פסטיבל מעיינות של קואליציית מוסדות התרבות והמורשת בנגב ובגליל בשיתוף קק"ל הפיק בחודש החולף 11 אירועי תרבות מצפת ועד ירוחם. בפסטיבל השתתפו 30 להקות ומוסדות תרבות במגוון אירועים לכל המשפחה בטבע, סדנאות יצירה מכל תחומי האומנות, הפקות מקור מתחומי המחול, הקולנוע והתיאטרון ועוד.

"תרבות בעת הזאת זה הדבר הכי חשוב", אומרת ל'דבר' מנהלת 'החזית הצפונית לקידום יוצרים ואמנים בגליל ובצפון', שרה צפרוני. "עכשיו צריך להשקיע במרחב לאנשים לעבד את היום-יום שלהם. אנחנו מחזיקים את הרוח של המקום הזה, וכך אנחנו רואים את עצמנו. זאת העבודה ואלו החיים שלנו".

צפרוני, תושבת קיבוץ איילת השחר, מנהלת את הפקת פעולות התרבות של עמותת החזית הצפונית לקידום אומנים ויוצרים בגליל. "זה מה שהחזיק אותי בסוג של נורמליות בשנה שבה הכול מסביב התרסק".

ב-7 באוקטובר היא פתחה את הטלפון רק ב-10:00 בבוקר. "בדיוק חזרתי מהליכה ארוכה עם הכלב שלי לראות חצבים. פתחתי את הטלפון שנשאר בבית ועיניי חשכו. אחרי יומיים עזבו אלפי תושבים את הגליל". אבל לא צפרוני. "אני גרה באיילת השחר, העורף 'הבטוח' של אצבע הגליל".

את מקומם של המפונים תפסו אלפי חיילים שהתחילו לזרום לאזור. "אבל ציוד לא היה להם. התחלנו לבשל, לכבס, לאתר מקומות לינה, לחלק ציוד. כשהמרכז חזר למעין שגרה התחלתי גם אני לחזור לעבודה שלי, שהיא יצירת מיזמי תרבות ואומנות בפריפריה הצפונית".

בסוף נובמבר יצרה צפרוני קשר עם נשות הצוות שלה ירדן לוי, מפונה ממטולה ומתנדבת, וניצן צברי, שמשרתת במילואים. "אנחנו מחליטות שנתחיל לעבוד לקראת פסטיבל קולנוע אדם וטבע שמזמן כבר קבענו לו תאריך לשבוע הראשון של יוני. אני פונה לכל גוף אפשרי לתמיכה, מוציאה קולות קוראים. מחפשת שותפים. אנשים מסתכלים עליי כאילו אני איזה משיגנע. אבל אנחנו מחליטות לפתוח את הפסטיבל כמתוכנן. בתוך הכאוס הכללי, טילים שעפים לנו מעל הראש, אזעקות ויירוטים".

צפרוני יצרה קשר עם עמותת קו-תרבות ועם הפרויקט המשותף לקק"ל ולתנועת תרבות – לטיפוח וחיזוק מוסדות תרבות בנגב ובגליל. "ברגע שנוצר הקשר ידעתי שיהיה פסטיבל. נולד הרעיון לתערוכת אומנות שתעסוק בטבע ומלחמה ותלווה את הפסטיבל".

אבל עדיין לא היה מקום בטוח לקיים בו את הפסטיבל. "במאי אנחנו מקבלים שתי החלטות: לדחות לספטמבר ולסגת דרומה, לרמת ישי. התערוכה שהייתה אמורה להתקיים בחלל היפה חסר הקירות של מרכז המבקרים באגמון החולה עוברת אינספור תהפוכות. אני עדיין מדמיינת אותה קורית בגליל. אני פשוט לא יכולה להעלות על דעתי שהמלחמה תימשך עד ספטמבר".

צפרוני מחליטה לקבוע תאריך יעד ולהתחיל לעבוד. "כל מי שמסביב אומר לי: לא יקרה. מה שקורה מסביבי לא נתפס לי בתודעה, עד היום. ההרס, השריפות, הנטישה ונוסף על כל זה מי אנחנו שנתלונן – אנסו אותנו בנובה? רצחו אותנו בבארי? לא. אז שקט. לא להתלונן".

"נגד כל הסיכויים"

צפרוני נאחזת בפסטיבל, לדבריה, "כמו באוויר לנשימה. משהו שצריך להוציא אותו לפועל נגד כל הסיכויים. משהו שיחזיק את הרוח של הגליל העליון, החבוט, השרוף, הריק מחיים ומשמחת חיים". צוות הפסטיבל עובד מסביב לשעון כדי לסגור תוכנייה, לעצב את האתר, לתרגם את הסרטים, לדבר עם היוצרים. להפיק אירועים נלווים. "הכול מתנהל בזום כי אנחנו מפוזרים בכל הארץ".

הפסטיבל נפתח כמתוכנן. "בשישי בלילה בעוד הסרט האחרון מתנגן אנחנו פותחים שולחן לארוחת שישי במבואה של בית מרים. מסביב לשולחן אנשי ונשות הצוות ואחד הבמאים שנקלע למקום. אנחנו מרגישים לרגע כמו משפחה. משפחה מפונה אומנם, אבל משפחה. ואני מרגישה לרגע קצר שהצלחתי להחזיק את הרוח המוכה והמרוטה של הגליל בשתי ידיים רועדות. עכשיו כבר אוקטובר, המלחמה עדיין נמשכת. עדיין אסור להתלונן. עדיין אנשים יוצאים עליי מדי פעם: תעזבי אותנו עם התרבות הזאת. אנחנו במלחמה. לא שמת לב?"

"אי אפשר לתת לתושבים בנגב ובגליל לוותר"

"לפני פחות משנה, בשיא כאבה של החברה הישראלית, יצאנו לדרך, 30 מוסדות מקואליציית מוסדות תרבות ומורשת בנגב והגליל יחד עם  קק"ל, לפרויקט משותף שנועד לחזק את הרוח הישראלית", אומרת מורן כהנא, מנהלת קואליציית מוסדות התרבות והמורשת בנגב והגליל, קו-תרבות. "מדובר על מוסדות תרבות שחיים בגבולות הארץ, חלקם מפונים, מוסדות תרבות שגם בימי שגרה מתקשים להתקיים ולהתפתח בפריפריה של מדינה ישראל, ובטח ובטח בימי מלחמה ארוכה וקשה כמו זו שאנחנו בעיצומה. ואלה גם מוסדות עם תעצומות נפש, אהבה למקום, כוחות יצירה גדולים ונכונות לשיתוף פעולה".

"לשמחתי מצאנו שותפים בקק"ל, גם בדירקטוריון וגם את יו"ר קק"ל, יפעת לוסקי, שראו את הנחיצות של פרויקט שמחזק את התרבות בתקופה הזו". לפרויקט חבר גם אגף קשרי ציבור וקהילה של לאה פדידה. "היא הראשונה שהבינה מה זה פריפריה ויודעת את מקומה של התרבות והקהילה", מספרת כהנא. "היא לקחה את הפרויקט בשתי ידיים ועזרה לנו לפרוח. יש שיגידו שזה לא מובן מאליו להשקיע בתרבות בתקופה הזו, ובטח לא להתכנס לפסטיבל. אבל אני חושבת שזה פשוט הכרחי. אי אפשר לתת ליוצרים ולמוסדות האלו ליפול, פשוט כי אי אפשר לתת לתושבים בנגב ובגליל לוותר".

"התרבות נותנת תקווה. אנחנו חייבים לבנות מרחבים של תקווה בתקופה הזו. וזה בתכל'ס מתבקש שקק"ל יהיו השותפים כאן, קק"ל שמושקעת כל כך בנגב והגליל, שגם לאורך ההיסטוריה הייתה שם בנקודות קריטיות בבניית התרבות הישראלית, עושה זאת שוב – מחזקת את הרוח, בונה את הסיפור הציוני. סיפור שבו כולם משתתפים, מכל שכבות העם מכל הארץ".

יפעת עובדיה לוסקי, יו"ר קק"ל: "קק"ל תמיד הייתה שם בשביל הנגב והגליל, ודווקא עכשיו זה הזמן שבו צריך לחזק את הרוח כדי לשמור על החוסן במקומות אלה. מוסדות התרבות והאומנים בחזית נושאים תפקיד קריטי בשמירה על החוסן של הקהילות".