השר לשעבר מיכאל איתן הלך לעולמו בגיל 80. איתן כיהן כחבר הכנסת ושר בממשלות ישראל מטעם הליכוד.

את פעילותו הפוליטית החל איתן באוניברסיטת תל אביב ב'חירות-גח"ל', יחד עם רוני מילוא ומיכאל קליינר. התא זכה בבחירות לאגודת הסטודנטים, דבר הנחשב לנדיר לתא ימני בתל אביב, ואיתן ויתר על ראשות האגודה לקליינר. במסגרת פעילותו התעמת איתן עם אנשי 'מצפן', פעל נגד זיהום חופים ובעניינים סטודנטיאליים.

בשנים 1971–1984 היה פעיל ציבורית בין היתר כיועץ ראש עיריית תל אביב לענייני רווחה (1974–1979) ובהמשך גם בתנועת הליכוד כמרכז דור ההמשך במפלגה. בתקופה זו, צעירי הליכוד בראשותו (1979–1982) קידמו את בנייתו של היישוב כוכב יאיר כחלק מיישובי הכוכבים (הקמת שבעה יישובים ממערב לקו הירוק, בסמוך לו).

בשנת 1984 נבחר לראשונה לכנסת ה-11 וכיהן כחבר כנסת ברציפות עד 2013. בכנסת ה-11 היה חבר בוועדת החינוך והתרבות ובוועדת הכנסת.

איתן היה ממבקריו החריפים של היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר, נגדו טען שהוא מונע משיקולים פוליטיים בהעמדה לדין של אנשי ימין, תוך העלמת עין מעבירות של אנשי שמאל, ודרש ממנו להתפטר. איתן אף הגיש תלונה במשטרה נגד זמיר על חשיפת סודות מדינה בפרשת קו 300.

בכנסת ה-12 כיהן בוועדת הכספים ובוועדת הכנסת והקים את שדולת חזית ארץ ישראל שבמסגרתה סייע רבות להתיישבות ביש"ע.

בכנסת ה-13 המשיך לכהן בוועדת הכספים ובוועדת הכנסת, וכמו כן כיהן כממלא מקום יושב ראש סיעת הליכוד, וכמתאם האופוזיציה בכנסת.

בכנסת ה-14 כיהן כיושב ראש סיעת הליכוד-גשר-צומת ויושב ראש הקואליציה, וכן כחבר בוועדת הכנסת, בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת הכלכלה. באמצע ימיה של כנסת זו, כחצי שנה לאחר התפטרותו של בני בגין ולאחר שהושג הסכם רוטציה עם סילבן שלום, ב-9 ביולי 1997, נבחר לכהן כשר המדע והטכנולוגיה בממשלת ישראל ה-27, וכיהן בתפקיד עד 13 ביולי 1998. מאותו היום ועד תום ימיה של ממשלת נתניהו כיהן כסגן שר במשרד ראש הממשלה.

איתן מזוהה בין השאר עם תחום המחשבים והאינטרנט ופעל לקדם את שילוב שתי הטכנולוגיות הללו במערכת השלטונית, הפוליטית והציבורית בישראל. הוא היה מהח"כים הראשונים להקים לעצמו אתר אינטרנט, שבאמצעותו יכלו אזרחים לקיים עימו קשר ולשלוח לו תלונות, בקשות והצעות.

החל מאמצע הכנסת ה-15 הוא כיהן כיושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, בה פעל בנושאים רבים, בין השאר במלחמה בשחיתות והכנת תשתית לחוקה לישראל.

בכנסת ה-16 פעל רבות בנושא תוכנית ההתנתקות, ולמרות תמיכתו בתוכנית דאג להגן על זכויותיהם של מפגינים ממתנגדי ההתנתקות ושל המפונים, שלדידו נפגעו מהניסוח של חוק פינוי-פיצוי ומהיחס המפלה של מערכת המשפט. בין השאר, היה מהראשונים להפריך את הטענה שבכפר דרום נשפכה חומצה על ידי המתבצרים במקום, בניגוד לדיווחי המשטרה והתקשורת. טענתו אוששה אחר כך על ידי בית החולים. יו"ר הכנסת דאז ראובן ריבלין, ציין אותו כאחד הח"כים המצטיינים של כנסת זו.

בכנסת ה-17 כיהן כיו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה כשהחליף את זבולון אורלב בתפקיד.

בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום ה-16 ברשימת הליכוד לכנסת. במשך החודש הראשון לכהונת הכנסת ה-18, מילא איתן את תפקיד יו"ר הכנסת עד לבחירתו של רובי ריבלין לתפקיד זה, ב-30 במרץ 2009.

איתן מחזיק בשיא, כמי שנשא את הנאום הארוך ביותר בתולדות הכנסת, בעת שנימק את הסתייגויותיו לתקציב המדינה לשנת 1993. איתן עמד על דוכן המליאה במשך 10 שעות ו-7 דקות, ובאורח נדיר עסק רובו של הנאום בנושא הנדון – תקציב המדינה.

עם הקמת הממשלה ה-32 בראשותו של בנימין נתניהו, מונה איתן לתפקיד השר הממונה על שיפור השירות הממשלתי לציבור, תפקיד שלא היה קיים קודם לכן בממשלות ישראל.

מבין שרי הממשלה, התבלט איתן בעשייה במשרדו. הוא פרסם לציבור את תלוש השכר שלו והיומן שלו כשר, קידם תוכנית להצגה נהירה של תקציב המדינה לאזרחים, הקים אתר חדש המציג סטטיסטיקות עדכניות על מצבה של ישראל, ויזם אפשרות למעקב פשוט אחריי המלצות ועדת טרכטנברג. בשנת 2012, קפצה ישראל למקום ה-16 בטבלת הממשל הזמין של האו"ם, עלייה של עשרה שלבים מהדירוג הקודם שפורסם בשנת 2010. הארגון העניק לישראל פרס מיוחד על התקדמותה בנושא, אותו קיבל איתן בשם המדינה, ונכתב עליה כי "(ישראל) שיפרה את פיתוח (שירותי) הממשל הזמין שלה והפכה עתה למדינה המובילה במערב אסיה. פורטל הממשלה מאורגן היטב".

בעת הדיון בממשלה על המלצת שר הביטחון, אהוד ברק למנות את יואב גלנט לרמטכ"ל, היה איתן השר היחיד שהתנגד למינוי, עקב חשדות לעבירות תכנון ובנייה הנוגעות לנחלת בני הזוג גלנט במושב עמיקם. אף שהממשלה אישרה את המינוי, הוא בוטל לאחר חודשים אחדים עקב חשדות אלה.

לאחר שיו"ר הליכוד בנימין נתניהו, וראש ישראל ביתנו אביגדור ליברמן הודיעו על ריצה משותפת בבחירות לכנסת ה-19 תחת רשימה בשם "הליכוד ביתנו" היה איתן האישיות הבכירה ביותר משתי המפלגות שהתנגדה למהלך. הוא קרא לו "חיסול הליכוד" והחל לאסוף חתימות של חברי מרכז המתנגדים לו במטרה לקיים הצבעה חשאית.

על אף שהשיג 450 חתימות, יותר מהמספר הדרוש לקיום הצבעה חשאית, נערכה הצבעה גלויה באופן חפוז בעקבות עתירה של ועדת הבחירות של המפלגה. בהצבעה זאת אושר האיחוד ברוב גורף.

איתן לא נכנס לכנסת ה-19 בשל אי-הצבתו במקום ריאלי בבחירות המקדימות של הליכוד, זאת לאחר 28 שנות כהונה רצופה בכנסת.

איתן נודע כבעל עמדות ליברליות בליכוד. בין השאר הוא התנגד לשימוש בעונש מוות ולהטלת חובת רישיון על המבקשים להיות עיתונאים.

בשנת 1988 עמד איתן בראש שדולת ארץ ישראל בכנסת, אולם עם השנים הוא הפך לסמן יוני בליכוד. הוא היה בין הבודדים שתמכו בתוכנית ההתנתקות שלא פרשו מהליכוד כדי להקים את מפלגת קדימה. בתחילת 2010 הוא ביקר את ההקמה מחדש של שדולת ארץ ישראל בכנסת והשתתף בכינוס של יוזמת ז'נבה, בו אמר ש"עכשיו לדבר על ארץ ישראל השלמה זו רמאות".

בשנת 2005, בעקבות פסיקת בג"ץ שביטלה את החלטת ועדת הכנסת שלא להסיר את חסינותו של ח"כ מיכאל גורלובסקי במסגרת פרשת ההצבעות הכפולות, ביקר איתן את התערבות בית המשפט בנושא כשטען כי "בג"ץ הצטרף למסע הדה-לגיטימציה שחוגים מסוימים מנהלים נגד הכנסת. זו עליית מדרגה באקטיביזם של בית המשפט נגד הכנסת, שעלול להוביל לעימות".

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים בספטמבר 2019, הודיע איתן כי לראשונה לא יצביע למפלגת הליכוד.

ראש הממשלה בנימין נתניהו הביע את תנחומיו על פטירתו של איתן: "למרות חילוקי הדעות בינינו, הערכתי את שירותו לאורך שנים בתפקידים רבים".