
כ-120 תלמידי ותלמידות כיתות ד'-ה' מביה"ס היסודי ברח'מה ומביה"ס "שחר" בירוחם נפגשו ביום שלישי השבוע, בצל המלחמה והמתיחות בחברה הישראלית בכלל ובנגב בפרט.
האירוע שאורגן על-ידי עמותת 'עתיד במידבר' ואגי'ק-מכון הנגב, התמקד במשחקים, סדנאות בישול ונגינה, הסתיים במופע של להקה משותפת יהודית-בדואית. מארגני האירוע והשותפים לו, הקפידו כי האירוע יהיה של תושבי ירוחם ורח'מה.

"זה חלום שלי הרבה שנים" אומר נטע צחור, מעמותת 'עתיד במידבר' וממארגני האירוע. "הרעיון היה לכונן חג שיהיה משותף ליהודים וערבים, שייכנס ללוח השנה שלנו ברמה המקומית והארצית. לא חג יהודי או מוסלמי אלא משהו משותף של כולם, שכולם יוכלו להרגיש בו בבית".
"אני מאמין בחגים בתרבות ומסורת. החגים שלנו מעצבים את מי שאנחנו. בחברה הישראלית אין חג ישראלי מלבד הימים הלאומיים שהם קונפליקטואליים לאזרחים הערבים. אם רוצים חברה אחת מאוחדת, אין לנו שום מקום לחגוג את זה".
החלום הזה ניזון גם מהמציאות הקשה. "לאחרונה היו גילויי גזענות בירוחם. רצינו להגביר את המפגשים כדי לטפל בזה. כשבאתי למנהל בית הספר ברח'מה, סלימאן פריגאת, הוא אמר לי 'למה אתם באים אלינו לדבר כשיש בעיות. בואו נעשה דברים בצד החיובי, בשגרה'. הסכמתי איתו".
"זה היה מרגש", הוא מספר. "בבוקר היה אירוע לתלמידים, ואחה"צ היה אירוע פתוח לקהל הרחב, למשפחות. הגיעו אנשים, אבל היה קשה להביא אותם. ציפינו ליותר אנשים. הגיעו הרבה ילדים קטנים. זה לא היה שיח על הבעיות, אלא היה מפגש בלתי אמצעי".
"לילדים הרבה יותר קל, הם פשוט שיחקו יחד בלי הכנות. קפצו ישר למשימות, שיתפו פעולה למרות מגבלות השפה. זה היה מדהים" מספר צחור, ומוסיף "היו גם קונפליקטים. היתה קבוצה שאחרי הפעילות סירבה לשבת לסיכום עם הקבוצה השניה. היה צורך בשכנוע של המנהלת. ילדה אחת אמרה לי כשירדה מהאוטובוס, שהילדים הבדואים צחקו עליה. היא אמרה 'הם הסתכלו עלי וצחקו'. היא לא רצתה לגשת לדבר איתם. יש המון חששות ופחדים זה עלה בהכנה. הצד הערבי רצה יותר להיפגש להיות חלק רוצה להתקרב הצד היהודי לא תמיד מבין בשביל מה, זה לא צורך בעבורם".
האירוע היה אירוע פתיחה לסדרת מפגשים בין בתי-הספר במשך שנת הלימודים. "יהיו עוד שישה מפגשים. נתמודד בהם עם הדברים שעלו. צריך למצוא את הדבר שמעניין את הילדים, משחק שכיף לשחק, דברים שמצליחים להתעלות מעל מכשול השפה. כל הילדים אוהבים לשחק, לשמוע מוסיקה. אני מקווה שהילדים יביאו גם את ההורים להתקרב".
צחור מספר על המופע שהתקיים אחה"צ. "הלהקה ניגנה גם שירים בדואים קלאסיים. הנשים הבדואיות ממש שמחו ושרו את השירים. זה חלק מהעניין, שיהיה מקום שווה לכולם. מבחינת הבדואים, הם חיים במרחב לא שוויוני וצריכים להשתלב בתרבות הישראלית. עשינו מאמץ, כדי שיהיה מרחב בטוח לנשים בדואיות. הקמנו אוהל לנשים ואוהל לגברים ומרחב משותף".
בסוף היום צחור מלא תקווה, אך גם מודע לאתגרים, "הבנתי שיש לנו עוד המון עבודה. יש הרבה חסמים והרבה אתגרים ביצירת חיים משותפים. אנו עובדים על זה מפרויקט לפרויקט".
"למה צריך להגיע לגיל 18 כדי לפגוש יהודים. חבל שלא נפגשתי לפני כן"
חאולה אלטורי, מנהלת שותפה בתחום חברה משותפת באג'יק-נגב, עסקה במהלך היום בליווי חברי שנת ההתנדבות שנפגשו עם הילדים. "תמיד יש קשיים בייחוד בתקופה זו" היא מספרת. "נדרשו מאיתנו הכנה רבה של התוכן ובבתי הספר. עשינו בכיתות הכנה חד לאומית לאירוע, כדי שירגישו בטוחים. הילדים הגיעו יותר מוכנים אבל עדיין הייתה בהלה ראשונית במפגש".
"אחרי שסיימנו את הפעילות, אספנו את פעילי שנת קהילה לשיחה. בשיחה צפו חששות והרבה רגשות חיוביים. המדריכים דיברו על שלא הצליחו לתקשר והיה מאוד ברור שזה המפגש הראשון שלהם. הם נפגשים ביומיום, ברחוב בקניון, אבל לא מתקשרים. היה ברור שזו התחלה. הם אמרו בשיחה, 'אנו כועסים על עצמנו שעד עכשיו לא עשינו את זה' ותהו איך במקום לחפש מי אחראי, לקבל אחריות על המצב ולפעול. היו תהיות נוספות, האם הגזען נולד כך או שהוא מתחנך לכך ואיך לניתן לשבור סטריאוטיפים".
"אחת המשתתפות אמרה שהיא הסתכלה על עצמה דרך הילדים, 'אני פוגשת לראשונה יהודים רק בגיל תיכון. למה צריך להגיע לגיל 18 כדי לפגוש יהודים. חבל שלא נפגשתי לפני כן'. הייתה תחושה שעשינו משהו בתקופה מאוד קשה, שיש תקווה. אם במהלך שלוש שעות התלמידים נעו מזרות לשיתוף פעולה, מה יקרה אם המפגש יהיה יותר אינטנסיבי?".
כמו המדריכים, גם אלטורי שנמצאת בתחום שש שנים, הופתעה קצת. "בדרך כלל אני רגילה לעמוד עם סטודנטים ומבוגרים אף פעם לא עבדתי עם תלמידים מבית-ספר יסודי. הרגשתי קצת, שפספסתי כמה דברים. התחושה היתה של גאווה על המקום שאנו עומדים היום , אבל גם הרגשת פספוס על דברים שיכלו לקרות ולא קרו. המשבר הזה הוא הזדמנות, עלינו להוציא ממנו את הכי טוב. התחלתי לראות את הדברים, רק אחרי המשבר. אני מבינה בצורה עמוקה, ואנו מצליחים להיכנס לעוד מקומות. צריך להתמקד באמפתיה, באישי, להסתכל אחד לשני בעיניים. צריך להינות מהרגע ולא לתת לרעשים מסביבנו להפריע".
לאירוע היו שותפים: קו-תרבות, קק"ל, תו-המשווה, קרקס במדבר, רשות העתיקות, אגם ירוחם, האוהל הנודד של נאסר, בי"ס השחר ובי"ס רח'מה.