור הצעיר שלנו, המלא במוטיבציה, רוח קרב וציונות".

מה ריגש אותך?
"החיבוק מהעם וגם מחברת החשמל. ועד העובדים וההנהלה עטפו אותנו באהבה אינסופית. הרגשנו שכולם מאחורינו".

כעבור חודשיים החל גרוטס לסייע בענייני הלוגיסטיקה גם ליחידת 'רוכב שמיים'. "היחידה אחראית על תצלומי אוויר במהלך הלחימה", הוא מסביר. "הם העיניים של המדינה. יחידת עילית מופלאה, שעובדת עם כל הכוחות שלנו: מטכ"ל, הנדסה, גולני, צנחנים, גבעתי וכן הלאה. ממש התאהבתי בהם".

מה אהבת בעבודה איתם?
"ראשית, הם חבר'ה איכותיים וסופר מקצועיים. היה תענוג לראות אותם בעבודה. מכיוון שהם מצטרפים לכל הכוחות שלנו בשטח, נחשפתי באמצעותם לעוצמה האדירה של צה"ל. אחת הקצינות, סרן מרוכב שמיים, נכנסה לעזה עם גדוד 9 של השריון.  הייתה 100 יום בטנק עם המג"ד וניווטה להם את הפעילות. המג"ד לא הסכים לתת לה לצאת להתרעננות כשהם בפנים, אמר שהוא לא זז בלעדיה. עד כדי כך הם אנשים טובים".

מה קורה בזמן הזה בחברת החשמל?
"אנחנו בונים ומשדרגים תחנות משנה. יש הרבה פרויקטים בעבודה, צריכים לעמוד בלו"ז ביצוע,  ויש מחסור כוח אדם כי חלקנו עדיין במילואים, כולל מנהלים בתפקידי מפתח. יש לנו פרויקט של הקמת תחנת משנה מתחת לאדמה בגבעתיים, שדרוג תחנה בקצרין, סיום פרויקט בזכרון יעקב, יש לנו שלושה צוותים שעובדים בהקמת תחנת טרנספורמציה פנימית, ושני צוותי תקשורת ותיקון תקלות של סיבים אופטיים. אנחנו עובדים בכל מצב, בכל תנאי מזג אוויר. לזה אני קורא מסירות".

חיים גרוטס, עובד הרכבה חשמלית באשכול צפוני: "היו לא מעט הפסקות חשמל ספורדיות במקומות שבהם פגעו שיירי יירוט או רקטות בעמודי מתח ובמתקנים אחרים של החברה. עובדי החברה פועלים במסירות ובאחריות ראויה לשבח לתיקון הפגיעות והצליחו להחזיר את אספקת החשמל הסדירה לתושבים"

מה היו הפגיעות הכי קשות באספקת החשמל מאז תחילת הלחימה?
"היו לא מעט הפסקות חשמל ספורדיות במקומות שבהם פגעו שיירי יירוט או רקטות בעמודי מתח ובמתקנים אחרים של החברה. בתחילת המלחמה החברה ספגה פגיעות רבות בתשתיות שלה, שגרמו להפסקות חשמל מקומיות, אך אלה הלכו והתמעטו. עובדי החברה פועלים במסירות ובאחריות ראויה לשבח לתיקון הפגיעות והצליחו להחזיר את אספקת החשמל הסדירה לתושבים".

מה אתה מרגיש ששונה במלחמה הזו?
"אנחנו במלחמה שיש בה חזית בחזית וחזית בעורף. כולם חיילים במלחמה הזו. גם האזרחים. וכל החזיתות פעילות. לא זוכר אירוע כזה. ויש גם אחווה הדדית. תמיד ידענו להתגייס כחברה למען החיילים, ובטח בעיתות מלחמה או בסבבים. הפעם מרגישים אחרת כי זה הרבה יותר עוצמתי וגדול. זו הזמנות להודות לחברים שלי מהמחלקה בחברת החשמל שהגיעו בימי שישי בצהריים לשטח, גם בעוטף, להכין לנו פלאפלים חמים ומנחמים ועוד מיני מטעמים. מבחינתי זה לא מובן מאליו".