זה נראה כמו טירוף מוחלט. שתי מתחרות נעמדות בתחתיתו של קיר טיפוס בגובה שמונה עשר מטר ומטפסות הכי מהר שניתן לפסגה, ללא רתמה וחבל מגן עליהן ומעל הים, שיבלום את הנפילה הארוכה למטה. התחרות נקראת באופן לא מפתיע פסיכו-בלוק, ומי שמעזה להתחרות בה צריכה כנראה להיות משוגעת לדבר.

המטפסת הישראלית נעה שירן לא רק השתתפה בתחרות. היא סיימה במקום השני בתחרות הראשונה שנערכה בקרואטיה, וזכתה במקום הראשון בתחרות השנייה שנערכה ביוון. שם היא גם טיפסה את הזמן המהיר ביותר, 21.5 שניות, והוכתרה למנצחת של צמד התחרויות, שנערכו בחסות המותג העולמי 'רד בול'.

"הגעתי לתחרות בשביל לנצח", אומרת שירן ל'דבר'. הרגשתי שהצלחתי להתעלות על עצמי, והלחץ גרם לי לטפס בצורה הטובה ביותר. לא עשיתי טעויות, ואני מאוד מרוצה מכל הביצוע שלי במהלך התחרות".

את התחרות, שאינה במתכונת אולימפית, גילתה שירן די במקרה בקיץ האחרון במהלך מחנה אימונים באירופה. "התאמנתי בקיר טיפוס באירופה, בין תחרויות גביע העולם", היא מספרת. "המאמן שלי ראה פוסטר של התחרויות והראה לי, ואני ממש התלהבתי. זה פורמט שאני מכירה, אבל רק מארצות הברית. זאת הייתה הפעם הראשונה שהביאו אותן לאירופה. ראיתי שזה בסוף עונת התחרויות הבינלאומית והחלטתי שאני ממש רוצה להשתתף".

שירן מתארת שהקיר גבוה מאוד, ובמהלך הדו-קרב יש הרבה דגש על מהירות. "זה ספורט אקסטרים עם אדרנלין, לחץ ודיוק", היא אומרת. "רמת הקושי יותר גבוהה מתחרות ספיד (קטגוריה אולימפית, ל.ב). בפעמים הראשונות שעולים על המסלול באימונים לפני תחילת התחרות, זה קצת מבעית. אני מרגישה את הגובה, ואני מסתכלת למטה ורואה את המים. זה חלק מהקושי בתחרות הזאת, כי כל טעות קטנה, ואני נופלת מ-18 מטר לתוך הים".

"הסתכלתי על הבנות הכי טובות ואמרתי שאני רוצה להיות כמוהן"

שירן, בת 23 מיהוד, מתחרה בסבב העולמי בתחום ההובלה בענף הטיפוס. היא הגיעה לענף בגיל תשע, בעקבות פעילות משפחתית בקיר הטיפוס בחיפה. "טיפסנו כל המשפחה, ואח שלי ממש התלהב ורצה להירשם לחוג", היא נזכרת. "אני, בתור אחותו הקטנה שמעריצה אותו ורוצה לעשות כל דבר כמוהו, נרשמתי איתו לחוג בקרית אונו".

שירן התאהבה בענף, עברה לנבחרות הצעירות והחלה להתאמן עם הרנן וסרמן, שמאמן אותה בעשר השנים האחרונות. "בספורט אינדיבידואלי, היחס עם המאמן האישי הוא חשוב. קשה לכמת אותו מבחינת חשיבות, אבל אני יודעת שיש מישהו שם בשבילי, שדואג לי, שמאמין בי וביכולות שלי. זה משנה את הכול. אני ממש רואה את ההבדל בין התחרויות שבהן הוא נמצא איתי לבין אלה שלא".

לתחרות הראשונה שלה בחו"ל טסה שירן באופן עצמאי בגיל 12. אחרי שבכל תחרות בישראל סיימה על הפודיום, פגשה לראשונה את הרמה הגבוהה באירופה בתחרות שנערכה באוסטריה. "זה היה הלם בשבילי. חשבתי שאני ממש טובה, ואז גיליתי שיש בנות הרבה יותר טובות ממני".

היא הגיעה למקום נמוך יחסית בתחרות באוסטריה. אבל במבחן האופי, שירן הפכה את מה שהיה יכול לרסק אותה למוטיבציה שלה להתקדם, ולהצליח ברמות הכי גבוהות שיש. "בהתחלה הייתי מסיימת תחרויות באמצע או בסוף הטבלה. הסתכלתי על הבנות הכי טובות ואמרתי שאני רוצה להיות כמוהן. הבנתי שבשביל זה אני צריכה לקחת את הטיפוס צעד קדימה. עשיתי זאת ועם הזמן התחלתי להגיע לתחרויות גמר בגביעי אירופה לנוער, ובסוף גם זכיתי במדליות".

"המארגנים קיבלו איומים מארגונים פרו-פלסטינים, וביטלו את ההשתתפות שלנו"

אירועי 7 באוקטובר ופרוץ המלחמה פגשו את שירן במהלך הכנות לתחרות הקריטריון האירופאי שנערכה בסוף אוקטובר בצרפת. "אחרי 7 באוקטובר, הייתה תקופה שהיה לי קשה להתאמן. הכול היה מאוד קשה, עצוב וכבד".

למרות הקושי האישי, החליטה שירן לצאת לתחרות ולייצג את ישראל, אך לא היה ברור אם השב"כ יאשר את הנסיעה. "עד היום לפני הנסיעה, לא היינו בטוחים אם נטוס לתחרות. טסנו עם צוות מאבטחים שלם. זו הייתה חוויה מאוד קשה וזה היה קצת מפחיד, אבל הם גרמו לנו להרגיש בטוחים".

שירן סיימה במקום ה-21 בתחרות, למרות הקושי וההכנה הלא אופטימלית, והבטיחה את השתתפותה בתחרות הקריטריון העולמי. במהלך ההכנות לתחרות הראשונה שנערכה בסין, חוותה שירן יחד עם שותפתה לנבחרת איילה כרם את האנטישמיות המתפשטת בעולם. בחודש ינואר היו אמורות השתיים לטוס לתחרות שהוזמנו אליה בהולנד, אך בעקבות לחץ ואיומים ביטלו המארגנים ברגע האחרון את השתתפותן. "הם קיבלו איומים מכל מיני ארגונים פרו-פלסטינים בהולנד. זה עבד והם באמת ביטלו את ההשתתפות שלנו. היינו בשוק. נאלצנו לשנות את כל התוכניות שלנו".

להתחרות בלי דגל ישראל

זו לא הפעם הראשונה ששירן נאלצה להתמודד עם אתגרים בייצוג של ישראל ברחבי העולם. ב-2022 נערכה אחת מתחרויות גביע העולם באינדונזיה. איגוד הטיפוס המקומי לא היה מוכן שמתחרים ישראלים ישתתפו בתחרות, אך האיגוד העולמי סירב לקבל זאת, בלחץ ישראלי.

האיגוד האינדונזי התקפל לבסוף, ושירן נסעה עם נבחרת ישראל לתחרות ללא סממן ישראלי. "הצמידו לנו שם מלווה שליוותה אותנו לכל מקום. התחרינו בלי דגל ישראל ועם חולצה שחורה, בלי סימן של ISR. כאשר הקריאו את המשתתפים במקצה, קראו את השמות שלנו בלי התוספת של איזה מדינה אנחנו מייצגים".

בתחרות הודיעו למשתתפים הישראלים שאם יעלו על הפודיום, דגל ישראל לא יונף. "זאת הייתה אווירה מאוד לא נעימה להתחרות בה. השנה אמורה להיות עוד תחרות באינדונזיה כחלק מהסבב העולמי, ואני לא בטוחה אם נוכל לטוס, ומה יהיה שם אם נטוס".

בשתי תחרויות הקריטריון העולמי, שירן ושאר המתחרים מישראל לא הצליחו להשיג את הכרטיס לפריז. "ידעתי שזה יהיה מאוד קשה. ניסיתי להגיע בכושר הכי טוב שאני יכולה, ולצערי לא הצלחתי להביא את עצמי במאה אחוז לידי ביטוי".

לצד האכזבה, שירן רואה את ההתקדמות שעשו חברי הנבחרת. היא אופטימית לקראת ההמשך: "זה הישג שהגענו לתחרות הראשונה 4 גברים ו-2 נשים. בתחרות השנייה הצטרפו אלינו עוד, זה לא ברור מאליו, וזה לא היה קורה כמה שנים קודם".

"לילדים שמתחילים היום לטפס יש מתקנים שהייתי יכולה רק לחלום עליהם בגילם"

בשנה האחרונה ענף הטיפוס בישראל בעלייה. איילה כרם עשתה בקיץ האחרון היסטוריה כשזכתה במדליית הכסף באליפות אירופה בבולדרינג, ונבחרת הנערים קטפה פודיום ישראלי באליפות אירופה בבולדרינג עד גיל 16. איתמר הראל זכה בזהב, מעיין באואר בכסף ואור מרק בארד.

לדברי שירן, בשנים האחרונות יש צמיחה מדהימה בתחום הבולדרינג, אבל תחומי ההובלה והספיד לא כל כך התקדמו. "היום יש הרבה יותר מתקנים ברמה הכי גבוהה בבולדרינג. לילדים שמתחילים היום לטפס יש מתקנים שהייתי יכולה רק לחלום עליהם בגילם. היום ילד בחוג בישראל מקבל מתקנים ברמה לא פחותה מילד באירופה."

בתחום ההובלה לא נפתחים קירות חדשים, והמתקנים שיש בארץ הם לא ברמה מספיק גבוהה לטענתה. "אין מסלולים קשים כמו שיש בחו"ל. בבולדרינג יותר קל לבנות מסלולים ברמה גבוהה, ובהובלה זה דורש יותר השקעה לבעלי הקירות. לרוב זה לא משתלם להשקיע ברמות הגבוהות בשביל הספורטאים הבכירים. אני מקווה שבעתיד זה ישתנה, אבל כרגע זה מאוד קשה להתאמן בהובלה בארץ. לכן אני טסה הרבה מאוד למחנות אימונים בהובלה בחו"ל".

מיעוט הקירות ורמת המתקנים הנמוכה בארץ בתחום ההובלה הופכת את התחום לפחות נגיש עבור מטפסים חדשים. "ילד שמתחיל היום בחוג הובלה, עובר מהר מאוד לבולדר", היא אומרת. "כמעט אף אחד לא נשאר בהובלה. בשנה הבאה אני הולכת להיות המטפסת הישראלית היחידה שמתחרה בגביע העולם בהובלה. זה קשה, אני קצת מרגישה שאני מובילה את הענף הזה בחשיכה, ושאין לי מספיק משאבים כדי להתמקד בזה בארץ".

שירן מכוונת לאולימפיאדת לוס אנג'לס 2028. עד כה התחרות האולימפית שילבה את תחום ההובלה והבולדרינג יחדיו, אך ייתכן שהפעם ענף הטיפוס יופרד לשלושה תחומים שונים: בולדרינג, הובלה וספיד. "המטרה שלי היא להעפיל לאולימפיאדה בענף ההובלה. במקביל אני רוצה להצליח באופן כללי בתחום ההובלה ולהגיע לרמה של המטפסות הכי טובות, להגיע לגמרים בגביעי העולם ולאליפויות העולם".