"אחד התלמידים תלה תמונות של שאול ברחבי בית הספר. הוא הסביר: 'אני זוכר את שאול מחייך כל הזמן ורציתי שתלמידים אחרים יזכרו אותו ככה גם", מספר אלעד דהן (44) מקרני שומרון, המלמד מקצועות קודש ולשון בתיכון 'אמית כפר בתיה'. שאול הוא שאול מויאל ז"ל, שנפל בקרב בדרום לבנון בשבוע שעבר. מויאל הותיר אחריו אישה ועשרה ילדים.
"הכרתי את שאול 14 שנים. הוא היה אגרונום בהכשרתו ובזמנו הוא למד תואר שני בביולוגיה. הוא לא היה חייב להיות מורה", מדגיש דהן, "הוא פשוט אהב ללמד ביולוגיה, ויותר מכך אהב את התלמידים שלו. שאול היה מחזיר את העבודות לתלמידים עם תיקונים עד שהם היו מצליחים לענות את התשובות הנכונות".
לצד הרצינות, למויאל היה צד מחויך. בתקופת מגיפת הקורונה הוא צילם סרטון לתלמידים. הסרטון מתחיל עם חיקוי של התלמידים והודאתו של מויאל ב"הקלות" הניתנות למורים בלמידה מרחוק ("יש בזה הטבות, אני לא אשקר"), וממשיך בשיר המלווה בתנועות משעשעות ובאפקטים שהמסר העיקרי שלהם הוא אהבתו הגדולה של מויאל להוראה.
"מורה אחר סיפר לי ששאול הראה לו את הסרטון לפני, והוא הזהיר את שאול שהתלמידים יעשו ממנו צחוק, אבל לשאול לא היה אכפת להיחשף בצורה כזאת, להביא אמת במלוא הדרה".
והתלמידים אכן קיבלו את הסרטון בהתלהבות. "יש סרטון שמתעד את אחת הכיתות שרה את השיר עם התנועות בטיול השנתי שלהם", אומר דהן בחיוך.
בשבוע האחרון צוות המורים והתלמידים מתמודדים יחדיו עם הבשורה הקשה. "ערכנו כנס לכלל תלמידי התיכון, 300 תלמידים פחות או יותר, בו התפללנו, שרנו ותלמידים שיתפו סיפורים על שאול. הייתה התלבטות אם התלמידים יסכימו לשתף בפורום כל כך גדול, אבל הופתענו לגלות שהם שיתפו. אחד התלמידים אמר ששאול היה המורה הכי טוב שהכיר.
לכנס קדמו שיחות בקרב צוות המורים, "שכולם, למעט בודדים, הכירו את שאול", אומר דהן, ושיחות אינטימיות בכיתות. "בית הספר מורכב משני בתי ספר שהתאחדו. המשמעות היא שבשכבות י"א-י"ב יש שתי כיתות שלא הכירו את שאול. בשכבת י' אין כיתה שלא הכירה אותו.
"באותו מעמד של תפילה בתיכון, אמרתי לתלמידים שאני מבקש מהם ללמוד שלושה דברים משאול: לחפש את הטוב בכל אדם, להיות צנוע, ולעשות טוב לאנשים ולא להתפאר בכך".
את צו המילואים האחרון מויאל קיבל באמצע שיעור. "הוא הפסיק אותו ונסע למילואים. זה כמה שהוא היה מסור. מבחינתי, אמרתי לתלמידים שהמשפט 'איזהו עשיר השמח בחלקו' הוא על שאול. בסוף הוא שמח בקרוואן, במשפחה ובעבודה שלו. הוא לא היה צריך יותר.
"במהלך השבוע הקמנו פינת זיכרון עם אלבום בו התלמידים יכולים לכתוב מתוך מחשבה שנמסור את האלבום למשפחה בהמשך. המכתבים שכתובים שם ממוענים אליו וזה שובר את הלב. 'הרב שאול, השם ייקום דמך'. אני מסתכל על זה וחושב שזה לא נורמלי שתלמיד מתאבל על המורה שלו".