אורי סעדיה, בן 23 מאלון מורה, עשה השנה יותר מ-250 ימי מילואים. בין לבין הוא יצא לצלם טבע ישראלי בסביבת ביתו – רכס כביר הסמוך לשכם. כצלם חובב הוא מתמחה בצילום עופות דורסים וציפורים נודדות, אך גם פרחים, נופים, יונקים וחרקים. "אני מצלם לפעמים ממסתור, לפעמים מהרכב, לפעמים אני מסתובב עם המצלמה ומוצא את האובייקטים".

חמיסת קינים וצמצום בתי גידול הביאו לצמצום משמעותי באוכלוסיית העיטים הזהובים בארץ. כיום זהו מין בסכנת הכחדה מיידית בארץ ישראל. נותרו רק כעשרה זוגות דוגרים בארץ והמיקום שלהם נשמר בסוד. התופעה של חמיסת קינים ומכירת עיטים שגודלו בשבי נפוצה במזרח התיכון. ברשות הפלסטינית כמעט ואין אכיפה נגד מי שחומס קיני דורסים לפרנסתו.

סעדיה מצלם טבע כבר חמש שנים: "תמיד אהבתי חיות בר. הצילום הכניס אותי יותר עמוק להתעניינות בהם. זה התחיל עם צילומי עיט זהוב – דבר שהלהיב אותי. משם בעזרת צפרים וצלמים אחרים נכנסתי עמוק יותר לתחום".

סעדיה עובד באבטחה, אולם רוב מה שעשה בשנה האחרונה הוא לשרת במילואים – בעיקר ברצועת עזה. הוא לוקח איתו את המצלמה גם לשם בשביל לתעד את הלחימה, אך ניכר כי אין לו הרבה פנאי בשירות הקרבי לעסוק בצילום, ועל כן את צילומי הטבע שלו הוא עושה רק כשהוא בבית.

סעדיה מצלם במזרח הארץ, על סף מדבר יהודה. זה אזור המפגיש כמה בתי גידול: בתה ים-תיכונית, חורש ועצי נוי של אלון מורה, שטח הררי מצוקי ומדבר. רכס כביר יושב על נתיב הנדידה של השבר הסורי-אפריקני המזמן אליו נדידה מאסיבית של דורסים באביב ובסתיו.

בשנה האחרונה היו קרוב לעשרה מקרים בהם תושבי שכם הציתו את השטח, בימים בהם הרוח נושבת מכיוון שכם לכיוון אלון מורה. הצתות כאלה פוגעות בטבע הרבה יותר מאשר בבני האדם שבהם אליהם הן מכוונות. סעדיה מציין שבימים בהם עבד באבטחת היישוב נתקל כמה פעמים במקרים כאלה של הצתות מכוונות.

הסלעית הזו היא מין מדברי שכיח בנגב, שנצפה בעבר גם בחרמון אולם בשנים האחרונות הנקודה הצפונית ביותר בה נצפתה היא ברכס כביר.

החיוויאים מקננים בהר כביר. בימים אלה הם נודדים לאפריקה שם הם מעבירים את החורף. ישובו באביב.

אירוס הדור הוא צמח נדיר ואנדמי לישראל, הפורח כל שנה בפסח. הוא קיים במספר מצומצם של נקודות בארץ ונחשב לאחד הצמחים המיוחדים ביותר.

כלך שומרוני הוא מין נדיר של כלך שנצפה בארץ רק בשלושה אתרים. בעולם הוא נפוץ בקווקז, במזרח טורקיה ובאיראן.