העסק: חוות דרך התבלינים בקיבוץ חולתה. שנת הקמה: 2007. הבעלים: חיים ובן צוקרמן. היקף פעילות: 50%.
בכניסה לחנות של חיים צוקרמן ריח מתקתק של תה מתערבב בריחות תבלינים שמזכירים בישול חמים של בית. עד לפני המלחמה, המקום היה שוקק חיים וגדוש בלקוחות. "את העסק הקמתי ב-2007 בעקבות תהליכי ההפרטה בקיבוץ", מספר חיים צוקרמן (78). "קודם לכן עבדתי בשורה של תפקידי ניהול בקיבוץ, בין היתר מרכז משק ומנהל מפעל. כשהתקרבתי לגיל הפנסיה חיפשתי עבודה חדשה ומקור הכנסה וכך עלה הרעיון להקים את החנות".
חיים הקים את העסק במשותף עם בנו בן. "אנחנו למעשה זכיינות של חוות דרך התבלינים בבית לחם הגלילית. אנחנו מוכרים מגוון רחב מאוד של תבלינים אבל מתמחים גם בתערובות מוכנות: לבשר, לעוף, לקציצות, לתפוחי אדמה, לאורז, לכל דבר. יש לנו כאן את כל החליטות – חליטות בריאות שמתאימות לכל מיחוש, לצד חליטות טעימות ומיוחדות שמשלבות פירות וצמחי מרפא".
צעירה שנכנסת לחנות מבקשת חליטה שמתאימה צינון וחיים מפנה אותה מיד למדף מימין לדלת. "לצינון מתאים הלחך והסמבוק שיש שם", הוא ממליץ, וניגש לארוז קליפות תפוז מיובשות ללקוח אחר. "יש היום טרנד לנסות ולצרוך כמה שאפשר חומרים טבעיים ולהימנע מכדורים. יש לנו פה אפילו 'חליטת און' לשיפור כוח הגברא", הוא מתלוצץ. לצד התה והתבלינים, הוא מוכר גם מוצרים משלימים רבים – קנקנים, מטחנות, כוסות, ציוד למטבח ומוצרים רבים מהגליל – דבש, יין, סבונים ועוד.
"הפגיעה בעסק קשה מאוד"
לאה צוקרמן, בת זוגו, מספרת שבעבר לא נהגה לבשל הרבה, אבל מאז שהחנות קמה, היא אוהבת לארח, לבשל ולהשתמש בתערובות התבלינים שהם מוכרים. הם נפגשו בנח"ל, הוא בן למייסדי הקיבוץ והיא חברת גרעין בהרצליה שהיה מיועד בכלל לצובה, אבל בסופו של דבר הקימו את משפחתם בחולתה. "אני פולניה, במקור הכרתי בעיקר מלח ופלפל", היא מודה. "היום אני מתעסקת בתבלינים. יודעת לספר דברים על התכונות שלהם, השימוש, ההיסטוריה. תראו איזה שפע! זה שינה לי לגמרי את הביטחון באירוח ובבישול. באים אלי אורחים וזה מדהים".
"העסק שלנו מבוסס מאוד על תיירות פנים, כי הקהל המקומי באזור שלנו הוא לא מאוד גדול אבל חולתה נמצאת בדרך להרבה מסלולים ואזורים תיירותיים בגולן ובאצבע הגליל. בשגרה היו מגיעים לכאן המון חבר'ה שבאים לטייל ולנפוש בגליל, בצימרים". לאה מוסיפה: "היו מגיעים לכאן אוטובוסים, היינו פורשים להם כיסאות והייתי מספרת להם על תולדות הקיבוץ, הראשונים שעבדו אצל איכרי יסוד המעלה, על ייבוש אגם החולה, וכמובן על העסק עצמו ועל התבלינים".
עכשיו אומר חיים, אף אחד לא מגיע לאזור והתיירות ירדה לאפס. "הפגיעה בעסק קשה מאוד. ירידה של כ-50% במכירות, כשמי שמגיע עכשיו זה בעיקר קהל מקומי מהאזור". כדי לחזק את העסק, התחילו להכין חבילות למשלוחים. "אנחנו מכינים אריזות שי שאפשר להזמין מאיתנו, קיבוצים, וועדים, מוסדות. אנחנו מאוד אוהבים לשלוח את הדברים הטובים שלנו לכל הארץ", אומרת לאה. היא מספרת שאלו שמגיעים לחנות, מגיעים על פי רוב לא רק לקנות תבלינים אלא גם לשבת, להנות מעט מהריח והאווירה המרגיעה.
"ההוצאות ירדו מעט, קונים פחות מלאי"
לפני המלחמה עבדו בעסק חיים ובנו בן, עם שתי עובדות שכירות, שבגלל המלחמה יצאו לחל"ת. "ב-2023 המדינה עוד עזרה קצת, באוקטובר עד דצמבר. אבל מאז ינואר אנחנו לא מקבלים כלום. עכשיו החליטו לתת משהו לעסקים בגליל ובצפון, ואנחנו מחכים לראות אם נקבל משהו, אבל עוד לא ראינו אגורה. אנחנו לא מוכרים כעסק תומך תיירות, למרות שאנחנו לגמרי מתבססים על תיירות ובגלל זה אנחנו לא מקבלים הטבות. ההוצאות ירדו מעט כי צמצמנו בכוח אדם ואנחנו קונים פחות מלאי, אבל עדיין יש שכירות שצריך לשלם, ארנונה".
חיים מודה שהוא מודאג. "העסק לא יוכל להמשיך להתקיים ככה עוד הרבה זמן. חיכינו שנה והחלטנו להמתין עוד חצי שנה, אבל כבר סימנו דד ליין – אם עד פסח המציאות לא תשתנה, נצטרך לסגור. זה יהיה מצער. אני פנסיונר ואני מאמין שאסתדר, אבל העסק גם של הבן שלי שיצטרך למצוא עבודה אחרת".
"המדינה צריכה לגמור את המלחמה, להזיז את החיזבאללה מהגבול. להחזיר את החטופים. זה הכי חשוב", אומר חיים. לדבריו, לו לפחות היה סיוע כלכלי שיכסה לכל הפחות את ההוצאות הקבועות, המצב היה משתפר בהרבה.
ניתן ליצור קשר בפייסבוק, באתר או בטלפון 04-6915008.
