פצועי צה"ל שיצטרכו להגיע לבית לוינשטיין ברעננה כחלק מתהליך השיקום שלהם, וישתמשו בקו המטרו העתידי M1, ייאלצו לרדת בתחנה המרוחקת כמעט חצי ק"מ ממרכז השיקום. זאת במסגרת פשרה בנושא מיקום התחנה, שככל הנראה תתקבל בנושא, למרות התנגדות עיריית הרצליה.
"הנגישות ברכב פרטי רעה, רעה מאוד. החניון היום קטן מאוד. אני מגיע לשם לפעמים, ואני חונה מחוץ למרכז השיקום. דמיין לעצמך מה צריך לעשות פצוע בשיקום. חייבים לדאוג לזה", אומר ארי ארבל, נציג ארגון נכי צה"ל ברעננה, שבוע לאחר שהסתיים שלב הדיונים על תוואי המטרו M1, וההחלטה עברה אל הוועדה לתשתיות לאומיות (ות"ל). במרכז הקונפליקט: תחנת המטרו רעננה מערב ומידת קרבתה לבית לוינשטיין, המרכז השיקומי הגדול בארץ, שבהצעה המקורית הייתה מרוחקת ממנו כ-1.2 ק"מ.
עיריית רעננה וארגון נכי צה"ל התקוממו, בטענה שמדובר במרחק שלא יאפשר למטופלים הסובלים מפציעות שיקומיות להגיע לבית החולים ללא רכב, אך עיריית הרצליה טענה שלא ניתן לוותר על הקירבה לתחנת הרכבת רעננה מערב ולשכונות החדשות של הרצליה הקרובות אליה.
לאחר מאבק ממושך, הוות"ל הציעה פשרה – תחנת המטרו תועבר למרחק של כ-450 מטרים מבית לוינשטיין, ומסוע חשמלי יסיע נוסעים את המרחק המוצע לבית לוינשטיין.
בעיריית רעננה וארגון נכי צה"ל קיבלו את הפשרה, אך עיריית הרצליה וגורמים נוספים מתנגדים בתוקף, ודורשים לשוב ולהצמיד את התחנה אל הרכבת.
"הפשרה היא לא מיטבית", אומר ארבל, "אבל בסוף 200 מטר לפה, 100 לשם – העיקר שזה לא ייפול על זה".
בעיריית הרצליה כאמור מתנגדים בכל תוקף, ונציגיה טוענים שהפרדה בין תחנת הרכבת לתחנת המטרו היא החלטה תחבורתית תמוהה, שאינה נהוגה בתחום בארץ ובעולם, ותפגע בשימושיות התחנה עבור הנוסעים.
יצוין, כי לעיריית רעננה יש אינטרס נוסף לקרב אליה את התחנה: ליד בית החולים עומד להיפתח מרכז מסחרי גדול, שצפוי למשוך מבקרים רבים לקומפלקס הרפואי המתרחב.
הטענה: מניעי עיריית הרצליה נדל"ניים
המחלוקת בין העיריות החלה עוד בתחילת העשור, מעט לאחר פרסום מתווה קו המטרו M1, קו מהיר של מערכת הסעת הההמונים של גוש דן. חלקו הצפוני של הקו מתוכנן לחבר את גוש דן לאזור השרון, ויתפצל בגלילות לזרוע צפונית, שתעבור ברעננה והרצליה, וצפון-מזרחית, שתעבור בערים רמת השרון, הוד השרון וכפר סבא.
חלקו הצפוני של הקו היה מלכתחילה בעייתי יותר, עד כדי כך שב-2022 הוחלט לפצל אותו מהקו הדרומי, כדי שזה יוכל לעבור לשלב הביצוע. אולם גם אז תחנת רעננה מערב הייתה לאבן המחלוקת העיקרית; עם פרסום מתווה התוכניות הראשוני של הקו, הוגשו לוות"ל כ-250 השגות – מתוכן כ-89 נסובו סביב תחנת רעננה מערב, שהיא אחת מבין יותר מ-20 תחנות.
המאבק הגיע לשיאו בחודש האחרון, כששימוע מיוחד בנידון נערך בנוכחות החוקרת תלמה דוכן, שהוסמכה בידי הוות"ל להכריע במקרה. דוכן, שכבר בררה בעבר במקרים מורכבים דומים, קיימה את הדיון האחרון לפני כשבועיים, ב-8 באוקטובר.
"ככלל, החוקרת נטתה לשלול את מרבית ההסתייגויות מהפשרה שהועלו בידי מתנגדיה, טוען עו"ד טל קדמי, שמייצג את ארגון נכי צה"ל במאבק ונכח בדיון. "ההתנגדויות של הרצליה היו ככלל לא ענייניות", הוא טוען.
בעיריית רעננה ובארגון נכי צה"ל טוענים בעקביות שעיריית הרצליה מונעת ממניעים נדל"ניים בלבד, בשל פוטנציאל הצמיחה שיש להרצליה בפיתוח השכונות הסמוכות לרעננה מערב, שהיא צופה שיהיו מאוכלסות בעשרות אלפי תושבים בעשור הקרוב.
יצוין, כי מתן שירות לריכוזי אוכלוסייה צפופים הוא גם אינטרס של המטרו, והרצליה היא אכן העיר המאוכלסת ביותר בשרון, עם למעלה מ-108 אלף תושבים (לעומת כ-83 אלף ברעננה). לצד זאת, יש לציין גם כי בנוסף לעוד 3 תחנות בקו M1, להרצליה מתוכננים גם תחנה משלה בקו המטרו המהיר M3, ומקטע בקו הירוק של הרכבת הקלה – והיא העיר היחידה בשרון שעתידה כרגע לזכות בכזה.
ייחודה של תחנת רעננה מערב הוא בכך שהיא אמורה לשרת את השכונות המזרחיות ביותר בהרצליה – שאכן נמצאות רחוק יחסית מהקו הירוק, שיחלוף בעיקר באזור מערב העיר.
בית לוינשטיין: הרחבה של כ-700 מיטות בעקבות המלחמה
בית לוינשטיין הוא המרכז השיקומי הגדול ביותר בארץ, אליו מופנים כ-30% מפצועי השיקום בארץ. "ערב המלחמה עמדנו על כ-65 אלף נכי צה"ל בארץ", אומר ארבל. "מאז, לצערי הגענו בראש השנה כבר ל-10,800 נכי צה"ל חדשים במלחמת חרבות ברזל, מתוכם כ-75% הם פצועים פיזית (ולא בנפש, א.פ)".
ארבל, שהיה שותף בהקמת סניף רעננה של ארגון נכי צה"ל, מספר על התוכניות של בית לוינשטיין: "בדיונים בלוינשטיין מדברים על הרחבה של כ-700 מיטות, שזה כמעט כפול מטופלים, ועומדים להרחיב את כל הקומפלקס. חשוב גם להבהיר שזה לא רק המאושפזים – זה המשפחות שלהם והחברים והצוותים. המרכז הופך עמוס יותר ויותר".
יצוין עוד, כי בית לוינשטיין לא משרת רק את המאושפזים, אלא משמש במשך שנים רבות גם את המשוקמים בו בפגישות השבועיות או החודשיות שלהם אחרי האישפוז.
"בסוף אני לא רואה פה בכלל ויכוח, יש פה בעיה שמישהו פשוט צריך להרים את הכפפה ולטפל בה – מה יקרה עם נכי צה"ל שצריכים להגיע לטיפול. אני לא רוצה להתייחס לשיקולים של גורמים אחרים, אבל הם לא נראים לי ענייניים".
ההצעה להקים תחנה נוספת נפסלה
השכונות בהרצליה אכן צפויות לאכלס אלפי אם לא רבבות תושבים, שיצטרכו גם כן את שירותי התחנה, וכן נוסעים רבים אחרים שייתכן וירצו לעבור בין הפלטפורמות.
"טענת הרצליה לשילוב בין מערכות תחבורה נכונה, אך לא אבסולוטית. כאן היא איננה מתאימה", אומר המומחה לתחבורת המונים עמירם סטרולוב, שניסח את הצעה הפשרה במסגרת ייעוץ בשכר לאחת מהשכונות הסמוכות ברעננה. "ברגע שעלית ברעננה על מטרו שמגיע גם הוא לתל אביב, אין לך צורך לרדת אחרי תחנה או שתיים, לחכות ולהחליף לרכבת שמגיעה בתדירות פחותה.
"במידה ותרצה יעד כמו חיפה, ההאב הגדול והראשי שיהיה בגלילות עדיף, מה עוד שגם אל המטרו לפעמים תידרש להגיע עם אוטובוס, אז אולי מוטב לקחת אוטובוס לרכבת.
"במבחן הכולל של הטרייד-אוף בין חשיבות מיקום אופטימלי מבחינת הביקוש, לבין היצמדות אל תפיסת החיבור לרכבת, המיקום האופטימלי בשירות הביקוש גובר בגדול במקרה הזה".
סטרולוב מסביר גם כי הציע יחד עם שותפיו חלופה טובה עוד יותר לוות"ל – הקמת תחנה נוספת, אולם זו לא נבחרה. למרות זאת, הוא אומר: "הצעת הפשרה הנוכחית טובה יותר משתי האפשרויות שהציעו העיריות".
גם עו"ד קדמי מסכים שהקמת שתי תחנות הייתה עדיפה. "זה פתרון פשוט יחסית, אולם אנחנו מוכנים לקבל את הפשרה כמו שהיא. חבל שעיריית הרצליה לא".
כך או כך, לעת עתה נגמר שלב הדיונים וההצעות. החוקרת דוכן והוות"ל ידונו כעת במסקנותיהם משלב השימועים, וימסרו תשובה – תהליך שעל פי גורמים שמעורבים בנושא יכול להגיע גם לתקופת זמן של שנה או שנה וחצי. לדברי גורם אחר, בוות"ל מעוניינים לסיים עד סוף השנה. הצפי בקרב מרבית הגורמים הוא שתתקבל הצעת הפשרה.
תגובת עיריית הרצליה תובא כשתתקבל.
