רועי ברוך, אחיו של אוריאל ברוך שנחטף ממסיבת הנובה ונרצח בשבי חמאס, סיפר בפאנל בכיכר החטופים על הרגע שבו המשפחה התבשרה על מותו של אוריאל. ״אחרי פורים, שבעה חודשים מאז החטיפה, הודיעו לכל המשפחה להגיע לבית. כשהגעתי, ראיתי פמליה גדולה עם קצינים, רב, פסיכולוגים ופסיכיאטרים, ואז כבר הבנו מה הם הולכים להגיד. היה קשה לראות את אמא שלי בוכה וצועקת".
רועי ברוך סיפר גם על הדילמות שנלוו לאבל, בשל חוסר היכולת לקבור את אחיו. "חלק מבני המשפחה רצו לשבת שבעה, חלק לא קיבלו את זה, טענו שעד שאין גופה – הוא בחיים. קיימנו שבעה, עשינו את ה-30 ואת האזכרה של 12 חודשים בשמחת תורה. אין לנו קבר לעלות אליו, אז חברים של אוריאל ארגנו את האזכרה במתחם המסיבה. הגענו לשם עם ספרי תורה לקרוא קדיש״.
קרוביהם של חללים ונרצחים שגופתם מוחזקת בעזה השתתפו היום בפאנל שעסק בהתמודדות שלהם עם המצב ובמאבק להשבת גופות יקיריהם. הפאנל נערך תחת השם 'יום אבל ללא קבר' כחלק מיום האבל הלאומי, והנחה אותו העיתונאי בן שני. במהלך הערב שר גיא זוארץ את השירים 'ביום שאחרי הקרב' ו'שערי רצון', וריקי גל את 'מישהו' ו'מקום לדאגה'.
בר גודארד, בתו של מני גודארד שנרצח וגופתו מוחזקת בעזה: “יש משהו במוות ובאירוע הכל כך גדול הזה שקרה, שהוא כמו גל צונאמי שבא והרס הכל. לא נשאר שום דבר לאחוז בו, שום תמונת ילדות, והכל מרגיש מחולל. אפילו המקום לבכות, הקבר לקבור את אבא ליד אמא, הזכות הכל כך בסיסית לסגור את הסיפור, לא נשארה. אתה נשאר עם כלום, מנסה לאחוז בזיכרונות ולא מוצא כלום. תחושה של ריק שמעמיקה את הבור בלב.
"כשמאבדים את שני ההורים, המצפן קצת נאבד, ואני כל הזמן חושבת מה הם היו רוצים. דבר אחד ברור: אבא שלי היה אומר קודם כל להציל את מי שחי, ושאף אחד לא ימות בשביל להציל אותי. הקול הצלול שלו אומר לי שיש דרך אחת להביא את כולם, וזה בעסקה, שכל הנשים והילדים יחזרו הביתה. זו הדרך היחידה שכולם יהיו פה, בלי שאף אחד ימות”.
במהלך הפאנל הושמעה הקלטה השיחה האחרונה בין גיא אילוז, שנרצח וגופתו מוחזקת בעזה, לאביו מישל אילוז. מישל אילוז: ״שמעתי את ההקלטה הזו מאות פעמים, והכאב לא מפסיק. שמעתם את היריות, אבל לי אין מושג איפה גיא. אני שואל אותו ‘חטפו אותך?’ והוא עונה ‘עוד לא’. הוא מספר שהרגו את אלון ורק התקשר להגיד שהוא אוהב אותי. אני אומר לו ‘אל תיפרד מאיתנו’, ומעלה את דוריס, אמא שלו, שתוכל להיפרד ממנו.
"גיא ניהל את האירוע, התחנן שיביאו לו מסוק. אני מבין שזה רגע הפרידה שלנו ושומע את היריות. אני הולך מצד לצד כמו אריה בכלוב. טסתי לאזור, אבל בדיעבד מבין שלא יכולתי להציל אותו. עמדתי בצומת חפץ וראיתי טנדר עם ארבע גופות, ניסיתי להבין אם גיא ביניהן. ראיתי עשרות גופות, כל אחד ילד של מישהו. באותו יום עולמי חרב״.
יעל אדר, אמו של תמיר אדר, שנרצח ב-7 באוקטובר וגופתו מוחזקת בעזה: "בניר עוז לא היה חייל אחד אפילו להגנה, אלא כל תושב היה לנפשו ולהישרדותו. מי שנחטף – נחטף, מי שנרצח – נרצח ומי שחי – שרד כי היה לו קצת מזל. אז יום האבל הלאומי הוא פשוט עוד יום״.
"ממשלת ישראל כל הזמן אמרה שהתנאים הבשילו. התנאים לא רק הבשילו, הם כבר בריקבון. המנהיגים צריכים לעמוד עוד היום מול הציבור ולהגיד שעמדנו בהישגים שהצבנו ועכשיו זה הזמן להפסיק את המלחמה ולהחזיר את כולם – החיים והמתים. המת הוא לא פחות חשוב. אסור לנו לפספס שום הצעה מהצד השני, אבל אנחנו צריכים לדרוש עסקה להשבת כולם – החיים קודם ותוך זמן קצר את המתים״.
