
"המצב סבוך, ומדכא כל יוזמה וכל מחשבה. אנשים הפכו לחסרי ישע וחסרי תקווה. זה הדבר שהכי מפחיד אותי שהקהילות שלנו איבדו את התקווה. בלי תקווה אין לאדם למה לחיות".
ברחבת סינמטק תל אביב ניצבת סוכה קטנה שחורה ובמרכזה שולחן, והפעיל החברתי חליל אל-עמור מהמועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים בנגב מסביר לכל עובר אורח שנכנס לסוכה על מצב התושבים בכפרים הבלתי מוכרים ועל הריסת הבתים.

"כאשר בן אדם מפגין הוא אומר, 'יש מי שמקשיב לי, אכפת למדינה ממני'", אומר אל-עמור. "הוא מתחיל לחשוב 'אני צריך לזוז לקראתה, ליזום. זה לא קורה'. היום הרסו 100 בתים, מחר יהרסו 200 או 300, רק כדי להראות מי מחליט ומי בעל הכוח. כי השר הוא בעל הכוח. הבעיה הזו של הריסת הבתים קיימת כבר הרבה שנים, אבל עכשיו זה ביתר שאת, בברוטליות חסרת תקדים. יש רשות שהורסת בתים. איפה הרשות שמתכננת בתים, שמתכננת את העתיד שלי של ילדיי?"
אוהל המחאה שהקימה המועצה ממשיך לפעול גם היום (שלישי). ב-18:00 יתארח בו פרופ' אורן יפתחאל, שהיה ראש צוות התכנון שהכין את "תוכנית האב לכפרים לא מוכרים", מייצג את תביעות הקרקעות של הבדואים בבתי המשפט, ולאחרונה פרסם את הספר "אדמה מרוקנת" על שאלת הקרקעות בנגב, עם סנדי קדר ואחמד אמארה. יפתחאל ירצה בנושא "מלחמת הבולדוזרים: מדינת ישראל נגד האזרחים הבדואים".
"הילדים שלנו רואים שוטר רק כשהוא בא להרוס את הבית"
אל-עמור מכנה את הרשות להתיישבות ופיתוח הבדואים "הרשות להתייבשות הבדואים". "היא מנסה לקנות קרקעות של בדואים להעביר לידי הממשלה. כאילו הבדואים הם הרעים. איפה נגור? על הירח? אין שם היתרי בנייה. שמעתי את השייח' סיאח מהכפר אל-עראקיב (כפר שנהרס יותר מ-200 פעמים – י"ש) שואל 'מה, ניקח את האדמה בגלימות שלנו ונעביר למצרים?' ברור שזה השטח של מדינת ישראל. רק תנו לנו לשבת כאן".
3,283 מבנים בנגב נהרסו ב-2023, ו-2,007 נוספים נהרסו מינואר עד יוני השנה, לפי נתוני פורום דו קיום בנגב. מרבית המבנים שנהרסו (754) הם מבני פח למגורים. לפי הערכות הפורום, בסוף 2024 תהיה עלייה של 22% בהריסות מ-2023.

"הילדים שלנו רואים שוטר רק כשהוא בא להרוס את הבית", אומר אל-עמור. "הם רואים אותו כאויב שלהם, ואנו מצפים שיהיו אזרחים טובים שיתגייסו לצבא. במשך 75 שנים הבדואים היו בשוליים של השוליים. אף אחד לא רואה אותם. בכל היישובים המוסדרים, מרהט עם 70 אלף תושבים ועד שגב שלום עם 10,000 תושבים, כולם באשכול כלכלי-חברתי 1. האלימות גואה, האבטלה גואה. כל יום יריות. יורים שם מעל תחנת המשטרה, והשוטרים יושבים ושותים קפה".
אל-עמור זועם על המדיניות ארוכת השנים. "מה זה כפרים לא מוכרים ב-2024? מדינה דמוקרטית שלא מכירה באזרחיה הילידיים? על זה אני לא סולח למדינה. זה פשע נגד אוכלוסייה חלשה ומוחלשת. המדינה קלטה מיליון עולים בשנות ה-90. למה היא לא יכולה ליישב 100 אלף בדואים? זו שנאת חינם, גזענות. אין לי תשובה אחרת. מדינה פלורליסטית ופתוחה לא יכולה לתת כפרים לבדואים? הכפר שלי, אלסרה, מונה 75 משפחות, 500 נפשות. זה יותר גדול מקיבוץ לוטן. המדינה קלקלה את המיעוט הבדואי. אין להם אמון. כשהשר מבטיח משהו, הם נרתעים".
אבל הוא מאמין שאפשר לשקם את האמון. "אפשר לתקן בצעדים בשטח. אם יש רצון טוב הכול אפשרי. אנו פתוחים לשיחות והבנות. אבל צריך כוונות טובות ותוכניות טובות. אין כוונות טובות. צריך לבנות תוכניות בשיתוף הבדואים וליישם אותן. אז יבינו שהמדינה עברה משלב הפרנויה. הגיע הזמן להשלים עם הבדואים ולעשות טוב".