בית העם הדרוזי בשפרעם שקט. הגברים של משפחת חסון יושבים על כיסאות הפלסטיק הלבנים סמוך לקיר. הם מכבדים את המנחמים בקימה ולחיצת יד, עדיין לא מאמינים שאיבדו את מינא וכרמי חסון, אמא ובן, שנהרגו מפגיעת רקטה של חיזבאללה בזמן שמסקו במטע הזיתים שלהם, לא רחוק מביתם.
המונים הגיעו עד כה לנחם, מכל העדות בעיר המעורבת ומחוצה לה. בשל כך יאריכו את זמן ניחום האבלים ובני המשפחה ההמומים יקבלו אורחים גם מחר (ראשון).
"לפני שבוע התארס הבן הקטן במשפחה", מספר ואסים חסון, בן אחותה של מינא, "וכל האורחים איחלו לדודה שלי שבקרוב תחתן את הבן הקטן, את כרמי, אבל היא אמרה 'לא, אני רוצה אותו לידי'. עכשיו הם באמת ביחד". ואסים מספר שכששמעו את האזעקה ניסו להימלט למחסה קרוב, אבל לא הספיקו, וחייהם נגדעו באחת.
כרמי (26) היה מכונאי רכב ועבד במוסך המשפחתי בעיר, ומינא טיפלה בבית ובילדים. "היא הייתה כמו אמא שנייה שלי", מספר ואסים. "כרמי היה עוזר לכל מי שרצה, היה אפשר לסמוך עליו ועל העבודה שלו. כשהיה בבית הספר ידעו כולם שאם הוא לא עונה לטלפון, הוא במטע הזיתים, וככה הוא סיים את חייו".
ביום שישי הוציאה הנהגת הציבור הערבי בישראל קריאה להפסיק את מסיק הזיתים בשל החשש מפגיעה במוסקים ובמוסקות: "בעקבות ההרוגים והפצועים במהלך מסיק זיתים, אנו קוראים לציבור הערבי בכלל ובצפון בפרט, לדחות את עונת המסיק ולא להגיע לאדמות שמוגדרות כשטחים פתוחים". ואסים מספר שהאווירה בעיר כל כך כבדה, שלא היה צורך בהודעה כזו. "מסוכן, ולאף אחד אין כוח".
באיטליז הריק מלקוחות, לא רחוק מבית העם, עומד סייף ראעד, הבעלים של המקום ב-25 השנים האחרונות. "המצב קשה, אין מיגון בבתי הספר אז הילדים הגדולים בבית, ובחודשים האחרונים הירידה בעבודה ממש מורגשת".
ראעד מספר שאנשים חוששים לצאת לטבע, וביתר שאת מאז החיסול של נסראללה והתעצמות הירי מלבנון. בשל כך, הוא אומר, גם המנגל לא מלא כמו שהיה. מול החנות שלו, באי התנועה, הציבו אנדרטה להרוגים דרוזים במלחמה, שלט עם תמונותיהם של 12 הילדים שנהרגו מפגיעת רקטה במג'דל שמס מתנופף ברוח. "יהיה טוב, אל תדאג", הוא מבטיח.
