הנחיות פיקוד העורף הנוגעות למוסדות החינוך ברשויות באזור חיפה והקריות השתנו השבוע כך שניתן לקיים פעילות חינוכית בסמוך למרחב מוגן תקני. הנחיה זו מרחיבה את המרחבים המוגנים בהם פיקוד העורף מאשר להימצא בעת אזעקות לחדרים פנימיים וחדרי מדרגות, בנוסף לחדר המוגן והמקלט שהיו מותרים עד עכשיו.  

כל שינוי הנחיות משפיע על השגרה החינוכית של מוסדות הלימוד ברשויות. למעונות לגילאי לידה עד שלוש יש אתגר ייחודי בהתגוננות: התינוקות והפעוטות לא יכולים, או יכולים באופן מוגבל ללכת למרחב מוגן, וצריכים סיוע של הצוות, מה שמגביל את יכולת המעון לקיים שגרת לימודים. 

כך, למשל, מתנהלת שגרת הלימודים של מעון ויצו בשכונת בת גלים בחיפה, כפי שמתארת אותה נטלי חורי (41) מנשר, שבנה בן השנה ושמונה חודשים שוהה במעון. "ביום שלישי נאמר לנו שבוחנים את האפשרות לחזור ליום לימודים רגיל כאשר המרחבים המוגנים יהיו החלקים הפנימיים בכיתת הפעילות". 

אבל בחודשיים האחרונים שגרת המעון נראתה אחרת. מבנה המעון כולל חדר מוגן אחד, מה שמשפיע על נקודת התורפה בשגרת הפעוטות – שנת הצהריים. שלוש הכיתות במעון חולקו לשתי קבוצות, וכל יום קבוצה אחת מסיימת ב12:00 והשנייה ב-16:00. 

"החוסר בשגרה משפיע על הילד", מתארת חורי. "בימים שהוא מסיים ב-12:00 ולא ישן צהריים עם החברים שלו הוא משתבש לגמרי ונעשה עייף ועצבני בערב. זו השנה השנייה של הבן שלי במעון, ובשנה שעברה הוא אהב מאוד את המעון אבל עכשיו הוא בוכה  בפרידה בבוקר וכשאני באה לקחת אותו. בגלל שבחודש הראשון המעון היה סגור ונשארנו איתו בבית, עכשיו יש לו מעין הסתגלות מחדש למעון".

גם לחורי יש קשיים בעקבות שיבוש השגרה. "למזלי העבודה שלי, שקרובה למעון, מאפשרת לי להביא אותו איתי בימים האלה, אבל אי אפשר לעבוד ככה. הוא מתרוצץ בכל מקום, אין טלוויזיה שתעסיק אותו או מישהו שישחק איתו כל הזמן. במשרד כולם יודעים כבר לשאול אם היום הוא מסיים ב-12:00 או ב-16:00, ויש לו במשרד מזרן, אבל ברור שבפועל אני עובדת פחות. רציתי לעבוד מהבית חלק מהפעמים, כי לא היה לי כוח לפרוצדורה הזאת, ולא אישרו לי, אז לקחתי יום חופש. אז גם מכסת ימי החופש שלי מצטמצמת".

בעלה של חורי עובד בביטחון ולא יכול לקחת את הילד איתו לעבודה. "שאר המשפחה שלי מתגוררת זמנית מחוץ לחיפה בגלל האזעקות. אין לי מעטפת", היא אומרת. 

אין סבסוד בגלל סוגיית גיוס החרדים

אימא אחרת היא חנה אמויאל (44) שבנה בן השנה וארבעה חודשים לומד במעון יחד עם בנה של חורי, ובתה בת ה-5 לומדת בגן ילדים בשכונה, שחלק מבנה עם גן אחר כיוון שבגן המקורי אין ממ"ד או מקלט קרוב. "עד עכשיו היא הייתה חצי שבוע בגן, כי בשאר השבוע הגן שזה המבנה שלו השתמש בו. לפי ההנחיות החדשות הם יוכלו לחזור לגן שלהם ולקיים שבוע מלא. אני יודעת שחלק מההורים לא מרוצים מהשינוי, אבל מבחינתי הוא רצוי. אני מקווה ומתפללת שלא ייפול שום טיל, אבל הילדה צריכה את השגרה שלה". 

חורי מעלה נקודה נוספת – התשלום. "לא החזירו לנו כסף עבור הימים שבהם המעון היה סגור, או עבור הימים שבהם יום הלימודים נגמר ב-12:00". ואכן, בספטמבר דרש פורום המעונות המפוקחים מהמדינה להחזיר להורים כסף עבור הימים שבהם המעונות לא פעלו עקב המלחמה.  

"מלבד זאת", ממשיכה חורי, "לא קיבלנו עדיין את הסבסוד המגיע לנו, ואנחנו משלמים מחיר מלא". הסתדרות המעו"ף, המייצגת את עובדות נעמת וויצו, פרסמה לאחרונה פוסט המוחה על כך ששר העבודה יואב בן צור לא חתם על התבחינים המעניקים דרגות סבסוד, דבר שמעכב את מתן הסבסודים להורים הזכאים להם. הסיבה היא התנגדותה של היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה, למתן הסבסוד לחרדים המחויבים בגיוס, עליו בן צור מתעקש, כמו שניתן לראות בניסיון לחוקק את חוק המעונות. 

האזעקות: "חלק מהילדים בכו וחלקם קפאו במקום"

במעון נעמת בטכניון החלה השבוע להתקיים שגרה. "בזכות המקלט שהוסיפו לי בקומה למעלה יכולתי להעביר אליו את הקבוצה של התינוקות, ובו הם נמצאים כל היום", אומרת חגית אמיר, המנהלת מעונות בנעמת 32 שנים, ובמשך עשור את המעון בטכניון. "בגלל המצב הביטחוני, כבר מהשנה שעברה כיתות המעון והגן מפוזרות ברחבי הטכניון, מה שיצר קשיים לוגיסטיים רבים, כמו מאמץ רב בשינוע אוכל או הורים שילדיהם מפוצלים בכמה מקומות. אבל עכשיו כולנו ביחד, אז זה הסתדר". 

מלבד המעון, אמיר אחראית גם על כיתות גן של גילאי 6-3 שנמצאות גם הן בבניין המקורי. "לטרום-טרום חובה ולטרום-חובה יש ממ"ד צמוד לכיתת הגן שלהם, וילדי גן החובה שיכולים ללכת מהר יחסית מצטרפים לתינוקות במקלט למעלה". הכיתה היחידה שלא נמצאת בבניין היא כיתת הפעוטות של בני השנתיים עד שלוש. "הם נמצאים בבניין רכבת שצמוד לבניין שלנו. יש לידם מקלט". 

אמיר מספרת על ההשפעות של המלחמה על הילדים. "בתחילת האזעקות ילדים בעיקר בגילאי שנתיים עד שלוש מאוד פחדו. חלקם בכו וחלקם קפאו במקום, ובשני המקרים קשה מאוד להכניס למרחב מוגן. בתרגולים לאזעקות שרנו להם, וגם במקלט עצמו אנחנו משחקים ושרים, אז עכשיו יש פחות בכי וקיפאון. ייתכן שזה עוזר שהמקלט משמש אותנו גם כמקום פעילות ללא קשר, כי אנחנו לא בחצר בימים אלה". 

ההתמודדות עם הצוות גם היא לא הייתה קלה. "בהתחלה כולן חששו, אבל עם הזמן נוצרה הבנה שלהיות ביחד עוזר. הן מגיעות בבוקר ומשתפות בנושא החששות על הילדים שלנו ובכלל. הן מגיעות לכאן ומרגישות בטוחות", אומרת אמיר. "אמרתי לצוות שלי שחלק מההורים של המעון והגן משרתים במילואים וחלק מההורים עושים דברים חשובים עבור המדינה שלנו, ותפקידנו הוא לאפשר לכל הפעולות הללו לקרות. הבת שלי משרתת בגבול הצפון ואני אומרת לעצמי ולהן שמבחינתי כמו שהיא בצו שמונה, גם אנחנו. זה הצו שמונה שלנו".