כחלק מאישור הממשלה את התקציב והתוכנית הכלכלית לשנת 2025, אושרו צעדים למיסוי רווחים לא מחולקים של חברות. צעדים אלה יאפשרו מיסוי נרחב יותר של חברות גדולות, אשר במקום לחלק דיבידנדים מרווחיהן למחזיקי המניות שלהן, מעבירות רווחים לחברות בת וחומקות ממס. בנוסף, ימוסו חברות בבעלות מעטים, בין היתר של עורכי דין ורואי חשבון, המעבירים הכנסות ל"חברות ארנק" שנפתחו לצורך שמירת הרווחים והתחמקות מתשלום מס דיבידנדים. 

החלטה זו צפויה להכניס לקופת המדינה סכום משמעותי של 10 מיליארד שקלים בשנת 2025, ובין 3.6 ל-5 מיליארד שקלים בשנים שלאחר מכן. לפי צוות מטעם משרד האוצר שבחן את הנושא, כ-99% מהמיסים שייגבו ממהלך זה יגיעו מהעשירון העליון.

הימנעות מתשלום מס באמצעות תכנון מס הינה חוקית, לעומת העלמת מס, אך גורמת לנזק דומה להכנסות המדינה, ומגדילה את אי-השוויון.

מיסוי רווחים לא ממומשים נועד לצמצם את נטייתן של חברות לשמור רווחים ולהימנע מתשלום מס, דבר המתאפשר בשל שיטת המיסוי הדו-שלבי. בניגוד לעובדים שמחויבים במס הכנסה בפעימה אחת בעת תשלום המשכורת, חברות פרטיות משלמות מס על רווחיהן בשני שלבים שונים. השלב הראשון הוא מס חברות, לרוב כ-23% מרווחי החברה לפני חלוקת רווחים לבעלי החברה. השלב השני הוא מס דיבידנד, שנגבה מבעלי החברה כשהם מקבלים דיבידנד מרווחי החברה.  

שיטת המיסוי הדו-שלבית נועדה לאפשר לחברות להשתמש ברווחיהן לצורך השקעה ריאלית בפעילות החברה, למשל השקעה במיכון, עובדים, בנייה ומחקר ופיתוח. השקעה ריאלית מעלה את הכנסות החברה ואת הכנסות המדינה ממנה ממסים עתידיים, וכן תורמת לפעילות המשק.  

אך בניגוד להשקעה ריאלית, חברות רבות בוחרות בהשקעה "פאסיבית", למשל אגרות חוב, רכישת מניות ונדל"ן. השקעה זו מגדילה את רווחי החברה, אך לא את הפעילות הכלכלית הריאלית במשק. כך יכולות חברות לדחות את תשלום הדיבידנדים באופן קבוע ולהשתמש ברווחים שנשארו אצלן להגדלת הונן ורווחיהן באופן שלא תורם למשק. 

אחד הצעדים הוא מיסוי רווחים לא מחולקים בגובה 2% לחברות החזקה, אשר משמשות לרוב כחברות בת של חברות גדולות במשק לצורך הימנעות ממס דיבידנדים. צעד זה מתמרץ חברות לחלק דיבידנדים אך מכיל "כרית ביטחון" שמגנה על חברות בהיקף פעילות נמוך וחברות שמשקיעות בפעילות ריאלית. לפי צוות שכינס משרד האוצר, מס זה מתמרץ חברות לחלק דיבידנדים, אך לא מתערב במשק ברמה שמפריעה לפעילותו. המס מאפשר לחברות שמעוניינות באופן מיוחד לשמור את רווחיהן לצורך השקעה, לעשות זאת.

צעד נוסף הוא תיקון פרצות המאפשרות לבעלי הכנסה גבוהה לשלם מס חלקי באמצעות חברות "משלח יד". כאשר חלק מהותי מהכנסות חברה היא מיחידים המחזיקים באחוזי בעלות גבוהה על החברה (מעל 10%) ומרוויחים ממתן שירות אישי לחברה אחרת, יחידים אלה ימוסו במס שולי בהתאם למס ההכנסה שהיו משלמים אם היו מועסקים כשכירים.

למשל, עורכי דין ורואי חשבון שמקבלים תשלום גבוה עבור שירותיהם ומעבירים אותו לחברה שבבעלותם, ישלמו מיסים המקבילים למס ההכנסה שהיו משלמים עבור עבודתם, מס מדורג שיכול להגיע עד ל-50% במדרגות הגבוהות ביותר. כך, כאשר מדובר בהכנסה גבוהה, לא יהיה תמריץ לפתיחת חברת ארנק על פני עבודה כשכיר, או לאי חלוקת דיבידנדים.

המס יונהג באופן הדרגתי במקרים של רווחיות גבוהה באופן חריג (מעל 25%). רווחיות זו, שיכולה להגיע גם ל-100%, מאפיינת חברות ארנק שמטרתן שימור רווחים. לחברות "אמיתיות" יש הוצאות רבות, כגון שכר, חומרי גלם ושכירות, וממוצע הרווחיות שלהן עומד על כ-8%. 

בנוסף לשני הצעדים האמורים, נקבע מתן אפשרות לרשות המסים לנקוט צעדים דרסטיים במקרים קיצוניים של הימנעות מחלוקת דיבידנדים. לדוגמה, אפשרות למיסוי רווחי חברות מעטים שלא חולקו במשך 5 שנים בשיעור זהה למס שהיה נגבה מהן לו היו מחלקות דיבידנדים.

עו"ד מורן הררי, חוקרת בכירה בארגון הבינלאומי Tax Justice Network, שעוסק במדיניות מיסוי בתחומי הימנעות ממס ומקלטי מס, תומכת בהחלטת הממשלה: "הצעת החוק למיסוי רווחים לא מחולקים היא צעד ראוי לקידום מיסוי שוויוני יותר ולמניעת עיוותים במשק. השימוש בחברות ארנק לאגירת כספים במטרה להפחית את חבות המס החלה עליהן, הוביל במשך שנים לאובדן עצום של הכנסות ממיסוי וליתרון מיסויי לא הוגן שנוצל בעיקר בידי העשירון העליון". 

לפי הררי, "מדיניות זו עדיפה בהרבה על הצעתו של פרופ' אבי שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, לצאת במבצע נוסף לחלוקת רווחים כלואים בחברות באמצעות הטבת מס. מבצע כזה אינו יכול לספק פיתרון ארוך טווח לבעיה שרוצים לפתור, ובעיניי יהיה בו בעיקר תגמול להתנהלות כלכלית שאיננו רוצים לעודד, ומסר שגוי שעדיף תמיד לחכות למבצע הבא".