האזרחים הוותיקים מתמודדים בימים אלו עם קשיים כלכליים ובריאותיים הולכים ומחריפים. מי שתרמו את מיטב שנותיהם עבור החברה הישראלית והמדינה, אינם מקבלים מענה הולם לצורכיהם דווקא כשהם זקוקים לו יותר מכל. 

משרד האוצר הודיע לאחרונה על ביטול ההקפאה המתוכננת של קצבאות הזקנה. זהו צעד הכרחי וחשוב, אך אינו מספיק. עבור אזרחים ותיקים שתלויים בקצבאות אלה כמקור הכנסה יחיד, סכום זה אינו מאפשר להתמודד עם המציאות הכלכלית הכבדה בצל המלחמה.  קצבת הזקנה בישראל עומדת על כ-2,600 שקלים בחודש בלבד, ואינה מספיקה לכיסוי ההוצאות הבסיסיות. יתר על כן, ערכה של הקצבה נשחק בכ-18% ביחס לשכר הממוצע בעשור האחרון. השחיקה המתמשכת הזו רק מעצימה את הפערים ומקשה על אזרחים ותיקים להתקיים בכבוד. 

סקר חדש שנערך על ידי הג'וינט בשיתוף עם מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל מצביע על כך שמצבם הכלכלי של כ-27% מהאזרחים הוותיקים בישראל הורע מאז תחילת המלחמה, ויותר מ-21% מדווחים על התדרדרות במצבם הבריאותי. חלקם נאלצים לבחור בין רכישת תרופות נחוצות לבין קניית מזון. זהו מצב בלתי נסבל בחברה שאמורה לדאוג לאזרחיה הוותיקים. תחושת המצוקה היומיומית אינה רק כלכלית, והיא מעמיקה את הבדידות והחרדה. 

המאבק על העלאת קצבאות הזקנה הוא מאבק על הזכות לחיים בכבוד. זהו צעד מוסרי וערכי, שמבטיח לאזרחים הוותיקים רשת ביטחון כלכלית שתאפשר להם להתקיים ביציבות, בלי לחוות מצוקה יומיומית. על הממשלה להעלות את קצבאות הזקנה לרמה שתאפשר קיום בכבוד, ויפה שעה אחת קודם. 

הכותב הוא ראש תחום הגיל השלישי בעמותת 121 – מנוע לשינוי חברתי